בשבת האחרונה טיילנו ברמת הגולן. כל המשפחה - המלכה-האם, יורש העצר, הנסיכות, ואיתם הפעם גם השבט המורחב. כמובן שלא שצריכה להיות סיבה מיוחדת לטייל בגולן, שמאז ומעולם היה בעיניי אחד המקומות היפים בארץ. לנו דווקא היתה, אלא שהיא לא ממש העניין כאן, ולכן, ברשותכם, נתעלם ממנה ונתרכז בעיקר.

טיפסנו לנו מהכנרת אל מצפה אופיר, ממנו אפשר לראות חלקים נרחבים ביותר של צפון הארץ. בלי שום קשר לנוף, הדבר הבולט ביותר באותן שעות על הרמה היו הרוחות המזרחיות העזות, שאיימו להעיף את הנסיכות כמעט עד עין גב, ועוררו בנו מחשבות נוגות ביותר על הקושי העצום בו נתקלים הכבאים, שנאבקו עדיין באותן שעות בשריפת הענק בכרמל.

ממצפה אופיר המשכנו צפונה, לאורך הרמה, תוך שאנו חולפים על פני לא מעט יישובים. באחד מהם, התנהל משחק כדורסל סוער בין בני נוער מקומיים. לא היה לנו יותר מדי זמן לעקוב, אולם בדקות הספורות בהן שהינו שם, לא התקשיתי להבחין בשניים שבלטו מעל כולם - גארד עם קרוס-אובר מרשים ומה שנראה כמו ג'אמפ יותר מסביר, וסמול-פורוורד עם תנועה מצוינת עם הכדור ובלעדיו, וכמה מוּבים שהזכירו במשהו את ליאור אליהו. ימים יגידו אם מכאן אכן יצא הדור הבא של גליל / גלבוע / גולן או איך שלא יקראו לזה אז.

שעה מאוחר יותר ניצבנו במרומי רכס חזקה, וצפינו אל מרחבי הגולן הסורי. גם שם נראה יפה, לא נכחיש. מאז ראשית שנות ה-70', עת האזור היה שומם כמעט לחלוטין, צמחו להם לא מעט יישובים, כמו גם כבישים, מאגרי מים ומה לא. לנו היה עניין מיוחד באזור, משום שממש כאן, במלחמת יום הכיפורים, הצליח אבא שלי להיפצע קשה, ורק בדרך נס לגביה אולי נפרט בהזדמנות אחרת - הוא עדיין איתנו כאן, ויכול להשקיף על המקום המדויק בו מצא אותו אז טיל סורי נבזי במיוחד.

עמדתי והשקפתי, ופתאום ראיתי את זה. בלב אחד הכפרים, בין מסגד גדול למשהו שנראה מרחוק כמו איזה מינימרקט, שיחקו ילדים כדורסל. לא הענף-שאין-לנקוב-בשמו, כפי שניתן אולי היה לצפות, לא שום ספורט סורי מסורתי, כדורסל! בלי להתאמץ זיהיתי על גופו של אחד מהם גופייה של דוויין ווייד, בעוד זה ששמר עליו לבש את ה-24 של קובי בראיינט. תחזית אופטימית לקראת גמר הפלייאוף? יש מצב, אבל בואו נעזוב רגע את זה ונשוב להתרכז בעיקר: כדורסל הם שיחקו שם. לא שום דבר אחר.

מאחר שהתעכבנו במקום מספר דקות, יכולתי להקדיש מעט יותר תשומת לב לפרטים המקצועיים. מתוך שישה או שבעה נערים שהתרוצצו על המגרש, רק לשלושה היו מה שניתן להגדיר כיסודות לא רעים: היכולת לכדרר גם ביד החלשה, קליעת ניתור שאכן מתבצעת תוך עזיבת הרצפה, ועדיין מביאה את הכדור לטבעת, חדירה סבירה וכן הלאה. השאר, נו, לא משהו מיוחד לכתוב עליו הביתה, אבל הרבה מוטיבציה ורצון להצליח זה גם משהו. אחד מאותם חוטבי עצים ושואבי מים, במקרה או שלא, אפילו ביצע גג מרשים על מי שמיד הסתמן אצלי ככוכב המקומי, וסחט קריאות התפעלות ומחיאות כפיים מחבריו, שנראו מופתעים לפחות כמוהו.

תשומת לבם של רוב בני המשפחה היתה נתונה כל העת להסברים המאלפים של מארחנו, ששולט בחומר כבארי לייבוביץ' בכדור בשעתו. אבל אני התמקדתי במה שהפך באותם רגעים לעיקר מבחינתי. חברות וחברים: הפוליטיקאים ואנשי הצבא אצלנו ואצלם יכולים להגיד מה שבא להם, אבל אם משני צדי הגבול, באותן דקות ממש, בוחר דור העתיד להתרכז בכדורסל, יש בהחלט תקווה לאזור הבעייתי הזה. אין שום ספק בכך.

shaharhermelin@gmail.com