אין לי הגדרה מדויקת לשיר הנפלא של PHD מעבר לזה שהוא, כאמור, נפלא. אם בכל זאת חייבים להגדיר אותו איכשהו, אני חושב שהוא פשוט שיר מאוד מיוחד ויש בו משהו עדין מאוד, שונה מאוד. הוידיאו, כמקובל וכצפוי לשיר מתחילת שנות השמונים, די מטופש בסופו שלב דבר. אבל הקול של ג'ים דיאמונד הסולן עמוס ברבדים שונים, קצת עמומים, קצת צרודים ומלאי עוצמה וכוח כשהוא מחליט לפתוח את הפה אחת ולתמיד.

איך נזכרתי בשיר זה? לא יודע. לא שמעתי אותו ברדיו לאחרונה, אבל הוא מסוג השירים שפשוט ידעתי שאם אי-פעם תהיה לי פינת מוסיקה כלשהי שבה יוצגו שירי הווה ועבר, לשיר הזה יהיה בה מקום.

"לא אאכזב אותך", זה נקרא בתרגום לעברית, אבל המלים עצמן והשיר כולו משדרים הרבה יותר קסם מסתם תרגום יבש. רק שתי תקליטים הוציאו PHD וזה חבל מאוד, כי היה להם המון כישרון. אני לא לגמרי משוכנע, אבל נדמה לי שהם סקוטים. אולי סתם התקמצנו, מה אני יודע (גיחי גיחי, צחוק של פסיכי).

בגדול, אם אנחנו כבר כאן והגענו עד לשיר הזה, כדאי כבר לצייד אתכם בלהיט הכי גדול, וכנראה גם היחיד כי זה מה שזכור לי, מקריירת הסולו של ג'ים דיאמונד אחרי שהצמד (צמד? הם היו צמד, נכון?), הלך לעולמו.

אז כאן זה I won't let you down

וכאן דיאמונד לבד עם השיר הענק שלו I should have known better והוא אפילו נראה הרבה יותר טוב מאשר בקליפ הקודם.

איזה קול מדהים יש לגמד הזה, לא יאומן. ותנטרלו לרגע את העובדה שהשיר לקוח מתוך איזה סרט, מין ספיח כזה שתמיד גורם לחשוב שמדובר במשהו ממוסחר וחרטאבונה. לא, זה לא. דיאמונד במיטבו כאן. ואני החלטתי. אז זהו, לא להתווכח בבקשה. פשוט תקשיבו טוב ותתמכרו.