נראו לאחרונה
 
 
מדריך הכדורסל השלם לעונת 1998/99    מדריך הכדורסל השלם לעונת 1998/99
לפרטים נוספים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
   
  
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ובמקום הראשון
יש עוד זמן עד פתיחת הליגה, אבל בתוך-תוכו, עמוק בפנים, שחר הרמלין טיפה מתגעגע. אז הוא ישב ביציעים ודירג את האולמות שהכי כיף לראות בהם משחק בליגת העל.
27/9/2006    
 

הנבחרת מתה (הסיאנס מתוכנן לקיץ 2007), וכמעט בלי ששמנו לב, בעוד חמישה שבועות תצא לדרך ליגת העל. ממש כך. היו שנים שמשפט כזה היה נכתב בהתרגשות גדולה, מתוך ספירה מורטת עצבים לאחור, בבחינת "נו, שיתחיל כבר!". היום? ממש לא, מכסימום "אז יתחיל, נו...".


תראו, אין ספורט בעולם שאהוב עליי יותר מכדורסל, והכדורסל הישראלי היה חלק בלתי נפרד ומשמעותי מאוד בחיי במשך יותר מ-30 שנה. אבל איפה שהוא נגמר לי. הצלילה החופשית של הענף בשנים האחרונות - מכל הבחינות: מקצועית, ניהולית, אקלימית וכו' - גרמה לי בכל מקום בו ניתן היה להעמיד את הנושא לבחירה - להעדיף את חברתן המאוד נעימה של רעייתי וילדיי, על פני העברת (שלא לומר "בזבוז") ערבים שלמים באולמות. למרבה הצער, כמו שיכולתם להתרשם בעצמכם, בין אם מהיציע ובין אם משידורי הטלוויזיה, ברוב המוחלט של המשחקים ממש לא הייתי לבד בעניין.


אבל לא הכל שחור. כמו שקורה לקראת כל עונה, באיזשהו מקום בלב, ובניגוד לכל (או לפחות - רוב) היגיון, מפעם לו ניצוץ שאולי משהו בכל זאת יהיה שונה. שאולי כן יחזור הכיף וכדאי יהיה ללכת למגרשים. ומאחר שכך, הבה נכה בברזל בעודו חם, נלבה את אותו ניצוץ סורר, ונדרג את אולמות ליגת העל לפי "מדד הרמלין לאיפה-הכי-כיף-לראות-כדורסל-בארץ-ולמה". דירוג אישי וסובייקטיבי לחלוטין, שאתם יותר ממוזמנים לחלוק עליו ולהציע אלטרנטיבות. כלומר, אם ההוא שמנהל את האתר ירשה לכם (עצה חינם: צ'קים לא, אבל רוב כרטיסי האשראי דווקא מקובלים עליו). סילוופלה, מהתחתית לצמרת:


10. זיסמן (רמת גן): אפילו כשהגדולות מגיעות, איכשהו יש אווירה של משחק אימון (בעצם, כשהגדולות מגיעות זה כמעט תמיד משחק אימון), שלא לדבר על משחקים מול אמצע טבלה ומטה, שם השופטים שורקים בעיקר כדי להעיר את עצמם. מה שכן, אין מה לדאוג לגבי חניה, או שלא יישאר לכם כסא פנוי. או שורה. או יציע.


9. אור יהודה (גבעת שמואל): עקרונית, עיינו ערך "זיסמן", אבל מדורג לפניו בזכות מעט יותר חמימות, יש כרוז (למרות שמבחינתו קיימת רק הקבוצה המקומית) וגם כי ראש המועצה מקפיד להגיע.


8. נוקיה (מכבי ת"א): כן-כן, מה שאתם קוראים - עמוק בתחתית. בימי חמישי של היורוליג אולי שמח, אבל בליגה? לא יעזרו כל השיפוצים והשיפורים, ברוב המוחלט של המשחקים שוררים על המגרש וביציעים כאחד אווירת נכאים / שעמום המחץ / הרגשה של "יאללה, שייגמר כבר ונעוף מפה".


7. גן נחום (ראשל"צ): ככה. איך לפעמים. אולם נחמד וחמים-לעתים, עם הגרעין הקשה בכתום שנותן את הנשמה, אבל כמו שנהגו לכתוב על בסיס קבוע בתעודות בית הספר שלי "לא מממש את מלוא הפוטנציאל שלו", ועדיין רחוק משחזור ימי ברקוביץ'-ג'מצ'י-בנקס-ספנסר ושות'.


6. אשקלון: אחלה אולם, באמת, אבל קצת מתקשה לשמור על יציבות. יש משחקים שמפוצץ בקהל שדוחף ומעודד בלי הפסקה, ויש כאלה שעל הפנים. חוץ מזה, יותר מדי פעמים בשנים האחרונות נגררו רוב האוהדים אחרי סף השבירה הנמוך של הקבוצה, והתייאשו בשלב מוקדם. גם כאן - יכול וצריך להיות הרבה יותר חם.


הפסקה לפרסומות ולהערת יו"ר דירקטוריון כדורסלע:" הלו, ומה עם האסטרובל של וילרבאן, אותו שכחת? קבל צילום. אהה, זה רק ליגת העל פה? סליחה, סליחה. התנדפתי. תמשיך בבקשה. המיקרופון כולו שלך".



5. "היובל", הרצליה (בני השרון): עקרונית, פחות קהל מחלק מהאולמות שמדורגים אחריהם, אבל אישית - כיף לי לראות קבוצות של אפי בירנבוים. כמעט אף פעם לא משעמם אצלו - לא במגרש, וכמובן לא על הקווים.


4. כפר בלום (גליל עליון): אחד האול-טיים פייבוריטס מאז ומעולם, ואני מניח שלא רק שלי, אלא של כל מי שביקר בו בשנים הגדולות. אממה, נמצא כאן על תנאי ותחת אזהרה: יצליחו הקטשים למלא אותו על בסיס קבוע - ישודרג בדירוג. לא יצליחו - ידורדר לטובת הנושפים בעורפו.


3. עפולה (עפולה / גלבוע): סורפרייז! נכון, כבן העמק ואוהד מושבע של הפועל גבת/יגור המיתולוגית אני ממש, אבל ממש לא אובייקטיבי, אבל האמינו לי - מבחינת אווירה זה יכול להיות הבונטון של הליגה. בעמק יש קהל אדיר שאוהב ומבין כדורסל, שידע ימים מופלאים גם עם עפולה/יזרעאל הבלתי נשכחת של ינאי, מרזל, נברסון, אריאל פורת, רוני כהן, אמציה לימור וצ'ט נלסון הגדול – ותמך במועדון גם בימים קצת פחות עליזים, אי אלו שנים מאוחר יותר, עם דייויד אנקראם ומייקל האקט. הפוטנציאל הגדול הזה רק מחכה שהחבר'ה של דני פרנקו יציתו מחדש את האש, ואם זה יקרה - וכרגע זה "אם" גדול - לא כדאי יהיה להחמיץ משחק ביתי, ואל תגידו שלא אמרתי. חוץ מזה, חמש דקות מהאולם ניצב בגאון "פלאפל גולני" - הטוב בארץ, מלה של וארזה!


2. עין שרה (נהריה): חולה על המקום הזה. אולם חמישה כוכבים דה-לוקס, כיף של אנשים, כיף של קבוצה (בתקווה שמ"ם-יו"ד ובית הלחמי ימשיכו במסורת אשכנזי המפוארת). אוהב את נהריה, מה תעשו לי?


1. מלחה (הפועל ירושלים): כאילו - דה?? מי שחשב אחרת, שיקום (בסדר שער 11, אתם יכולים להישאר לשבת). אין, אין על מלחה באווירה, באנרגיות, ברעש, אפילו בבייגל'ה עם הזעתר מחוץ לאולם. כל משחק חוויה, ולא משנה אם זה ליגה, אירופה, או גביע דרום-מזרח הרי יהודה. לא יודע מה תעשו השנה בליגה, אבל מקום ראשון אחד כבר שלכם, ובכיף.


זהו, אולמות דירגנו. יש מצב שיהיה גם כדורסל?

 
 
שוטה הנבואה
 
 
היינו ילדים וזה היה מזמן, אני ודינו וטוני הקטן.
 
 
מי השלושה בצילום? ...
 
 
פעמיים אלוף אירופה עם מכבי ת"א, מדליסט כסף עם הנבחרת. ...
 
 
 
 
 
 
 
Powered By Art-Up