זה היה עניין של זמן בלבד עד שנייתן ג'אוואי יתגלגל גם לביצת כדורסלע, מרגע שהצטרף לכדורסל האירופי ועמד מול עינינו ממש בצמד משחקים עם פרטיזן בלגרד נגד מכבי ת"א. הוא רשום במקורות למיניהם כמי שמשקלו 127 קילו, אם כי רמז לא פעם שהנתון אינו מדויק והוא שוקל יותר. לצד ה-2.08 שלו, מבנה הגוף והמאסה הכללית, היה די ברור שמקומו איתנו.

מוצאו של ג'אוואי מהאינדיג'נוס האוסטרליים, התושבים הראשונים של המקום הרבה לפני שהגיעו לשם בני הגזעים האחרים. נכון להיום הם מיעוט שולי במיוחד, עם כ-3 אחוז מהאוכלוסייה. בארצות הברית דואגים להזכיר שהוא אוסטרלי-אינדיג'ני הראשון שהגיע לשחק ב-NBA. מינינג, כל החבר'ה ההם – אנדרו גייז, שיין היל, לוק לונגלי, דייויד אנדרסן, כריס אנסטי ואחרים הם אוסטרלים, אבל לא כאלה, יו נואו.

ג'אוואי הרביץ בסך הכל עונה אחת בליגה האוסטרלית, ובגיל 21 נבחר לרוקי העונה ב-2007 עם 17.7 נקודות ו-9.6 ריבאונדים כדי להבהיר לכולם מהר מאוד שהוא גדול על הליגה. הצעד הבא היה טבעי; בחירה בדראפט 2008 על ידי אחת מקבוצות ה-NBA חובבות השחקנים הבינלאומיים כמו סן אנטוניו, פורטלנד או טורונטו. ואכן כי כן, טורונטו. לשם הוא הלך אחרי שנבחר במקום ה-41 בידי אינדיאנה, שדאגה להעביר אותו לרפטורס בטרייד, שגם מייסיאו באסטון היה מעורב בו.

ואיך שהגיע לארצות הברית התחילו הכינויים להלום בו מכל כיוון: בייבי שאק, שאק האוסטרלי וגם סתם ביג נייט. אחח, איפה האפמן, איפה.

לא יצא הרבה מהסיפור של טורונטו. בתחילת העונה הוא ישב בצד מסיבות רפואיות אחרי שמבדקים פיזיים העלו חשדות כאלה ואחרים והצריכו מנוחה. אחר כך שיחק קצת ובתוך זמן קצר הועבר לאיידהו, המשת"פית של טורונטו בליגת הפיתוח. לקראת סוף העונה חזר ובסך הכל מדובר בששה משחקי NBA בלבד שרשומים על שמו באותה עונה.

טרייד גדול, מסועף ומסובך, מהסוג שרק האמריקאים מסוגלים להמציא ועוד לתעד ולזכור מי היה שם ומי לא, העביר אותו למינסוטה ב-2009/10. שם הוא שיחק יותר, 39 משחקים, ואפילו הרביץ משחק אחד נאה כרפאל במיוחד: 16 נקודות ו-6 ריבאונדים נגד פורטלנד.

גם כאן זה לא הספיק כדי לעבור עונה אחת רצופה כמו שצריך ומינסוטה שלחה אותו לסו פולס, עוד קבוצה מהדי-ליג. הלך, חזר, בא, חזר. ככה קשה לבנות קריירה, אם כי כבר היו דברים ומקרים מעולם.

בקיץ 2010 נשבר לו הזובון, לסוסון, והוא חתם בפרטיזן בלגרד כממלא מקום של אוסטרלי אחר (לא אינדיג'יני), אלכס מאריץ', המעורבב קשות במוצא סרבי.

באחת התוכניות של "חמישיות" השוו אותו חיצונית לרשארד גריפית'-שלנו והראו צילומים של זה לצד זה כשהם לובשים שחור: ג'אוואי את בגדי פרטיזן, גריפית' את אלה של קינדר בולוניה אי-אז בימים.

יש משהו, לא נכחיש זאת, אם כי בעיניי הוא דומה בזוויות מסוימות מאוד, לאו דווקא בפנים, לדריל דאוקינס האגדי, הלוא הוא בייבי גורילה המיתולוגי עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ.

בתום שלב הבתים ביורוליג ולפני הטופ 16 בעונת 2010/11, זמן כתיבת השורות והכנסת סוסון היאור החדש לביצה, הממוצעים של ג'אוואי עמדו על 10.2 ו-5.7 ריבאונדים ב-24 דקות, וגם גגל'ה אחד, 43% בלבד מהשדה (לא נאה דיו) ו-80 אחוז יפהפיים מהקו.

ואם לאמריקאים מותר, כנראה שגם לנו: יתכבד נא האוסטרלי-אינדיג'יני הראשון בתולדות כדורסלע-האתר לשבת עם גדולי תורה וידע בביצת הענקים. כלומר, יש לנו בביצה מאורי מניו זילנד (פרו קמרון), אבל אינדיג'ני – זאת לא. לא היה. ועכשיו יש.