בצהרי יום שישי האחרון, מצאתי את עצמי אי שם באזור היכל נוקיה. שום קשר לכדורסל. סתם צורך משפחתי דחוף במחשב חדש, שיחליף את הגרוטאה הזקנה והחביבה, עליה מוקלדות מלים אלו ממש. שלא תבינו לא נכון - אהבה גדולה רוחשים כל בני הבית למחשב הנוכחי, המשרת אותנו נאמנה מזה שנים לא מעטות. אלא שהגיל, כידוע, עושה את שלו, ובכל יום שעובר מתקשה ידידנו הנוכחי יותר ויותר במילוי תפקידו, כולל עיצומים המתבטאים בכיבוי עצמי, נטייה להיתקע לדקות ארוכות במעבר בין מסך למסך וכיוצא באלו. בשורה התחתונה, הוא לא ממש הותיר לנו ברירה, אלא לפנות לשולחן המזכירות ולבקש חילוף.

בעודי משוטט בסמוך להיכל, בדרך לאחד מבתי העסק המתמחים בתחום המחשבים (ועוד יותר מתמחים בצמצום חשבון הבנק שלי), נתקלתי במכר ותיק, שלצורך העניין ייקרא ח'. ח' הוא אוהד מושבע של מכבי תל אביב. לעניות דעתי הלא קובעת, ב-20 השנים האחרונות לא החמיץ האיש ולו משחק אחד של הקבוצה, בית או חוץ, וגם לא מעט משחקים באירופה. הוא גם מאלה שבין אם הם נוכחים בהיכל באופן פיזי, ובין אם לא - תמיד יודעים כל דבר, קטן כגדול, שקשור במכבי.

"תאמין לי", הוא פתח ואמר, "אני כל כך שמח שלא הגרלנו את הפועל ת"א ברבע גמר הגביע. אני רוצה אותם בגמר, או הכי מוקדם בחצי הגמר". "ברור שאתה רוצה אותם בחצי או בגמר", מיהרתי לענות, "החצי והגמר יהיו אצלכם בבית. למה לכם עכשיו את הדר יוסף על הראש? יהיה לכם הרבה יותר קל במגרש הביתי". "אתה מפספס את הנקודה", חייך ח', "אני מת לשחק מול הפועל, אבל אם כבר דרבי אחרי כל כך הרבה זמן, שיהיה דרבי כמו שצריך".

"אתה מבין", הוא המשיך, "בהרכב הנוכחי שלהם, הפועל נופלים מאיתנו בהרבה בכל פרמטר. עם כל הכבוד לניצחון שלהם על חולון, כל משחק בינינו העונה ממש לא יהיה כוחות. אין להם שום כלי להתמודד איתנו. אנחנו יודעים את זה והם יודעים את זה. מי שלא נופל מאיתנו בשום פרמטר, זה האוהדים של הפועל. אני יודע ששער 11 וכל החבר'ה הנהדרים של 'הלב הצהוב' לא יאהבו לשמוע את זה, ורובם בטח לא יסכימו איתי, אבל ראית בעצמך את תצוגת התכלית של אוהדי הפועל השבוע בשמינית הגמר. הם מדהימים. אוכלים את הקהל של ירושלים ושל חולון בלי מלח".

"אז מאחר שהפייט הרציני היחיד בין מכבי להפועל יכול להיות כרגע רק ביציעים, למה לא לתת לכמה שיותר אוהדים ליהנות ממנו? תאר לעצמך את נוקיה כמו בימים הגדולים של לפני עשר או עשרים שנה: חצי צהוב, חצי אדום, עם כל האמוציות שדרבי אמיתי מביא איתו, לטוב ולרע, עם כל רפרטואר השירים של שני המחנות, עם קונפטי, זמבורות וכל מה שאתה רק רוצה. יהיה גדול. עזוב אותי מירושלים. שום משחק לא מוציא מהאוהדים שלנו ושלהם את המיטב כמו הדרבי".

"גם לשירי השואה ולקריאות הדוחות נגד שמעון מזרחי אתה מתגעגע?", שאלתי. "עזוב אותך מהשטויות האלו", אמר ח', "נכון שזה מגעיל, ונכון שהייתי מעדיף שאנשים יתרכזו רק בעידוד ולא בלכלוך, אבל מה לעשות שזה חלק מהעניין? גם אצלנו במכבי לא כל האוהדים הם חסידי אומות העולם, וכך גם בכל הקבוצות האחרות. חוץ מזה, אתה מכיר דרבי אמיתי, ולא משנה באיזה ענף ספורט או באיזה מקום בעולם, שבו אוהדים לא שרים שירים כאלה נגד הצד השני? לפני כמה שנים לקח אותי חבר לראות את פנתינאייקוס נגד אולימפיאקוס. תאמין לי, לעומת מה שהולך שם ביציעים, ולא רק מבחינת השירים, גם אנחנו וגם אוהדי הפועל זה ערוץ הוֹפּ".

"בקיצור", סיכם ח', "בחלומותיי הכתומים (ורוד זה צבע קרוב מדי לאדום) הפועל מנצחת את מכבי חיפה הפתטית בהדר יוסף, ובחצי הגמר, בעזרת הקהל, עוברת גם את מכבי אשדוד או גליל/גלבוע. בקושי, אבל עוברת. אנחנו, בינתיים, ננצח בקלות את אשקלון בבית, והלוואי שנקבל בחצי את ירושלים כדי שנוכל לתת להם שוב בראש, אחרי מה שיקבלו ביום ראשון במלחה. הרי לך, שובו של הקאמבק, מודל 2011: דרבי אמיתי בנוקיה. יהיה טירוף, תהיה אווירה, ובנוסף לכל, כשיתפזר העשן - גם ניתן להם 40 הפרש בראש. מה רע?".

shaharhermelin@gmail.com