לפחות פעמיים בשבוע, וזאת כבר נהייתה אובססיה, אני משכים קום בשביל לראות את הסאנס, וזה קשה הרבה יותר כשאתה נאלץ לצפות בשידור דרך האינטרנט, יען כי עוד שידור חוזר של משחק ביפי הרבה יותר חשוב מפיניקס - לייקרס למשל, או שכך לפחות חושב יו"ר רשות השידור ושאר הממונים המכובדים.

בכל מקרה, למרות שיש לי המון טענות בקטע הזה, זה לא הנושא. הנושא הוא פיניקס עצמה, הקבוצה, וסטיב נאש האגדי.

אני מניח שכולם זוכרים, אבל לאלה שפספסו: נאש ואמארה סטודמאייר פתחו את העונה הקודמת לאחר כישלון חרוץ בעונה שלפניה, 2008, בה כשלו להעפיל לפלייאוף. בקיץ של אותה עונה עזב שאקיל אוניל, פוטר גם המאמן ובמקומו מונה אלווין ג'נטרי הצעיר, שהוא פחות או יותר בן גילו של סטיב נאש.

בסוף אותה עונה, שהתחילה בלי ציפיות בכלל אבל ככל שהתקדמה הן גדלו כמו התיאבון של סחור-סחור במקדונלד'ס, הסאנס הודחו בידי הלייקרס בסדרה צמודה, שנגמרה 4-2 כולל סל עם הבאזר של רון ארטסט במשחק מספר 5.

סטודמאייר החליט לעבור לניקס. בארבוסה (אחד מחמשת השחקנים השישיים הטובים בעולם) נשלח בטרייד לטורונטו תמורת טורקוגלו (קשה לבטא בכתב מה שאני מרגיש כלפיו כרגע) והגיע האקים ווריק ממילווקי.

העונה נפתחה. נאש, כהרגלו, עמד אחרי 20 משחקים במקום השני בטבלת האסיסטים, שני רק לרונדו (כמובן שנאש קלע בממוצע כמעט פי 2 ממנו), ריצ'רדסון הוביל את הליגה באחוזים מחוץ לקשת וגם בשלשות, גרנט היל נראה כמו השחקן ההוא שהושווה לג'ורדן לפני כמעט שני עשורים, והספסל של הסאנס, בניצוחם של דראגיץ' ודאדלי נראה מעולה. נדמה לי, על אף שאינני, שגם הגענו למאזן 9-12 לפני ה-טרייד.

אז כידוע, פיניקס קיבלה סוף סוף את מה שהיא צריכה ואני הייתי בשמיים. מרצ'ין גורטאט הוא סנטר גבוה מאוד, ריבאונדר טוב וחוסם מצוין, וליד סטיב נאש חשבתי שמשחקים של 20 ו-10 יגיעו די בקלות. מייקל פיאטרוס הוא אחד מהשומרים הטובים שיש, וגם קלעי שלשות מעולה. שחקן קלאסי ליד נאש. וקרטר, תוספת נהדרת של אתלטיות, קליעה, ויכולת לפתוח את המשחק. וכל זה בתמורת לטורקוגלו (........) וריצ'רדסון, שעליו חבל לי מאוד.

מאז פיניקס הידרדרה והפסידה לקבוצות קטנות כמו סקרמנטו (באמת שלא ידעתי אם לבכות או לשמוח אחרי השלשה של כספי), ותבוסות כמו נגד הניקס.

מה שמאוד בולט בסאנס הוא חוסר הרצון לשחק, ואם נאש נותן במשחק בבית 14 ו-9, כשמולו ריימונד פלטון מרביץ טריפל דאבל ראשון בקריירה, זה כבר אומר הכל.

אולי הוא כבר חושב על האיחוד שעשוי לצאת לפועל בעונה הבאה עם סטודמאייר וד'אנטוני, בתוספת כרמלו (הלוואי), ואולי הוא חושב על הבקשה שלי להוסיף אותו לחיל התותחנים (בשמחה וברצון אביא פה מייל שכולל את כל הסיבות למה הוא צריך להיכנס, אם רק תבקש) ואולי פשוט הוא גמר את הסוס, ואנחנו צופים ברגעיו הגדולים האחרונים על מגרש הכדורסל, של אחד מגדולי הרכזים בכל הזמנים.

הרבצתי פה את כל מה שהציק לי בראש, בלי הרבה ניסוח ובדיקה, אז סלח לי ערן, אבל הנושא הזה כאוב באמת.

עילי נוימן

היי ערן,

וואחד פספוס להביא אייטם אחרי משחק בינוני של הבחור, כשלמחרת הוא דופק 47 נקודות בראש של אינדיאנה.

ההשוואה היחידה שלא ראיתי בכלל ולדעתי דווקא הכי מתאימה היא לכריס וובר הצעיר. גם וובר הצעיר היה מאוד אקספלוסיבי, יכולת מסירה טובה, סקורר מצוין, שרק בשנותיו האחרונות (ואחרי פציעות) שכלל את הקליעה מבחוץ.

הלילה, לפחות מההיילייטס, נראה שגריפין יכול להיות שילך לכיוון של טים דאנקן - קליעות עם הקרש מחצי מרחק.

מעבר לזה, הוא הרוקי הכי טוב בליגה מאז לברון ג'יימס, והרוקי הגבוה הכי טוב בליגה מאז טים דאנקן (מבחינה סטטיסטית לפחות).

אבל האפקט האמיתי שלו הוא היופי במשחק. אני חושב שלראשונה בהיסטוריה, הקליפרס היא אחת הקבוצות הראשונות שאנשים רוצים לראות בהיילייטס, בציפייה לעוד התעופפויות של גריפין.

עמי טאובר

צהריים טובים,

אחרי לא מעט זמן ומסיבות שונות ומשונות חזר כדורסלע-האתר למקומו הראוי בקרב האתרים אותם אני פוקד.

לרגל המאורע, רציתי להפנות את תשומת ליבך לכך שאדון ריי אלן, הידוע גם כ"זה שהפסיד את תואר רוקי השנה לדורון שפר" נמצא כפסע משבירת שיאו האגדי של רג'י "חבר של ספייק לי" מילר בכמות השלשות שקלע בקריירה.

הנה, ממש קרוב החבוב: עניין של 30 שלשות בלבד.

אדם דגן