מבלי לבדוק יותר מדי לעומק, סביר להניח שכל מי שמבוגר דיו לזכור משחקי כדורסל מסוף שנות ה-70', לא ישכח לעולם את הצגת הענק של פטאר וילפאן. כלומר, היו לא מעטות שכאלו, אבל אחת נחקקה לעד בתולדות הכדורסל הישראלי, ועוד יותר בדברי ימי מכבי תל אביב.

1978. מכבי, אלופת אירופה המכהנת והבטוחה מאוד בעצמה, מגיעה לספליט למשחק עם יוגופלסטיקה, אז עדיין רחוקה מאוד מהאימפריה שתהיה כעשור מאוחר יותר. התקשורת בארץ לא מדברת על שום דבר חוץ מניצחון למכבי, אולם על המגרש מחכה לצהובים סלובני צעיר, עוד לא בן 21, שנותן את אחת ההופעות האישיות הגדולות ביותר שאני זוכר, המסתכמת ב-45 נקודות ובניצחון דרמטי של יוגופלסטיקה, 111:112.

כאשר מדברים על הכדורסל היוגוסלבי של אותם שנים, נזרקים מיד לחלל האוויר השמות הגדולים: דליפאגיץ', קיצ'אנוביץ', דליבאשיץ', סלאבניץ' ואחרים. את וילפאן מזכירים כבדרך אגב וכהערת שוליים, אם בכלל, ולא בצדק. שחקן נפלא היה האיש, ואף תותחן בקנה מידה רציני, ודאי כזה שמצדיק את צירופו לחיל ההולך וגדל של כדורסלע-האתר.

פטאר וילפאן נולד ב-29.6.57 במאריבור, וכבר בגיל צעיר מאוד צד את עיניהם של מגלי הכשרונות היוגוסלבים. גארד בעל שליטה מצוינת בכדור, מהירות עצומה, ראיית משחק, ידיים זריזות בהגנה וג'אמפ נקי, מדויק ויפה מכל הטווחים. מין קליעה יוגוסלבית טיפוסית, אם תרצו. מבחינת אופיו, נודע תמיד כפייטר שלעולם לא יוותר על שום דבר לאף אחד, וכמי שנותן מעצמו 200 אחוז בכל רגע נתון.

בגיל 15 צורף לסגל הקבוצה הבוגרת של מאריבור, ובמקביל החל לעשות לעצמו שם בכל רחבי יוגוסלביה, כאחד מכוכביה של נבחרת הקדטים. אחרי חמש עונות במאריבור, היה וילפאן הצעיר מוכן להמשיך הלאה. על פי דיווחים שקיבלה משפחתו, היה זה רק עניין של זמן עד שיוחתם על ידי אולימפיה לובליאנה, המועדון הגדול והמצליח בסלובניה. אלא שבלובליאנה התמהמהו, ומי שקפצה על ההזדמנות היתה יוגופלסטיקה, בה שיחק וילפאן שנתיים.

המעבר המיוחל ללובליאנה הגיע ב-79'. שש שנים מוצלחות עשה וילפאן שם, ואחריהן המשיך לעונה אחת בפרטיזן בלגרד, חזר ללובליאנה לתקופה קצרה וסיים את הקריירה בטיבולי עם זכייה בדאבל הסלובני. בכל מקום בו שיחק היה בין המובילים, הן באופן כללי והן ברשימות הקלעים. שיאי הקליעה המקומיים הרשומים לזכותו הם 58 נקודות במשחק מול בוסנה סראייבו בליגה הבכירה, ו-78 נקודות מול שיבניק במשחק ליגה שנייה. שבעים ושמונה נקודות, אפילו אחת לא פחות.

במשך שש שנים, בין 77'-83', לבש את מדי נבחרת יוגוסלביה, בשורותיה צבר מספר מכובד וראוי מאין כמוהו של 121 הופעות. נכלל בנבחרת שזכתה בזהב באליפות העולם ב-78' בפיליפינים, ושנה אחר כך נמנה על הסגל שהפסיד לישראל במשחק המונומנטלי בגוריציה, במסגרת אליפות אירופה 79'. בסופה של אותה אליפות, זכתה יוגוסלביה במדליית הארד.

וילפאן היה אמור לנסוע עם הנבחרת גם לאולימפיאדת מוסקבה ב-1980, אלא שהשלטונות לא ויתרו לו על שירות החובה בצבא היוגוסלבי, והוא נאלץ לצפות בטורניר בטלוויזיה. אחרי שהשתחרר, חזר לנבחרת וזכה עימה במדליית כסף באליפות אירופה 81' בפראג, ובארד באליפות העולם 82' בברזיל. הנה כאן כמה מביצועיו במשחק ראווה של הנבחרת מול מכללת קנטקי בתחילת שנות השמונים. אגב, אי שם בשלהי הקטע יבליח לרגע גם דראזן פטרוביץ' בן ה-17, מן הסתם באחת מהופעותיו הראשונות בנבחרת.

כשזכתה סלובניה בעצמאותה, מונה וילפאן לקפטן הראשון של הנבחרת העצמאית. אחרי פרישתו, ניסה את כוחו קצת באימון (אימן את לובליאנה באמצע שנות התשעים ואף שימש תקופה קצרה כעוזר מאמן הנבחרת), פתח בית ספר לכדורסל, אולם בשנים האחרונות הוא מתמקד בפרשנות טלוויזיה, וכך אנחנו זוכים לראותו בכל פעם בו נפגשות מכבי ולובליאנה, ואף בהזדמנויות אחרות.

כבוד גדול הוא לנו לצרף לשורותינו את אחד מגדולי שחקני סלובניה בכל הזמנים, ובמקביל, מן הסתם כבוד לא קטן גם לו - להימנות מעתה על אחד מחילות התותחנים המשובחים שבנמצא.

(נכתב בידי שחר הרמלין)