אני כבר לא מדבר על הבומבה שריאל מדריד נתנה לאוניקאחה מלאגה, באיזו עוד ליגה אלופה יכולה לחטוף מכה כזו? מלאגה פחות טובה מבעונה שעברה, זה בטוח. היא אולי תשתפר בהמשך, אבל לאבד את חורחה גרבאחוסה, וולטר הרמן ודניאל סנטיאגו במכה אחת זה קצת יותר מדי, במיוחד כשממול עומד מאמן צעיר שמדריך בפעם הראשונה קבוצה בוגרת כמאמן ראשי, חואן פלאזה של ריאל מדריד. ריאל שהגיעה למשחק עם מאזן 0-6 בטרום עונה.

מישהו מוצא דימיון בין הדברים שכתובים פה לסיטואציה של מכבי ת"א והפועל ירושלים? אם כן, וברור שכן, על אחריותו בלבד. אני לא מתחייב לקריסה כזו של מכבי ת"א כבר במחזור הפתיחה (-:

אבל אני אקח שלוש דקות מזמנכם כדי לדבר על משהו אחר לגמרי, או במלה אחת פואנלבראדה. אותה קבוצה שיושבת לא הרחק ממדריד וממנה הגיע לכאן אחד הסנטרים הגדולים בתולדות מכבי ת"א, נייט האפמן, שנשכח כמת מלב.

אז היום משחקים בקבוצה הזו, שניצחה את גרנאדה 90-95 אחרי הארכה במחזור הפתיחה, ג'ראלד בראון אקס ירושלים ופראשקביצ'וס ששיחק בהפועל ת"א. ובוא נבחן רגע איך הקבוצה הזו בנויה. יש בה שני אמריקאים (השני הוא הסנטר טום ווידמן) וכאמור ליטאי אחד. זהו, חסל סדר שחקני חיזוק. אפשר גם להסתפק בשלושה.

יש לה כוכב צעיר אחד בן 23 שעולה בחמישייה (אנדרס מיסו), ואחד צעיר ממנו שעולה מהספסל (סול ביאנקו) והשאר מבוגרים מקומיים, כולם בעלי עבר רציני בליגה, וכולם עדיין פעילים ומשחקים בכבוד. כבוד רב.

הפורוורד פרנצ'סקו סולאנה הוא נציג הוותיקים בחמישייה והוא כמעט בן 35. הפורוורד חוזה אנטוניו פראיסו כבר בן 35 וחצי, ואני זוכר אותו עוד מ-1993, כשהסתובבתי ברחובות ויאדוליד ונכנסתי לחנות ספורט ושם הוא היה: פאראיסו! צעיר ב-13 שנים, שחקן עם עתיד, שבאמת עבר המון חוויות ועשה הרבה שנים טובות בליגה הספרדית, בעיקר בקאסרס ובוולנסיה. וישנו הרכז פראן לופז, עוד מעט בן 35. וגם הסנטר סאלבה גווארדיה, שהוא רק בן 32 וחצי.

בקבוצה כזו מנוסה קל גם לשתול זרים מבוגרים יחסית (ווידמן בן 30, בראון בן 31 ופראשקה חצה מזמן את ה-32), מבלי שירגישו זקנים או משהו.

ואיפה כאן הקאץ'? הקאץ' הוא בזה שלמעט גבעת שמואל עם שלישיית הזקנים שלה, אהרוני, ברנר ודרור כהן, כמעט שאין לנו שחקנים מבוגרים בליגה. ממש בודדים. אולי גיא קנטור, גם אורי כהן מינץ שחזר עכשיו. על פניו, מבלי להתאמץ יותר מדי, אני לא זוכר הרבה כאלה. והנה בליגה הספרדית, ברמה הכי גבוהה, מצאתי פתאום ארבעה מקומיים בגילאים 36-32.

זו אחת הפאשלות הגדולות ביותר של הכדורסל הישראלי, אם תשאלו אותי וגם אם לא. העובדה ששחקנים ותיקים מרימים ידיים הן בגלל השכר הנמוך והן בגלל חוסר הכבוד כלפיהם, ונאלצים לפרוש או לעזוב הכל. מאוד חבל, חבל מאוד, ומאוד חבל שחבל מאוד. וגם קצת עצוב.

נכון שפואנלבראדה לא תזכה באליפות, וכנראה שגם לא תשחק בפלייאוף הספרדי, והיא מייצגת מקום מאוד קטן, קצת כמו גבעת שמואל, נניח. אבל מבחינתי זו קבוצה שיש לה זכות קיום ולו רק בזכות הכבוד שהיא רוחשת העונה הזו לוותיקים שקיבצה יחד, חבורה שעשתה לא מעט דברים טובים עבור הכדורסל הספרדי, ועכשיו עושה גם בשבילה.