הכל התחיל לפני כמה ימים, או שבועות, עת הטריד אותי שוב בורוכוב-סוקולוב בשאלה "בין כל כדורסלני ישראל לדורותיהם, מיהו הפייבוריט שלך?". עניתי מיד שבוזי ינאי, כמובן, אלא שלא אחד כבורוכוב יסתפק בזה. "לא ברמת האהדה", הוא שב ושאל, "מקצועית אני שואל, מקצועית". עניתי מיד שבוזי ינאי, כמובן, ולמשך מספר ימים השתררה דממה בצדו השני של הקו. נגמר? איפה. עוד מייל מגיע עם אותה שאלה ממש, פלוס בקשה להסברים מפורטים. הבנתם? אני עובד אצלו. ראיתי שבטוב זה לא ייגמר, והעברתי לבורוכוב הצעה מהפכנית-משהו.

"עזוב עכשיו את ההתמקדות בשחקן אחד", אמרתי, "למה לא נבצע כאן ועכשיו משחק פיק-אפ בשכונה הדמיונית בה שנינו כל כך אוהבים לחיות? הבה נעמיד בשורה את כל כדורסלני ישראל באשר הם, וכל אחד מאיתנו ירכיב לו קבוצה על פי שיקוליו וטעמו. החוקים פשוטים: כל אחד מאיתנו בוחר חמישייה פלוס שלושה מחליפים, הבחירה תתבצע לסירוגין, כל שחקן יכול כמובן להיבחר רק פעם אחת, מועמדים לבחירה רק ישראלים, או כאלה שהגיעו מארצות הנכר והפכו את ישראל לביתם, סטייל ברודי, קפלן וכו'. ניאלץ אמנם לוותר על שירותיהם של ענקים כבארי לייבוביץ' ולו סילבר, למשל, אולם זה מה יש. אה כן, יש עוד כלל מאוד חשוב: אני בוחר ראשון. בכל זאת, קשיש ממך, לא?".

לו סילבר. נשאר בחוץ, יען כי לא בנה כאן את ביתו

"לך על זה", ענה בורוכוב - כולו חדור רוח קרב, משל הייתי איזה אוזבקי שהוא בא עכשיו לפוצץ באליפות אירופה - ויצאנו לדרך. כלומר, לא תכננתי לצאת לדרך כל כך מהר, אבל... עזבו, שבורוכוב יסביר.

רב"ס: קודם כל, תיחמנתי. הסר המכובד הציע כי התהליך יתבצע בכתב, תוך החלפת מיילים רצינית ומנומקת, כראוי לאירוע שכזה. אז נתתי שעתיים הפסקה (ש"ה בהערת אגב: כשהוא אומר 'שעתיים', הוא מתכוון ל-19 דקות, אבל מי סופר?), ואז הרמתי טלפון, והודעתי לו חד וחלק, שזהו, הדראפט מתבצע כאן ועכשיו. גם אם יורים עליו הסורים, השיעים, ונסיכה א'. מה עוד שאת השעתיים שלפני, העברתי שלא מרצוני בקומבינטוריקה אין סופית, כיאה לטיפוס האובססיבי-פסיכוטי שהנני.

ש"ה: למרות שהוא תפס אותי מחוץ לבית, ממתין לנסיכה א' שתסיים את שיעור המחול, לא התווכחתי, שהרי האיש מרביץ למחייתו, כזכור, ולכן יצאנו מיד לדרך. הדיאלוג במלואו כאן לפניכם.

נפתח עם הבחירה מספר אחת, או כמו שדייויד סטרן היה ודאי מכריז: "ווית' דה נאמבר וואן פיק אין דה כדורסלע-האתר דראפט, 'השחר העולה' סלקטס....בעז ינאי, פרום הפועל גבת/יגור דה אגדית!".

נימוקי חבר השופטים: היו תותחנים גדולים ממנו, סנטרים ופורוורדים גבוהים ממנו, אתלטיים ממנו, פיזיים ממנו וכן הלאה וכן הלאה, אבל אחד כמוהו פשוט לא היה. לא רק כדורסלן נפלא בשני צדי המגרש, אלא שחקן קבוצתי מהמעלה הראשונה, פייטר שאין כדוגמתו וגם משחקני הדבק האלה, המסייעים להחזיק יחד קבוצה שלמה. חוץ מזה, אם במשחק דמיוני שכזה לא תבחר את אליל ילדותך - מתי כן?

רב"ס: נדב נבחר ראשון אצלי. זה ברור לי ולא יעזור כלום, כל מה ששחר כתב על בוזי, תופס גם לגביו, ומעבר ליכולותיו של האיש - עסקינן גם באדם מעל ומעבר, שאם אני פוגש ככה במקרה כאן ברחוב, אני מאבד שליטה על הסוגרים. נסכם את העניין ב"אז תודה" .

רב"ס עם הבחירה הראשונה שלו בדראפט: יונה עם עלה של זית

ש"ה: כן, די צפוי שתלך על נדב. מאמן כדורסל אמריקאי אמר פעם, שההבדל העיקרי בין הכדורסל בארה"ב ובאירופה הוא שהאמריקאים מסבירים לילד שרק מתחיל לשחק שהוא ינצח משחקים אם הוא לא ייתן לקבוצה השנייה לקלוע, בעוד אצלנו מסבירים לאותו ילד שהוא ינצח אם הוא יקלע יותר מהקבוצה השנייה. בניגוד לדעתו של דייויד בלאט, אני מניח, בא לי ללכת על האסכולה השנייה היום, ולכן אני לוקח את דורון ג'מצ'י, כמובן. שהרי אין קבוצה שלא תרצה בשורותיה את גדולת הידיות אי פעם ולעולמי עד.

הסר ממהר להגיב עם ידית הקסמים של ג'מצ'י

רב"ס: כאמור, באתי מוכן ולמדתי את החוקים מהבית. אמרנו שכל המתאזרחים ששבו לאמריקה לא בעייסק, יענו בארי, סילבר וכו', אבל מי שנשאר לחיות כאן - נחשב. אז אני הולך על ווילי סימס, יהודי גאה, אולי חותן לעתיד של גל מקל, והקומבו גארד הראשון כאן בסביבה, הוא זה שהיה שארפ ופרקינס עוד בימי נתניה העליזים, וכנראה הגארד ההגנתי הכי טוב שהיה כאן. אף פעם לא הבנתי למה הוא לא על המגרש בכל רגע נתון בימי מכבי ת"א של מגי-מרסר, אבל בעצם כן הבנתי. נו, ניחא.

ש"ה: בחירה מפתיעה-משהו, לא אנסה אפילו להכחיש זאת. השלישי שלי הוא מוטי דניאל. הגנה, התקפה, מרפקים, נשמה, אנרגיה, אקסטזה, יאכל את הפרקט מתחת לרגלי החבר'ה שלך. נכס. ניד איי סיי מור?

רב"ס: ייצבנו את ההגנה, צריך מישהו שייקח כדור לסל. אז ליאור אליהו, האנטילופה חובבת התפוזים. הגנה או לא, רך מה רך, איך אמר לארי בירד: לא אכפת לי מי שומר עליי, אבל אם שמים עליי לבן, אני לוקח את זה אישית. אז ככה אליהו ביום טוב, ויש לי את נדב שיפעיל אותו, אז אני מסודר יופי טופי שם.

אליהו ישליך תפוזים גם בקבוצה של רב"ס

ש"ה: טוב, נו, אם הגענו עד כאן והאיש עדיין פרי-אייג'נט - ברור שעודד קטש. גם במקרה זה, אחד כמוהו לא היה, ושיפסיקו לקשקש כל אלה שטענו שהוא לא שומר. הוא שומר מצוין על הכדור, הוא שומר נפלא על יכולת הכדרור והקליעה, הוא גם שומר פנטסטי על היכולת לעשות סלים מכלום בכל רגע נתון, לרבות במאני-טיים. שומר דגול האיש, ונראה לי שמבחינת פילוסופיית צבירת הנקודות מצבי לא רע.

הסר בחר בקטש, וזו הזדמנות להרביץ עוד צילום של היונה

רב"ס: רכז צריך, אז טפירו. גם הסתדרתי עם הקלאץ', גם בפיק אנד רול עם אליהו, גם קצת ערס שלא יעשה לי שטיקים רוחניים של דורון שפר, וגם הוכיח בכל אליפות אירופה, ולא רק, שהוא לא נופל משום גארד ביבשת. הגנה? סימס ונדב שם, אם לא שמתם לב.

מאירק'ה בפנים. ותודה לרב"ס

ש"ה: חסר לי עוד גבוה, ומאחר ששם המשחק אצלי היום הוא התקפה, אני הולך בלב שלם וברצון על תומר שטיינהאור. לא שהאיש לא עשה דברים בהגנה במהלך הקריירה שלו, אבל כולנו יודעים באיזו מחצית של המגרש הוא העדיף להיות. גם חכמת משחק שלא ראינו אצל אף גבוה אחר, גם תנועה, גם יד, ולא פחות חשוב תרומה שלא תסולא בפז בקטע החברתי.

סר ש. בוחר בבעלה של דגנית הבינלאומית

רב"ס: אחרי שהסר סגר חמישייה קלאסית עם תומר, החלטתי שאני מיישם את מה שאני מטיף לו שנים, והולך סמול בול. במיוחד אחרי שראיתי את אליהו ובלומנטטטל מפרקים את לובליאנה. שישמור ליאור, מה אכפת לי. בקיצור, אני לוקח שחקן דבק שעושה הכל - שומר, קולע, מוביל כדור, משחק בשלוש וחצי עמדות והיה במעמדים הכי גבוהים כשחקן חמישייה לגיטימי ואנדרייטד: טל בורשטיין.

רב"ס יכול היה לקחת את שפר, בחר בבורשטיין

ש"ה: אוקיי, מחליפים. למרות הכל, אני מניח שלא יעזור כלום ואזדקק לעזרה גדולה בהגנה בכלל ובריבאונד בפרט, פלוס עוד אופציה סבירה בהתקפה, ולכן אמהר ואקח את יניב גרין, בשאיפה שרק יהיה בריא וחזק לאורך ימים, כן?

רב"ס: טוב, אז שמעון אמסלם. צריך גם מישהו שישמור על סאבוניס, לא? ושמעל'ה גם איש מצחיק, וגם שחקן התקפה הרבה-הרבה יותר טוב ממה שנחשב.

רב"ס משיב מיד עם אמסלם, למקרה שסאבוניס יופיע לפתע

ש"ה: בינינו, די שערורייה שהוא לא נבחר עד עכשיו על ידי איש מאיתנו, אבל עכשיו הוא כן. עדי גורדון - האגדה, האיש, היד, המנהיגות, הווינריות והנשמה, תרתי משמע.

סר ש. סלקטס: עדי גורדון

רב"ס: כאן אני לוקח צ'אנס, ומחליט שטפירו, טל וסימס מספיקים לי בתור מובילי כדור. אי לכך ובהתאם לזאת, אני לוקח את גור שלף. עוד שחקן חכם, מוסר מעולה, יכול לשחק יופי סביב אליהו, שהוא - למי שעוד לא קלט - העוגן ההתקפי שלי. חוץ מזה, גם הוא עבר בגליל, ואין לזלזל בנקודה כה חשובה.

רב"ס זוכר לשלף את חסד ימי הגליל ומצרף אותו לסגל

ש"ה: אודה ולא אבוש שאני מתלבט קשות לגבי הבחירה האחרונה, אבל נראה לי שבסופו של דבר אלך על עוד שחקן, שיכול לעזור לי המון בהגנה אבל גם בהתקפה, שיוכל לפוצץ מצד אחד ולהפציץ מצד שני, שלא מפחד מכלום ושתמיד סימפטתי אותו עד מאוד - ליאור ארדיטי, הוא ולא אחר.

בחירה של הסר: ארדיטי - מישהו שיפוצץ ויפציץ

רב"ס: בחירה אחרונה שלי, ואכן - הטקטיקה התחמנית שלי השתלמה. נשארתי עם אופציות נאות ביותר לחיזוק הגארדים שלי - למשל גודס, שפר, אפילו פניני, אם אני רוצה ללכת על הגרסה הרודמנית-משהו . גם הידית של אמיר כץ עדיין פנויה, גם האולאראונד של ארז חזן, ואפילו שחקן המנש הראשון. למי שתוהה, אגב, כספי, מבחינתי, עוד לא עשה יותר מדי. מקווה שאחרי אליפות אירופה הקרובה זה ישתנה, אבל בינתיים לא. עוד יש לו כמה זוגות נעליים להריץ במעלה סקרמנטו.

אז, נו אז, נו מה, מיקי ברקוביץ'. יש לשער שהוא התדרדר בדראפט הזה עד כאן, בעיקר כי שיחק בימים בהם הכדורסל היה מיושן יותר, בלי יד שמאל, בלי חדירה, אבל ראבאק - אני רוצה שבטיים אאוט האחרון הוא יוריד סטירה לטפירו וישים את הכדור בפנים. המשחק הכי גדול של מיקי שראיתי היה בכלל כשהאיש היה בסוף הדרך בירושלים. הם היו בפיגור, לא זוכר מי, מה ונגד מי, אבל האיש פשוט לקח את הכדור מגורדון ומשאר החבורה, ותפר איזה תשע נקודות בדקה ורבע. וגם אם לא, אז בערך. ברקוביץ', נו, ברקוביץ'.

מיקי בפנים אבל מרזל לא נרגע: סר ש., אני מאוכזב ממך, איך השארת אותי בחוץ?

ש"ה: שמע, לא רע. אמנם סביר מאוד להניח שבאופן האיטי, המסודר והשקול יותר שהצעתי היינו מגיעים להרכבים קצת אחרים, אבל גם כך, ותוך בקשת סליחה מהרבים והטובים שנשארו בחוץ - בוזי, דורון, דניאל, קטש, תומר, גרין, גורדון וארדיטי, מול נדב, סימס, אליהו, טפירו, בורשטיין, אמסלם, שלף ומיקי - משחק גדול יהיה, רק כמה חבל שתפסידו בסוף.

shaharhermelin@gmail.com