ראיתי את ביל מגאריטי משחק רק פעם אחת. זה קרה בעונת 1990/91 במסגרת מוקדמות גביע אירופה לאלופות, כשסודרטלייה משבדיה הגיעה ליד אליהו כדי לשחק נגד מכבי ת"א. לא זוכר כמה הוא קלע כאן. שם, לעומת זאת, הוא סיים עם 40 נקודות (8 שלשות) ומכבי הפסידה 91-88. בסופו של דבר מה שצריך לקרות קרה והשבדים נשארו בחוץ, כמעט כרגיל.

ברם אולם ואף על פי כן, יו נואו, כדורסלע-האתר לא ממהר לשכוח ומעניק כבוד רב לתותחנים באשר הם. מגאריטי אמנם לא בלט במעמדי פיינל פור ולא רץ בהצלחה במשך שנים בגביעי אירופה השונים. במובן הזה ישנם עשרות שחקנים ידועים ממנו וכמו שוודאי שמתם לב חיל התותחנים כולל כמה וכמה (וכמה!) עשרות כאלה אולרדי.

אבל מגאריטי (1.98) היה אחד הכוכבים הגדולים ביותר בכדורסל השבדי לאורך שנים, אם לא הגדול ביותר. ויודעים מה, הגיע הזמן שיהיה לנו גם תותחן משבדיה בחיל. אמריקאי-שבדי, ליתר דיוק. מסוג השחקנים שתמיד ידע למצוא את הדרך לסל, נעזר בהמון הטעיות. פשוט שחקן שקשה לשמור.

נולד ב-1952 בפילדלפיה. בוגר תיכון דוהרטי, כולל זכייה באליפות הליגה הקתולית לצד אחיו מארק. נכון לאותו זמן אמרו עליו שהוא השחקן הטוב ביותר שאי-פעם שיחק בתיכון הזה.

אחר כך השלים לימודים באוניברסיטת ג'ורג'יה. הוא היה המנופה האחרון מניו ג'רזי נטס ב-1975, קבוצה ששיחק בה ג'וליוס ארווינג חסר התקדים וזכתה בתום אותה עונה באליפות ה-ABA.

נופה-נופה, מה לעשות. מגאריטי הגיע לשבדיה כדי לשחק כדורסל וקשר את גורלו עם המדינה עד היום. עד חצי מקבוצות הליגה שם פחות או יותר, כמו סולנה, נורשופינג (אומרים שהשם הוא נורשרפינג, יש לבדקו זאת פעם, יו נואו), פלאניה ואופסלה, אבל העיקרית שבהן היתה סודרטלייה.

שם הוא עשה את מרבית הקריירה כשלו כשחקן, שם הוא נמצא גם נכון להיום (מרץ 2011) כאחראי על מחלקת הנוער של המועדון.

רק בגיל 40 הוא פרש ממשחק פעיל והפך למאמן. שנה לפני פרישתו הוא עוד עמד על ממוצעים של 19.5 נקודות ו-44% משלוש במשחק. עד לפרישה הספיק לזכות באליפויות כהנה וכשמה ולשחק 101 פעמים במדי נבחרת שבדיה, יען כי הפך מקומי עם הזמן, יו נואו. מתאזרח. נישא לשחקנית נבחרת שבדיה לשעבר. אן-מארי בשמה המקורי, איימי בכינויה. 1.92 גובהה.

בפרק הזמן הזה קלע 1647 נקודות. והנה אני חוסך לכם את החישוב בעזרת מחשבון כדורסלע-האתר: זה יוצא 16.1 בממוצע למשחק. שבדיה לא מרבה להגיע לאליפויות אירופה, אבל ב-1983 היא היתה שם. גם ביל מגאריטי האלילי.

כמאמן הוא זכה באליפויות עם פלאניה וסודרטלייה, הגיע גם לכאן עם לוליו בעונת הסופרו-ליג, ויצא לעבוד גם בגרמניה, אוסטריה, ערב הסעודית ואוקראינה. קיבל הצעה מיפן, והעסק נפל ברגע האחרון. מוכן ומעוניין לעבוד בכל חלקי העולם.

ואני שואל: למה, בעצם, אין אצלנו בליגת קזינו מאמנים שמקורם בארצות הברית, חוץ מדייויד בלאט? כל כך הרבה מאמנים אמריקאים עם אוריינטציה ברורה לכדורסל האירופי מסתובבים ביבשת. איש מהם לא מתאים לאמן כאן?
ואל תשלחו אותי עכשיו לפראן אוהנלן (ששיחק אגב שבע עונות בשבדיה), טד אואנס, שימי ריגר, או לברוס ויקטור וצ'ארלס בארטון שעבדו כאן כעוזרי מאמנים. החבר'ה האלה הם סיפור עתיק. שנים, שנים, שנים שלא עבד פה מאמן ראשי אמריקאי.

כך או אחרת, אחרת או כך, הגנים עשו שעות נוספות. לא רק ביל ואשתו הם כדורסלנים לשעבר אלא גם הסבא, ששיחק בעבר נגד ווילט צ'מברליין. וגם שתי אחיות ואח נוסף של ביל שעסקו בכדורסל וכדורעף, ועברו לתחום האימון אחרי הפרישה. משפחה שכזאת.

והנה העתיד: ביל מגאריטי החמישי, שנחשב לכישרון מבטיח מאוד. אכן כי כן, נא להכיר: הבן של. 2.08 החבוב. יליד 1993. שיחק בנבחרת הנוער של שבדיה, עבר במחנות קיץ בינלאומיים כאלה ואחרים ושאר טורנירים שורצי סקאוטים ברחבי אירופה. לפני שנה-שנתיים דחה הצעה שקיבל מבנטון טרוויזו לחתום לשבע שנים. המקום והתנאים הקסימו אותו, אבל תנאי החוזה היו מעט בעייתיים בשלב הזה. היה גם דיבור חזק עם חובנטוד בדאלונה.

גם האחות הצעירה, רייגן, משחקת כדורסל. משפחת מגאריטי משבדיה היא אחת הבודדות באירופה, יש להניח ואף להניח יש, שכל חבריה – אמא, אבא, בן ובת – שיחקו או משחקים לאורך הקריירה בנבחרות לאומיות.

אליל היה. שב נא עמנו, ביל מגאריטי האב, באתר האינטרנט היחיד בישראל שהחליט להנציח את פועלך. אחת לשנה נרימה כוסית לחייך ביום הולדתך. ואולי ביום מן הימים יקרא אחד מיושבי הראש בליגת קזינו את האייטמון ויאמר לחבריו בהנהלה: וואלאק, בואו ניתן צ'אנס לביל מגאריטי לאמן את הקבוצה שלנו.

מעשי או לא? אם נחיה גם נראה.