עם כל הכבוד לכל מה שקרה בימים האחרונים בעולם הכדורסל - ממיאמי נגד הלייקרס, דרך חצי גמר הגביע של הנשים ועד להחלטה על הענקת פרס ישראל לשמעון מזרחי - שום דבר לא עניין אותי כמו ההישג הבלתי נתפס של קווין לאב - שבירת שיא ה-NBA במשחקי דאבל-דאבל רצופים, בו אחז ב-35 השנים האחרונות מוזס מאלון האגדי.

אני יודע שכל עולם הספורט כבר עסק בזה, כולל כמה פסקאות בשיחת המסנג'ר האחרונה שהתנהלה כאן בכדורסלע-אתר, אבל לא זה מה שימנע ממני לעבור על כך לסדר היום. בטח לא כשמדובר במשהו שקשור למוזס מאלון, אחד השחקנים האהובים עליי בכל הזמנים, ובקווין לאב, ההולך ומתחבב עליי יותר ויותר, גם בלי קשר לשיא. אבל אנחנו כאן דווקא כן בעניין השיא.

נכון לרגע כתיבת שורות אלו, עומד הרצף של לאב על 53 דאבל-דאבל רצופים, שניים יותר מזה של ה- Chairman of the Boards (ומי שלא פיענח את משחק המלים המשעשע - איש הזאב כבר בטח יפרט מתישהו, כשיואיל להגיע לכינויים באות מ').

אפילו בלי לבדוק את העניין לעומק, אני משוכנע שישנם רבים מבין הקוראים שלא ממש מבינים מה המשמעות של שבירת שיא כזה, ועוד אחד שעד היום היה רשום עליו שמו של מוזס מאלון. זאת, בעיקר משום שלא זכו לצפות בדוד משה במלוא הדרו ובזמן אמת. לכל אותם אלה נספר, כי מדובר באחד מגדולי הסנטרים שידעה ליגת ה-NBA בכל הזמנים, כאשר לא מעטים אף סוברים כי היה המפחיד והמפלצתי מכולם, לפחות עד שהגיע שאקיל אוניל, ואולי גם אחריו.

קצת מספרים של החבר מוזס בשביל לקבל מושג? בבקשה: 21 עונות בליגה, אליפות אחת, מדהימה ובלתי נשכחת ב-83', במדי פילדלפיה 76' של דוקטור ג'יי, מוריס צ'יקס, אנדרו טוני ובובי ג'ונס. שלוש פעמים הוא נבחר ל-MVP של הליגה, 13 פעם הופיע במשחק האולסטאר, ארבע פעמים בחמישיית העונה, 29,580 נקודות (20.3 למשחק, שביעי ברשימת קלעי כל הזמנים), 17,834 ריבאונדים (12.3 למשחק. שלישי בכל הזמנים). גם תואר MVP של ליגת ה-ABA, בה החל את דרכו המקצוענית, יש לו, והוא אף חבר כבוד בהיכל התהילה וברשימת 50 הגדולים של הליגה מאז ומעולם ועוד ועוד. סתם כדי לסבר את העין - הנה משהו כמו שלוש דקות שלו במלוא דומיננטיותו, ממש כאן.

ואז בא לו קווין לאב, ועושה משהו אותו לא הצליחו לעשות לפניו עשרות שועי עולם, כולל שאקיל, האקים אולג'וואן, צ'ארלס בארקלי, קארל מאלון, ג'ורדן, מג'יק, בירד ובעצם כל מי שאתם רוצים. 53 משחקי דאבל-דאבל רצופים. שלא תהיינה אי הבנות, אין מדובר בדאבל-דאבל "אריק קמבלי", כמאמר יו"ר הדירקטוריון, המסתכם ב-11 ו-10 או משהו כזה. 20.8 נקודות ו-15.8 ריבאונדים יש במאזנו של לאב העונה, כאשר במשחק שבירת השיא הוא משיג 16 נקודות ו-21 (!) ריבאונדים, וזה עוד כשהוא עולה פצוע.

אם אתם שואלים אותי, ואני יודע שאתם לא אבל זה לא ממש משנה לי, ההישג של לאב הוא אפילו יותר מדהים ממה שנראה במבט ראשון, בעיקר כאשר לוקחים בחשבון את התקופה בה הוא קורה. במלים אחרות, הנתונים הרשמיים של הליגה קובעים אמנם, כי גם מאלון של אז וגם לאב של היום מתהדרים באותן מידות גוף ממש - 2.08 מ' ו-118 ק"ג - אלא שבניגוד למאלון, לאב מפרק לליגה את הצורה בתקופה בה המהירות, האתלטיות והפיזיות של השחקן הממוצע עולות לאין שיעור על אלה של שנות ה-70' וה-80'. מדובר, אם לא שמתם לב, בילד בן 22 וחצי, כן? אין לתאר. פשוט אין.

מה שעצוב בסיפורו של לאב, כמעט ואמרתי על גבול הטרגדיה הספורטיבית, הוא שבשורה התחתונה האיש עדיין תקוע אי שם במינסוטה טימברוולבס. מינסוטה! אין לי שום דבר נגד המדינה עצמה, באמת שלא. ביקרתי שם פעם, ומאוד התרשמתי לטובה גם מנחמדותם של האנשים וגם מהטבע, אבל בינינו - לא חראם? בלי להעליב אף אחד, לבזבז שחקן כמו לאב על הטי-וולבס זה בערך כמו לקחת עכשיו את חואן קרלוס נבארו, למשל, ולשלוח אותו לשחק בקבוצה מתחתית הליגה השלישית בספרד. ולפני שמישהו קופץ עם הדוגמה של בלייק גריפין והקליפרס - גריפין לפחות מבלה, תרתי משמע, בהוליווד, בעוד לאב - שאגב נולד ועד שנבחר בדראפט שיחק כל חייו בקליפורניה - מסתפק כרגע בברווזים ובשועלי השלג של מיניאפוליס (בין 5 מעלות למינוס 2 בשבוע הקרוב. בדקתי).

לא נותר לנו אלא לקרוא מכאן, מעל במה נכבדה ונישאה זו, לכל נשיאי, מנכ"לי וג'נרל-מנג'רי הקבוצות השוות ב-NBA לפעול בדחיפות לשינוי המצב. יועבר קווין לאב לקבוצה בה, גם אם לא יהיה עד כדי כך דומיננטי, וגם אם לא יצבור דאבל-דאבלים כאילו אין מחר, יהיה לו סיכוי להגיע למשהו. באמת שלא אכפת לי מי זה יהיה - לייקרס, סלטיקס, אורלנדו, אוקלהומה, ניקס, בולס, מיאמי או דאלאס. יודעים מה? אפילו לסן אנטוניו אני מוכן שיעבור. כן-כן, עד כדי כך המצב חמור.

הבה נסיים בתקווה שלא ירחק היום, ולאב יעוף כבר ממינסוטה ויעבור לקטוף ריבאונדים בעמידה במקום אחר, ויפה דאבל-דאבל אחד קודם. עד שזה יקרה, ניאלץ להסכין עם המציאות, בה לאב הוא הדבר שעוד מחזיק את מינסוטה - או לפחות את אוהדיה - בחיים הספורטיביים. אי לכך ובהתאם לזאת, במקום It must be love המתבקש של מאדנס (טוב נו, הנה זה כאן), מבקש המדור להקדיש לו את Love is like Oxygen הנצחי של Sweet. אני יודע שזה לא הקליפ המדהים ביותר שראיתם, ברם אולם להיט גדול הינו, ממש כמו האיש עצמו.

דבר יו"ר הדירקטוריון: אם כבר שילב הסר שירים לכבוד קווין לאב, הרי שאין טעם להקדיש אייטמון נפרד לנושא כפי ששקלתי קודם לכן. ישובץ כספיח, אם כן, ומדובר למעשה בשירן של כל הקבוצות שלאב מפרק להן את הצורה. הנה הוא כאן.

היה חתיכת שיר בזמנו.

shaharhermelin@gmail.com