בהמשך לענייני דטרויט פיסטונס מיהר החבר רב"ס-שאינו-עובד-בשב"ס להודיע לעם, באמצעותי, שני דברים (אכן כי כן, הפכתי לאחרונה לשליחו של בורוכוב-סוקולוב בלי לשים לב, אבל כל עוד אפשר לקבל ציטוטים סוקולוביים-פסיכוטיים ולו בקטנטנה, אעשה זאת עד כי יימאס העניין ואדרוש ממנו אייטמון קילו טקסט לפחות משקלו, כובדו, עומקו ושטחו).

ריישית כל, כאדם שחי לא מעט על יוטיוב ותקצירי וידיאו (עושה בשכל, יש לומר), מיהר בורוכוב-סוקולוב לספק את אותו קטע יוטיוב עליו נשען הנתין ב'ונשאלת השאלה' האחרון, ולפיו אכן היה מארק אגוויאר בתוך אותה קבוצת חוגגים את הזכייה באליפות.

אלא שפניו – איזה מזל נאחס עבור אחד שזה הרגע זכה בתואר - מוסתרים לחלוטין מאחורי הגביע בעת הישמע פלאש המצלמות.

הנה הסרטון הקצר. לממהרים במיוחד – אלה שחושבים שהמיליון חומק מהם בכל רגע שהם יושבים כאן - תוכלו להסתפק בחצי דקה האחרונה.

עוד כותב רב"ס, כי שניים בולטים שאינם מופיעים בצילום הם ג'ו דומארס ודניס רודמן. שניהם נקלטים בסרטון לרגע. דומארס, עושה רושם, עסוק בבכי קל או במסירת תודות ותפילה לאל הטוב. רודמן, על פי השערת רב"ס, תר בדחיפות אחר מדונה ושירותים קרובים. לפחות היתה מטרה מאחורי המחשבות שלהם. אגוויאר סתם נעלם מההיסטוריה בלי סיבה ובגלל זווית לא טובה לרגע אחד קטן.

איזה פראייר, אגוויאר. לא נכחיש זאת, אף לא נכחד.

עניין אחר שמעלה החבר המכובד רן בורוכוב-סוקולוב נוגע לקארים עבדול ג'באר וזריקת הסקיי-הוק האדירה שלו. איך נזכר בו? ראה אותו בסרטון מפסיד עם הלייקרס לפיסטונס, ראה אותו.

ושואל רב"ס-שאינו-עובד-בשב"ס: איך זה שאף אחד לא ניסה ב-30 השנים האחרונות לפתח סקיי-הוק קארימי שכזה? 37 אלף ומשהו נקודות בקריירה לא הוכיחו שהעניין עובד?

שאלה טובה. טובה מאוד אפילו. אנסה להציע תובנה נשיאותית בעניין:

ובכן כי כן, יש להפריד בין שלושה סוגים שאני מכיר. למעשה, ארבעה: סקיי הוק כמו של קארים, הוק שוט, בייבי הוק וכל אותם אלה שמנסים לזרוק את אחת הזריקות האלה ודומים, בלשון הקוף מטיל האימה, לכלום ושום דבר.

שיינית, נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שעם השנים כאשר גילו השחקנים עוד ועוד את הניתור, הפיזיות, הכוח המתפרץ והאין-יור-פייס, עד כי נעשו מפלצות פוטבול ולא תרנים דקים של ספינות, גברה תאוות הדנקל'ך על העדינות הקלאסית שבקליעת הסקיי-הוק המיתולוגית של קארים.

הרי מה היה קארים אם לא ענק לוחש ולא מאוד פיזי, במלוא הכבוד, כן?

כדי לבצע את הסקיי-הוק היה צריך בדרך כלל מספיק מרווח כדי להרביץ צעד או שניים כסוג של תנופה. עם כל הטראפים והדאבל-אפים של היום, יותר קשה לנהל בחופשיות את ה"אחת-שתיים-התרוממות-זרוע חוסמת-שחרור כדור". המגנים לא מאפשרים את זה, מה גם שכדי לבצע בשלמות סקיי הוקים קארימיים צריך סופר-דופר עדינות וטאץ' באצבעות.

אולי לכן, בגלל כל אותן מגבלות, צמחו והתפתחו הבייבי-הוקים למיניהם. את תחילת הדרך של הזריקה הזו מייחסים למג'יק ג'ונסון, שבסדרת הפלייאוף של 1987 שיחק חלק מהזמן כסנטר, ואם אני זוכר נכון הוא עצמו אחראי לשם בייבי הוק. למעשה, מדובר בפיתוח אנושי סביר לאנשים שאינם 2.18 או 2.20 או כמה שקארים היה, ו/או אין להם אצבעות פנסתרן כמו שהיו לו.

בשני המקרים יש שימוש בזרוע החופשית כדי למנוע הפרעה מהיריב, ולהקשות עליו להגיע לכדור שנמצא רחוק ממנו. הסקיי הוק פשוט יוצא ממקום הרבה יותר גבוה, וקשה מאוד-מאוד לחסום זריקה כזו.

בגלל הפיזיות, זו דעתי לפחות, התפתח גם הג'אמפ-הוק, זריקה שמתבססת על ניתור בשתי רגליים ולא על רגל חסידה אחת כמו שנהג קארים. הזריקה הזו הרבה יותר שכיחה וגם היא מתבצעת ביד אחת אבל, כאמור, תוך שימוש בשתי רגליים. טים דאנקן, למשל, משתמש בה המון, גם שאקיל אוניל. אירופה? ניקולה וויצ'יץ', פראן ואסקס, ריצ'רד הנדריקס הם השמות הראשונים שקופצים לי לראש, והרשימה כאן ודאי ארוכה מאוד.

בגדול, כמו לכל דבר, יש פלוסים ומינוסים: מצד אחד, ההוקים הם זריקות שקשה לחסום כשהכדור מגיע לשיא הגובה, אבל הגנה זריזה וחכמה תלמד במהירות לעשות הכל, כדי למנוע מהזורק להגיע למצב שהוא מרים את היד. צריך להגיע מאחוריו ולחטוף לו את הכדור עוד לפני שהוא מצליח להביא את הזרוע הזורקת למעלה.

לא נכחיש גם זאת: צריך להיות מאוד מאומן כדי להגיע למצב שקולעים באחוזים גבוהים בעזרת הזריקה הזו. קארים לקח ודאי מיליון זריקות אלה בקריירה, כולל האימונים. סתם מספר, מה אני יודע. אולי שני מיליון. פלא שמפרקי הכתפיים שלו עוד עובדים בכלל.

הכדור והזרוע עושים דרך ארוכה מהרגיל עד שהזריקה יוצאת לפועל. בזמן הזה כל תזוזה קטנה או לא רצויה, כל אי שליטה בזרוע שמתפתח תוך כדי תנועה, עלולים לשבש את הדיוק בזריקה. מהלך פעולת שחרור הכדור פחות טבעי ויותר מגושם.

וגם זאת יש לומר: סקיי הוקים מתבצעים בעיקר מהפינות. מי שמנסה להשתמש בזריקות כאלה באמצע מגביר את הסיכון לאיבוד כדור.

אלה אולי חלק מהסיבות לכך שסקיי הוק הוא סוג של זריקה שכמעט נכחדה מהעולם. התחליפים, בייבי הוק וג'אמפ הוק תפסו את מקומה, וכל מיני סוסוני יאור מכווצים יחסית כמו סם קלאנסי, למשל, מערבבים הכל מהכל ומה שיוצא יוצא.

נושא נאה, יש לומר. ברם אולם אין לי כוונה הבוקר הזה להגיע לקילו וחצי טקסט בעניין, אקווה כי נפקחו-במשהו עיניו של רב"ס, ועל הדרך גם עיני העם כולו.

שלומות ונצורות בשלב זה.