ישנם גם ימים כאלה, בהם שום דבר מתוכנן מראש, שלא לומר מובנה ומנוסח כמו שצריך, עולה על הכתב. מה שכן יוצא מן המקלדת הוא רצף של מחשבות, אסוציאציות והגיגים, שמקורם, או הסדר בו הם מופיעים לא ידוע, אבל דווקא בשל עובדה זו - אם תרצו, סוג של הוכחה לדרך בה עובד המוח האנושי, לפחות בהקשר אחד מסוים - אני מוצא בכך כיף לא קטן. הנה מה שיצא הפעם.

ראשית, עזבו רגע את שמעון מזרחי. אפילו בלי שמוניתי לאיזושהי ועדה, מטעם שר החינוך או מי שזה לא יהיה, אני מתחייב כאן ועכשיו להעניק את פרס ישראל למדור הספורט, שמרגע זה ועד סיום סדרות ההצלבה של היורוליג יצליח להתאפק, ולא יפרסם כותרות בנוסח "קאחה זה לא יילך", "קאחה צריך" וכן הלאה. כמי שמשחקי מלים ותשבצי היגיון הם לחם חוקו מזה 35 שנה לפחות, אני באמת מבין את הצורך, אבל רבאק - לא נמאס לכם? יודעים מה, בואו נעשה עסק: אתם תתאפקו, ואם מכבי עוברת ומפסידה בגמר לברצלונה, אני מרשה לכם להתחיל את סיקור ההפסד בכותרת "איזה בארסה", סגרנו?

הלאה. אני חותם בעיניים עצומות על כל ה"לא יאה" שהעניק יו"ר הדירקטוריון לערוץ הספורט בהקשר למשחק בין בני השרון למכבי ת"א, לרבות המעבר הפסול והבלתי נסלח לענף-שאין-לנקוב-בשמו, ועוד ברגעים הקריטיים ביותר. בושה, חרפה וכלימה. ברם אולם, מנגד יש לציין לטובה את ההלקאה העצמית המבודחת של הצמד שלח-רסקין. משהו כמו שמונה או שבע דקות לסוף, כשמכבי ברחה ליתרון דו ספרתי, הסכימו הפרשן והשדר ביניהם כי "בני השרון הרימה ידיים". שניות לסיום הזמן החוקי, לאחר שלשה של רון סטיל שהשוותה את התוצאה, לא שכחו השניים להסתלבט על עצמם בנקודה הזו, וזה בהחלט נאה לטעמי.

אפרופו המשחק בין בני השרון ומכבי, פחות מחמש דקות לאחר סיום המשחק, כבר נדרשתי על ידי שלושה אנשים שונים לנושא שעון ה-24 בסיום ההארכה. כזכור, יצאה בני השרון להתקפה האחרונה בפיגור נקודה, כשההפרש בין השעונים הוא משהו כמו שבע או שמונה שניות. לא זוכר במדויק כרגע. ממש בשניות האחרונות של ההתקפה ניסה ארז כץ לקלוע ונחסם לחוץ. מצלמות הטלוויזיה הראו, כי ברגע שהכדור נחת מחוץ לתחומי המגרש נותרו עדיין שתי שניות על שעון ה-24, אולם למרות זאת המשיך השעון לפעול, הצלצול נשמע, והכדור עבר למכבי שסגרה עניין.

כבר במהלך השידור עצמו, התבטאו שלח ורסקין נגד העניין, טענו כי חבל שמשחק כל כך דרמטי יוכרע עקב טעות שיפוט, ובמקביל שבו ומחו על האיסור להיעזר במצלמות הטלוויזיה במצבים שכאלה. שלושת חבריי הסכימו איתם לחלוטין, ואף ביקשו לדעת מה עמדתי המקצועית לגבי הטעות החמורה, לדבריהם, של מפעיל ה-24, שלא עצר את השעון בזמן ובכך קיפח את בני השרון.

עכשיו כך, מאחר שלא נכחתי פיזית באולם, וגם אין לי מושג מי היה מפעיל שעון ה-24 ומן הסתם לא שוחחתי עימו, אני מסתמך כמו רובכם על צילומי הטלוויזיה.על סמך צילומים אלה, אני יכול לשער שלושה דברים לגבי האירוע המדובר. ראשית, בהחלט יכול להיות שמודד ה-24 הגיב מאוחר מדי למתרחש, לא עצר את השעון בזמן ובכך קיפח את בני השרון. טעויות כאלו קרו, קורות ויקרו.

אם כך קרה, חבל מאוד שטעות שופט היא זו שמנעה משחקני בני השרון עוד ניסיון לנצח את המשחק (ושום דבר לא מבטיח לנו שהם אכן היו מצליחים לקלוע, כן?), אבל זה מה יש, ולמרות זאת, אני שב וטוען נגד השימוש בטלוויזיה. טעויות של כולם שחקנים, מאמנים וגם שופטים הן חלק בלתי נמנע מהמשחק, ולעניות דעתי הלא קובעת - גם חלק מהיופי ומהקסם שלו.

אפשרות שנייה: גם אם נניח שהשעון שהציב ערוץ הספורט על המסך מסונכרן במאת האחוזים עם השעון במגרש (ולא תמיד זה כך), ייתכן מאוד כי למרות שהוא הראה ברגע המכריע כי להתקפה נותרו שתי שניות - בפועל נותרו רק 1.3 או 1.1 שניות, שהרי השעון מתחלף רק בשניות שלמות.

מכאן נובע הדבר השלישי, והחשוב יותר, שיש להביא בחשבון: בכל מצב של יציאת הכדור אל מחוץ לתחומי המגרש, הן מודד הזמן והן מודד ה-24 יעצרו את השעונים אך ורק עם הישמע שריקת השופטים. שוב: אך ורק עם הישמע שריקת השופטים. לא ברגע שנדמה להם שהכדור נגע ברצפה מחוץ לקו ולא בשום רגע אחר. לכן, מספיק שהשופט הקרוב למקום האירוע שרק חצי שנייה מאוחר מדי, ואם נוסיף לכך את כמה עשיריות השנייה שלוקח לאדם הממוצע, ואחריו לשעון עצמו, להגיב - הרי לכם הסבר לא תלוש מהמציאות מה אולי, רק אולי, קרה שם.

ולסיום - האם באמת יש כאן מישהו שלא סבר שעצם הקדשת טור שלם לדאבל-דאבלים של קווין לאב לא תחרוץ מיידית את גורלו של הרצף? אני יודע את התשובה. סתם שאלתי.

shaharhermelin@gmail.com