גיל סלע בן 38 היום.

כה זקן הוא, שבינו לבין ג'רמי "סרינה" פארגו, שמציין אף הוא את יום הולדתו בתאריך זה ממש, מפרידות 13 שנים.

ש-ל-ו-ש ע-ש-ר-ה שנים.

זה די מפעים, לא נכחיש זאת. אולי לא יותר מפעים מהעובדה המצערת שעוד מעט אני-עצמי-בכבודי-וברוב-הודי-והדרי-גם-יחד בן 43.

שזה בכלל היסטרי ולא ברור ואפילו מעציב משהו, כאמור.

בחישוב קליל – ימי השריף הנערץ בהפועל ת"א, למשל, מלאו להם כמעט 20 שנה בערך. האם יכול להיות שעברו כמעט 20 שנה מאז בחנתי את צלקתו מקרוב יציע העיתונאים באוסישקין-החרב? האם 18-17 שנים עברו מאז בניתי טורים אישיים "במעריב" לוונדל אלכסיס האליל?

מה הולך פה, מה?

וכדורסלע-האתר, נניח, יכול להיות שתיכף ימלאו לו חמש שנים? ח-מ-ש שנים שלמות שאני יושב פה כמעט מדי יום, לא כולל שבתות, ומשקיע מזמני וממרצי לרווחת העם ולהנאתו-הנאתי?

"התרגיל" פרש לפני שש שנים בערך. עונה אחרונה עשה בהפועל חולון בלאומית ב', הלוא היא ליגת קזינו 2, חרטאבונה-בבונה. שיחק בעמדה מספר 4, שיחק. ראה שלא בשבילו. גם ככה כבר הרגיש את הסוף ואת העלטה באה עליו. קם והלך.

השבוע הצעתי לו לשחק טניס. שעה וחצי, יו נואו. ה-דבר. בלי מגע של יריב כמו בכדורסל, לא משעמם כמו ריצה או הליכה.

"אין כמו טניס", הסברתי לו, "קצת רצים, קצת מתאמצים, יש תחרות, יש ניקוד, יש מנצח ומפסיד. אפשר לשחק בחצי הליכה מהקו האחורי, ופה ושם להרביץ יציאה קצרה מהמקום לכיוון הרשת. לא משהו שאי אפשר לעשות, אפילו אני, הקשיש הפצוע, מצליח רמה כזו או אחרת".

"אני בקושי זז, יש לי כאבים, הקרנות מהגב לרגל, אני צריך להיבדק דחוף אצל רופא. בכל פעם שאני עושה קצת פעילות, אחר כך קשה לי לזוז יומיים", ענה.

כה אמר 'התרגיל'. בזמנו, אתלט מכובד למדי, גארד בעל שינוי כיוון קטלני, שהיה מותיר את שומריו על עומדם ובפה פעור. רבות צחק עלי בזמנו, על הקושי שלי באחד על אחד. סיפר איך זכור לו שבנעוריי התקשיתי לעבור שחקן בכדרור במגרש הפתוח. אכן כי כן, לא הייתי גארד בעל כדרור מושלם, לא הייתי. ולא פעם, דווקא תוך כדי תנופה, הייתי נתקע ומחרב מתפרצת באיזה איבוד כדור טיפשי או עבירת תוקף. מצד שני, מי נותן לטאוויל כמוני לסיים מתפרצות? אז עוד לא היו כל מיני ליאור אליהואים של 2.07 שרצים את המגרש כמו גארד.

לעומת זאת, מי יכול היה על הטרן-אראונד ג'אמפ שוט שלי מארבעה מטר, שרק קווין מגי – בצניעות – ביצע טוב ממני נכון לאותו זמן? בנתון הספציפי מאוד הזה, אפילו כבוד היונה ההנפלדית לא יכול היה לי. אף כי שומר אליל היה כבר אז, ואת כף ידו המושטת אל מול פניי אזכור לנצח, כולל בסיוטי הלילה.

איי איי איי.

שאלתי אותו איך הוא מסביר שסטיב נאש, בן 37, וגראנט היל, בן 39, הם שחקני חמישייה קבועים בפיניקס סאנס. אחד שנה מתחתיו, אחד שנה מעליו. והוא מספר לי שהוא לא יכול לזוז. מה לא יכול לזוז, מה? הם משחקים 30 ו-35 דקות במשחק, כל משחק, ברמה הכי גבוהה של הכדורסל, עם נסיעות בלתי פוסקות, לחץ, עומס, שנים על גבי שנים.

איך, איך הם עושים את זה, בשעה שהוא בקושי מזיז את התחת הזקן שלו בן ה-38?

תשובות לא היו לנו. למעט זו: הם כנראה אלילים. אנחנו? לא יותר מבני אדם.

שלומות ונצורות בשלב זה ומזל טוב לאחי היחיד.