"כשאתה מפסיד בנקודה, שתיים, חמש, לפעמים אפילו עשר, יש תחושת החמצה. לא פעם ולא פעמיים אתה מוצא את עצמך אחרי המשחק, מבלה שעות ארוכות בניסיונות לשחזר איפה בדיוק פיספסת את ההזדמנות לנצח, ובעיקר בלאכול את עצמך. כשאתה חוטף על הראש כזו תבוסה, אתה מתבייש למשך חמש דקות בדיוק, ואז יש לך רק ברירה אחת: לחזור לזירת הפשע כמה שיותר מהר, להוכיח לכולם מה אתה באמת שווה ובעיקר לכפר על ההתבטלות המוחלטת שלך במשחק הקודם".

כה אמר וכה סח כבר לפני יותר מרבע מאה מג'יק ג'ונסון, אחרי הקאמבק המדהים של הלייקרס בסדרת הגמר של 1985, ואם מלים אלו, או דומות להן, לא נאמרו על ידי מישהו מאנשי סיינה ביום חמישי האחרון - נהיה להם אנו לפה ולשופר. שכן, הרבה דברים משמחים, יפים, מעניינים ומרשימים התרחשו בעולם הכדורסל באותו ערב - מהזכייה של אליצור רמלה ביורוקאפ, דרך הניצחונות של מכבי בויטוריה, פנתינאייקוס בברצלונה ו-ולנסיה במדריד - אולם קאמבק כשל סיינה לא היה בסוף השבוע האחרון, ומי יודע אם אי פעם היה.

עוד לפני שניתן לסיינאים את הכבוד המגיע להם, תזכורת קצרה לגבי מקור הציטוט בפסקה הפותחת. 27 במאי, 1985. הסלטיקס מארחים את משחק מספר אחת בסדרת הגמר מול הלייקרס, שעד אותה שנה הפסידו בכל שמונה סדרות הגמר מול הירוקים. כבר מהרבע הראשון, ברור לכולם שזהו אחד מאותם ערבים, בהם כל מה שקבוצה אחת נוגעת בו הופך לזהב, בעוד לשנייה לא הולך כלום. 114-148 לבוסטון היתה תוצאת הסיום, במה שנכנס לספרי ההיסטוריה כ-Memorial Day Massacre.

עולם הכדורסל כולו, ובמיוחד אוהדי הסלטיקס, הסתלבטו קשות על הלייקרס בתום המשחק ובשלושת הימים הבאים, בטוחים כי הם בדרך הקלה לתואר נוסף, אבל משחק מספר 2 מחק להם את החיוכים מהר מאוד. הלייקרס אכלו את הפרקט של הבוסטון גארדן, וניצחו 102-109, בדרך לזכייה בסדרה כולה בשישה משחקים.

קארים עבדול ג'באר - שכמו כל חבריו, היה חושך מצרים במשחק הראשון (12 נקודות באחוזים מזעזעים ורק שלושה ריבאונדים), ושהדבר הראשון שעשה בתום אותו משחק היה להתנצל בחדר ההלבשה בפני חבריו - הוביל עם 30 נקודות, 17 ריבאונדים, שמונה אסיסטים ושלוש חסימות, ובסופו של דבר נבחר גם ל-MVP של סדרת הגמר. "יכולת לראות בעיניים שלו את העלבון מהמשחק הראשון, ואת הרצון האדיר לאזן את התמונה", סיפר פעם בראיון טלוויזיה רוברט פאריש, הסנטר של בוסטון, "ניסיתי לעצור אותו בכל דרך שיכולתי להעלות בדעתי, אבל מול כזו מוטיבציה לא היה לי סיכוי".

26 שנים מאוחר יותר, באה סיינה ומול אולימפיאקוס מבצעת קאמבק מרשים אף יותר, לפחות לעניות דעתי הלא קובעת: תבוסה של 48 הפרש במשחק הראשון ולא "רק" 34 (כולל השגת 9 בלבד בכל המחצית הראשונה, ורק 41 במשחק כולו), לא 72 שעות מנוחה והתאוששות עד למשחק השני, אלא פחות מ-48, וגם לא ניצחון בשבע הפרש כי אם ב-17. בחישוב מהיר, מהפך של 65 נקודות, אפילו אחת לא פחות, והכל כמובן מול 13,000 אוהדים ידידותיים מאין כמותם ב'היכל השלום והאחווה'.

אי לכך ובהתאם לזאת, נעמוד ונריע למופלאי סיינה, שבאמת השיגו ניצחון יוצא דופן. ואלה שמות: מאליק הרסטון (19 נקודות, 11 ריבאונדים, מדד 32 וה-MVP של המחזור), רימאס קאוקינאס (14 נקודות, 3 אסיסטים), מילובאן ראקוביץ' (12 נקודות, 5 ריבאונדים), ניקוס זיסיס (9 נקודות, 3 אסיסטים), קשישטוף לברינוביץ' (8), שון סטונרוק ומרקו יאריץ' (7 כ"א), מרקו קרארטו (6). שיחקו ולא קלעו: בו מקאלב, דייויד מוס ואנדריאה מיקלורי. לא שיחק אבל עודד במרץ מהספסל: ג'ליל אקינדלה. ניצח על המלאכה, תרתי משמע: סימונה פיאניג'אני.

ההיסטוריה הקרובה והרחוקה מוכיחות, כי לאחר הרחבה והצדעה שכזו כאן במדור נחרץ דינה של סיינה להפסיד בסדרה, אולם גם אם זה מה שיקרה בסופו של דבר, לא יעיב עניין פעוט זה על אחת החזרות המרהיבות שידענו. ריספקט.

ומשהו קטן בעניין זכייתה המרשימה של אליצור רמלה ביורוקאפ. חוץ מכל הסופרלטיבים והברכות שהוענקו לקבוצה בצדק גמור, וגם חוץ מכל מה שכתב יו"ר הדירקטוריון כאן, עימו אני מסכים בכל מלה, מן הראוי גם להזכיר את שני השמות הללו: מרקו ג'יאנסנטי וסרג'יו סילבה.

אני מרשה לעצמי להניח, כי לרובכם אין מושג מיהם השניים. גם לי לא היה עד אתמול. פורים אמנם חלף-עבר, אבל באמת יפה מצד פיב"א שלאות הזדהות עם חגי ישראל, שלחה לרמלאיות צמד ליצנים, במסווה של שופטים. בעצם, לא ליצנים. ליצנים מסוגלים להצחיק מדי פעם. ג'יאנסנטי וסילבה, ובחיי שזו הפעם האחרונה שאני מזכיר את שמותיהם, הם סתם שניים שאין להם מושג באופן מחפיר. מזל גדול שהם לא עלו לרמלה בגביע.

אחת לכמה זמן, טורחים בפיב"א להתלונן על הביקורת הרבה שמוטחת בהם, וטוענים כי הם עושים את כל מה שניתן, על מנת שהכל יתנהל על הצד הטוב ביותר, לרבות מהבחינה המקצועית. אם זה מה שהם יכולים, ואם זה מבחינתם הטוב ביותר מבחינה מקצועית, לא נותר אלא לבקש מהאחרון שעוזב את הקוקטייל התורן - שיכבה את האור.

shaharhermelin@gmail.com