כמה וכמה דברים בעקבות משחקי סוף השבוע בארץ, באירופה ובארצות הברית. כרגיל, בלי שום תכנון מראש או סדר מסוים. סתם. איך שבא לראש, ככה יצא למקלדת.

"מה שהיה, היה. עכשיו אנחנו מסתכלים קדימה, וביום ראשון יש לנו משחק עם מכבי חיפה". כך, פחות או יותר, אמר שמעון מזרחי, דקות ספורות אחרי שמכבי תל אביב הבטיחה את מקומה בפיינל פור. מה נאמר ומה נגיד, משפט המוכיח בפעם המי יודע כמה, כי לפני כל דבר אחר ראוי האיש לפרס ישראל בקטגוריית "להיות שמעון מזרחי". אין דברים כאלה.

את כל מה שיש לומר על המשחק הרביעי בין מכבי לקאחה לבוראל, ובעצם על כל הסדרה, כבר שמעתם וקראתם במיליון מקומות אחרים. אני יצאתי מששת המפגשים העונה בין שתי הקבוצות עם מחשבה קצת אחרת: אם רק היה נמצא מישהו שיארגן את זה, הייתי הופך את העולם כדי להגיע לצפות בתחרות "חיובים" בין דייויד בלו למירזה טלטוביץ'.

הצל"ש הקבוע בהחלט מגיע לאוהדי מכבי על תצוגת העידוד בשני המשחקים מול הספרדים, אבל כל מי שהקדיש כמה דקות לצפייה במשחקים שלוש וארבע בין פנתינאייקוס לברצלונה, יודע שאם היוונים רק רוצים - אין שום קהל שמתקרב אליהם מבחינת העידוד, הפנאטיות, ובעיקר העידוד הפנאטי. מכבי ת"א, הפועל ת"א, הפועל ירושלים, חולון או מי שזה לא יהיה. אין על היוונים. לא חושב שה"אואקה" נכלל בין אתרי התיירות, עליהם ימליצו אנשי ברצלונה לחבריהם לפני הביקור הבא באתונה.

על כמה מתערבים שאין מצב בעולם, שפיינל פור היורוליג היה נקבע בתאריך שיש לו איזושהי חשיבות בקטלוניה? וגם אם כן, בטעות כמובן, על כמה מתערבים שהיה נמצא פתרון לנושא בתוך פחות מעשרים שניות?

באותו הקשר: מי יהיה הראשון שידווח "ממקורות מהימנים" על חשש לקונספירציה, לפיה "יתבקשו" השופטים בחצי הגמר "לעזור" למכבי להפסיד, ובכך לחסוך להנהלת היורוליג את כאב הראש.

ועדיין באותו הקשר: אמצעי תקשורת בספרד, ולא רק בה, דיווחו במהלך השבוע שעבר כי היורוליג תעמיד בפני מכבי את הברירה לשחק מתי שיגידו לה, או לוותר על המקום בפיינל פור לטובת ויטוריה. ואני אומר: למה? תנו למכבי לנצח בחצי הגמר, ואז תשלחו את ויטוריה רק לגמר. גם כך יש עליהם עומס גדול בליגה הספרדית. סתם להעמיס עליהם עוד משחק?

"עדיף לנצח שלושים משחקים בנקודה הפרש כל אחד, מאשר משחק אחד בשלושים הפרש". לא יפליא אותי לשמוע, שהדבר הראשון שראו אנשי אולימפיאקוס על הלוח בחדר ההלבשה בתום המשחק הרביעי מול סיינה, היה משפט עתיק יומין זה.

ואפרופו אולימפיאקוס, אולי פיספסתי את זה, אבל האם יש מצב שהסדרה הזו, על המהפך המדהים שלה, חלפה-עברה בלי שאיש בתקשורת הישראלית ניסה להחליף כמה מלים עם יותם הלפרין, ולהביא קצת רשמים והלכי רוח היישר מתוך סיר הלחץ מפיראוס?

חוץ מהשאלות 'האם ואיך יצליחו למנוע מגמר היורוליג לגלוש אל תוך יום הזיכרון לחללי צה"ל?', ו'אצל מי אני מוצא את הקומבינה הכי טובה לגבי חבילה לפיינל פור?', הדבר שמן הסתם הכי מעניין רבים מאוהדי מכבי הוא 'את מי עדיף לפגוש בחצי הגמר, ריאל מדריד או ולנסיה?'. בהקשר זה, הריני להצהיר חד משמעית כי אני בעד ולנסיה. גם סוג של אנדרדוג (בכל זאת, משחק חמישי בחוץ), גם עומאר קוק, רוברטאס יבטוקאס הפסיכי-משהו, דושקו סבאנוביץ' ורפא מרטינז החביבים עליי, וגם די כבר עם המשולש ברצלונה-ריאל-קאחה, שמזמן יצא מכל החורים.

ועוד בענייני פיינל-פור ואנדרדוגים. לגמר האירוע האמיתי, האוחז בזכות ראשונים על המונח 'פיינל-פור', הנערך ביוסטון, טקסס, העפילו הבולדוגים של באטלר מול ההאסקיז של קונטיקט. הרי לכם המחשה נאה למושג 'דוג-פייט'.

ניסיתי לתפוס קצת אנ.בי.איי ב-ESPN בסוף השבוע. איפה. נכון, הם שידרו משחק אחד (לפחות בערוץ הבינלאומי הנקלט בארץ), אבל חוץ מזה, הכל היה פיינל פור מכללות, ובעיקר בייסבול, בייסבול ועוד הרבה בייסבול. מעניין את הסבתא של האמריקאים שעוד עשרה ימים נגמרת העונה הסדירה, ושהמאבקים על המיקום לקראת הפלייאוף, או על עצם הכניסה לפלייאוף, עדיין בעיצומם. עונת הבייסבול יצאה לדרך ביום חמישי, והעולם אמור לעמוד מלכת. ככה זה שם, הסופרבול הוא המשחק הבודד הנצפה ביותר, גם סדרות הגמר בכדורסל ובהוקי מצמידות למרקע עשרות מיליונים, אבל שום דבר לא מתקרב לפופולריות של הבייסבול.

לפני כמה שנים, העליתי את הסוגיה הזו באוזני לואיס, ידידי אוהד הניקס ועורך הדין (בסדר הזה). תהיתי על מה ולמה הבייסבול שולט. "לדעתי, בעיקר בזכות שני דברים", השיב לואיס בלי לחשוב בכלל, "אחד, בניגוד לפוטבול ולכדורסל, שם נדרשים הרבה יותר כישרון ו/או נתונים פיזיים, הבייסבול הרבה יותר נגיש להרבה יותר אנשים. אתה לא חייב להיות אתלט-על או מפלצת של 150 קילו כדי להגיע לרמות הגבוהות. לפעמים, מספיק שתדע לזרוק טוב, ו/או להכות טוב, יכולות שנרכשות בקלות רבה יותר לעומת מקצועות אחרים. קח לדוגמה את סי.סי סבאטיה, הפיצ'ר הפותח של הניו יורק יאנקיז. לאיש אמנם יש יד שמאל קטלנית לפחות כמו שהיתה לכריס מאלין, אבל חוץ מזה הוא נראה כמו סופגנייה ממוצעת, וגם רץ כמוה.

"הסיבה השנייה היא סטטיסטיקה, שכפי שידוע לך, היא הדת הלא רשמית של רובנו כאן. אין כמו הבייסבול בנושאי סטטיסטיקה: זורקים ביד ימין, זורקים ביד שמאל, חובטים ביד ימין, חובטים ביד שמאל, משחקי יום, משחקי לילה, משחקים באיצטדיון פתוח, משחקים באיצטדיון סגור, דשא טבעי, דשא סינטטי, הגשות, חבטות, פסילות, גניבת בסיסים, וזו רשימה חלקית ביותר. צפה פעם בחידון טריווית ספורט בארה"ב, ותראה לאיזו רמת פסיכיות מגיעות השאלות על בייסבול. כאלה אנחנו, וכך אנחנו אוהבים להיות". נאום לואיס, ומי אנחנו שנתווכח איתו.

חזרה לאנ.בי.איי לרגע. שוב, יכול להיות שבמקומות אחרים דיווחו על כך, אבל שאקיל או'ניל לא עבר לסלטיקס בתחילת העונה? איפשהו, לפני כמה שבועות, ואולי אף חודשים, האיש נעלם מעל מסכי הרדאר של אוהדי הכדורסל. כל היודע דבר על מקום הימצאו, ו/או על הסיכוי לראות אותו משחק בפלייאוף, מתבקש לפנות למדור הקרוב למקום מגוריו.

ואנ.בי.איי אחרון להפעם: הפיסטונס הוציאו לפנסיה את מס' 10 של דניס רודמן. חפשו את זה ביוטיוב - לא רק כדי לראות את רודמן נחנק בדמעות בזמן דברי התודה, אלא בעיקר את המפגש המרגש של כל הבאד-בויז מסוף שנות ה-80' וראשית ה-90'.

אבל עזבו את כל אלה. יורוליג, פיינל פור, מכללות, אנ.בי.איי, בייסבול. הכל זניח. מה שבאמת חשוב, הוא שאנחנו עם הפנים קדימה - למשחק עם מכבי חיפה הערב.

shaharhermelin@gmail.com