הייתם מעלים על דעתכם שקיים שחקן שקלע יותר נקודות מאשר דראז'ן פטרוביץ' בגמר אירופי? אכן כי כן, היה כדבר הזה: זה קרה אי-אז בימים (1986) כאשר ציבונה זאגרב זכתה בגביע אירופה לאלופות. קוראים לו דאנקו צווטיצ'אנין ובגמר נגד ז'לגיריס קובנה באותה שנה בבודפשט-הכרך הוא קלע 24 נקודות בניצחון 82-84. זו היתה זכייה בק-טו-בק של ציבונה. פטרוביץ' סיים עם 22 וביניהם השתחל אפילו שחקן נוסף, סוון אוסיץ', שלא זכור לי כלל, עם 23 נקודות. ארווידאס סאבוניס הרביץ 27 נקודות למפסידים.

את צווטיצ'אנין, לעומת זאת, אני זוכר מצוין. היתה לו קריירה נאה כרפאל, היתה לו, ההתעלות ההיא בבודפשט היא כנראה די מקרית, כי פטרוביץ' הוביל את רשימת הקלעים כמעט בכל המשחקים, בין אם בגביע אירופה עם ציבונה ובין אם בנבחרת יוגוסלביה. אבל דווקא אז, באותו ערב בבודפשט, צווטיצ'אנין נתן משחק למזכרת.

מיהו ומהו? הווווווו, שאלה טובה היא זו. היה שחקן-שחקן, נתקשה להכחיש זאת, ובעיקר צלף אדיר של שלשות מהפינות. אם לא היה משחק יחד עם פטרוביץ', היה מגיע ודאי רחוק יותר במספרים האישיים, אם כי אין הבטחה לגבי סך התארים וההישגים הקבוצתיים.

זכה פעמיים במדליית כסף באולימפיאדות; אחת בסיאול 1988 עם יוגוסלביה ואחת ב-1992 בברצלונה עם קרואטיה. גם שלוש מארד במאזנו והן מגוונות: אליפות העולם ב-1986 בספרד (זו שגם ישראל השתתפה בה), אליפות אירופה בגרמניה ב-1993 ואליפות העולם ב-1994.

ב-1988 שיחקו לצדו בנבחרת היוגוסלבית שועי עולם דוגמת האחים פטרוביץ', קוקוץ', ראדג'ה, ז'לימיר-הגביר, וראנקוביץ', פספאל, דיוואץ', זדובץ', צ'וטורה וגם שניים שהתגלגלו לישראל בסוף הקריירה: זדראבקו (המכונה בנשיאות זדראבנקו) ראדולוביץ' ופראניו אראפוביץ'. הטובים שבטובים.

ב-1992, עם הנבחרת הקרואטית, היו איתו גם קוקוץ', וראנקוביץ', דראז'ן פטרוביץ', ראדג'ה ואראפוביץ' מהנבחרת הקודמת, וגם שועי עולם אחרים דוגמת פראסוביץ', טבק וקומאזץ זך המבט. ולאדן אלאנוביץ', אלאן גרגוב ואראמיס נאגליץ' השלימו את הסגל. וראנקוביץ' וצווטיצ'אנין היו המבוגרים ביותר בנבחרת הזו, בני 28. עם הקאדר הזה, באופן די טבעי, המספרים שלו היו טובים יותר מאשר בנבחרת יוגוסלביה-רבתי.

האיש חילק את זמנו בין שלושה מועדונים בעלי מסורת והיסטוריה מכובדים עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ: פרטיזן בלגרד בחלק הראשון (חמש שנים), ציבונה זאגרב בהמשך (שבע שנים) ואסטודיאנטס מדריד בשתי העונות האחרונות בקריירה.

נתקשה להסתיר ואף לא נעלים, כי האיש היה ידית-ידית. לקח איזו תחרות שלשות פעם באולסטאר הספרדי, היה גם מלך השלשות באליפות העולם ב-1986. ובקיצור, אם אני צריך לבחור שחקן שירביץ שלשה מהפינה ומיקי ברקוביץ' לא זמין באותו רגע, אני בוחר בדאנקו צווטיצ'אנין האגדי לקבור אותה.

אול-אין-אול, אם לחבר את כל המשחקים במסגרות הבינלאומיות (יוגוסלביה, קרואטיה, אולימפיאדות, אליפויות עולם, אליפויות אירופה, מוקדמות לפה, מוקדמות לשם) – הממוצע שלו הוא 11 נקודות. לא שחקן של 25 נקודות לעיתים תכופות, כן? ומצד שני, תראו עם מי הוא שיחק ותבינו. כשחקן אסטודיאנטס, אגב, לעת סיום הקריירה, הוא עמד על 12.5 נקודות בממוצע בשתי עונות.

אחרי פרישתו החל בקריירה של סקאוט והיה אחראי על גילוי כישרונות באירופה מטעם פילדלפיה וגם מיאמי היט. התגלגל לעניין די במקרה, כשפגש את בילי קינג ב-1998 בברצלונה, נשיא פילדלפיה באותו זמן.

נרצה להיות – והננו הופכים בזאת - לאתר הישראלי הראשון שחוגג את יום השנה להולדתו של דאנקו צוויטיצ'אנין האגדי. אחת לשנה נרימה כוסית לחייו הפינה השמאלית למעלה בעוד שאר האתרים והעיתונים יעסקו ודאי בשיהוק-גיהוק ביפ מזדמן כזה או אחר. ואז נדע (שוב) כי גם אם מעטים אנו – אכן ניצחנו.