העונה הסדירה של ה-NBA תגיע לסיומה ביום רביעי השבוע, מה שמעורר כמה וכמה מחשבות והשגות. לאו דווקא על מה שהיה, כי הרי מי באמת יכול לזכור משהו לגבי עונה שנמשכת חצי שנה, ועוד חצי שנה כל כך אינטנסיבית, אלא בעיקר על מה שיהיה מכאן והלאה.

אז ככה: המיקומים האחרונים לקראת הפלייאוף טרם נקבעו, לפחות לא כולם, אבל כבר עכשיו ברור כי שלבי ההכרעה הולכים להיות מהמעניינים והמרתקים שידענו מזה שנים. ישנם כמה סימנים לכך (כולל העובדה שאפילו במזרח שבע מתוך שמונה הקבוצות יסיימו את העונה הסדירה עם מאזן חיובי), ואולי הבולט שבהם הוא מספר הקבוצות שאף אחד לא ממש רוצה לפגוש.

בסדר, אז יש את מובילות האזורים - הספרס והלייקרס במערב, ושיקאגו (שיקאגו!), בוסטון ומיאמי במזרח - אבל לו הייתם שואלים בלוס אנג'לס ובסן אנטוניו אם הם הן מעדיפות את דאלאס, אוקלהומה, דנבר, פורטלנד או ניו אורלינס, הייתם מקבלים את אותה תשובה, שהיו נותנות "המזרחיות" לגבי אורלנדו, אטלנטה, הניקס או הסיקסרס: Choose your poison.

רוצה לומר, גם בלי לדעת במאה אחוז את הציוותים של כל שמונה הסדרות הראשונות - הראו לי מישהו שטוען שהוא יודע בוודאות מי ממשיך הלאה ומי הולך הביתה בתום רבעי הגמר האזוריים - שלא לדבר על שלבים יותר גבוהים - ואראה לכם מישהו שחי באשליות רציניות לגבי עצמו ובכלל.

נקסט. בעוד זמן לא רב יוכרז ה-MVP. כל העולם מהמר על דריק רוז, וסביר להניח שכל העולם גם יצדק. עם עונה כל כך טובה של הבולס בכלל ושלו באופן אישי בפרט - רוז הוא מועמד לגיטימי, בעיקר, כפי שחזרתי וטענתי ואחזור ואטען, מאחר שהקריטריון המשמעותי ביותר לבחירת ה-MVP צריך להיות אחד: איפה היינו בלעדיו?

אם לא היה להם את רוז (25 נק', שמונה ריבאונדים ויותר מארבעה אסיסטים לערב), הבולס בקושי מגרדים את הפלייאוף, אם בכלל. מה שקשה לומר על כל המועמדים המובילים האחרים, למעט אולי דווייט הווארד. בלי הווארד (23 נקודות, 14 ריבאונדים, 2.4 חסימות), כפי שכבר ציין לפני מספר ימים בורוכוב-סוקולוב, גם למג'יק יש הרבה יותר סיכוי להיות קבוצת לוטרי מאשר קבוצת פלייאוף.

מה כל זה אומר? אם זה תלוי באושיות הליגה, שום דבר, ויש מצב שלברון ייקח עוד פעם. בכל זאת, גם לתעשיית המרצ'נדייזינג יש מה לומר בנושא.

אבל העניין שצריך לקבל את מלוא תשומת לבנו, לפחות לעניות דעתי הלא קובעת, הוא שפיניקס תישאר השנה מחוץ לפלייאוף. במלים אחרות, אפסו הסיכויים (שממילא לא בדיוק היו קיימים) שאולי בגיל 37 יקרה נס, וסטיב נאש ייקח אליפות. וזה מבאס מאוד, אפילו לא ננסה להכחיש זאת, שהרי כל עוד הוא בפיניקס, וכל עוד פיניקס נראית, ובכן, כמו פיניקס - אין מצב שהאיש זוכה בטבעת שכל כך מגיעה לו.

חמור מכך, יותר מציפור אחת כבר לחשה שנאש שוקל ברצינות גמורה לפרוש בתום העונה. הגיל, הגוף ההולך ומתפרק משנה לשנה, אולי הבאסה הכללית מלהיות השחקן הכמעט יחיד בסגל שדומה למשהו - יכול מאוד להיות שהכל יוביל אותו למסקנה שמספיק לו.

אולי לא. לצערי, נבצר ממני לשוחח עימו ולשאול אותו אישית לגבי תכניותיו, אבל אולי הוא ימשיך לעונה נוספת. לא יודע. אולי מה שדוחף אותו הוא התקווה כן לעשות זאת בעונה הבאה, או שמא הרצון להיות בסך הכל השחקן החמישי בהיסטוריה, שמגיע לעשרת אלפים אסיסטים בקריירה, ותוך כדי כך להשאיר מאחור את אוסקר רוברטסון האגדי. עונה אחת מלאה עם תשעה אסיסטים לערב, ממוצע שהוא בהחלט מסוגל לו, תביא אותו אל ציון הדרך הכל כך מרשים הזה.

אם יחליט להישאר, מסיבה זו ואולי מסיבה אחרת, נשמח ונעלוץ, אולם בה בעת בקשה אחת צנועה לנו אליו, שכבר הועלתה כאן לא פעם אולם טרם נענתה בחיוב או בכלל: מר נאש היקר והאהוב עלינו עד מאוד - קח את עצמך, ועוף לכל הרוחות מפיניקס. מצא לך קבוצה שיש לה סיכוי לאליפות, ועשה בה את שארית ימיך כשחקן פעיל.

לא משנה איזו קבוצה, ולא משנה אם יגידו שזה רק בגלל השאיפה לטבעת, העיקר שנזכה - אתה באליפות, ואנחנו באפשרות לראות אותך עושה זאת. עם כל השאר נסתדר כבר, אפילו עם עוד זכייה של לברון ג'יימס בתואר ה-MVP.

shaharhermelin@gmail.com