רוב שלומות,

באחרונה נפתח קמפיין נרחב בעם להכתיר את תישון ג'יימס לחביב הסיפרה עוד לפני תום העונה. מכיוון שקיים סיכוי גדול שהדבר יקרה בלאו הכי בגלל הנתונים המספריים שלו, אני פותח בזאת בקמפיין חדש למען הפיכתו של מורן רוט לחביב. נכון שהנתונים המספריים של מורן חלשים משל תישון וגם אין לו את הזקנקן המתאים, אבל הסיפור שלו הרבה יותר מעניין.

אחרי עונת האליפות ההיסטורית של חולון (וההופעה הבלתי נשכחת אחרי עם השאגות "'וואט דיד איי טל יו?'"), עזב מורן להפועל ירושלים השנואה על-ידי אוהדי חולוניה. במהלך זה הפך מורן מאהוד הקהל לאויב מספר אחת.

כשחזר העונה לחולון אחרי שנתיים בגלות, התקבל בתחילה בחשדנות על-ידי האוהדים שהתקשו לסלוח לו על ה"בגידה". אבל ככל שהעונה התקדמה, מורן הוכיח שהוא מתאים לחולון כמו כפפה ליד. הנשיא כבר הזכיר בעבר את הדמיון לישראל אלימלך המיתולוגי, אבל אני חושב שהוא דווקא מזכיר יותר את גיא קנטור (שגם הוא בעצמו היה למספר עונות היורש של אלימלך) – רכז שגדל מלמטה והפך להיות שחקן בליגה עם חולון.

למרות כל הקשיים השנה מחוץ למגרש (העזיבה של דורסמן בתחילת השנה, שחרור שחקנים, איומים בהפחתה במשכורת, עימותים בין הקהל להנהלה וכו') וגם הפציעה שעבר, מורן נותן את העונה הטובה ביותר בקריירה.

מכיוון שאינני רוצה לפגוע בסיכויו של תיישון (ואולי בעצם בסיכויו של "סרינה" פארגו?), אני קורא לבחור בתום העונה חביב זר ובנוסף גם חביב ישראלי בתור אפליה מתקנת.

אם מדברים על מורן רוט אי אפשר שלא להזכיר גם את הנבחרת. כבר התרעמתי בשנה שעברה על כך שמורן לא הוזמן כלל למחנה הנבחרת למרות שמבחינת נתונים נתן עונת שיא באשקלון. אין בעיה אם לא היה שורד את הניפויים (כפי שקרה לגל מקל), אבל הוא אפילו לא קיבל את הצ'אנס.

העונה מורן נותן עונה עוד יותר טובה מהעונה שעברה ולא רק שהוא חייב להיות מוזמן לנבחרת, מגיע לו להיות הרכז הראשון שלה. אני בכלל חושב שלמרות שהיתרון של הנבחרת הוא בפורוורדים שלה, הגיע הזמן להחזיר את הנבחרת לשלטון הגארדים. תמיד צריך לשחק עם שני מובילי כדור מבין מורן רוט, יותם הלפרין, גל מקל (שגם הוא מצוי בעונת שיא), יוגב אוחיון ויובל נעימי. אם בהרכב נתון שני הגארדים יהיו שניים מבין מורן, מקל ואוחיון (ואפילו רביב לימונד) אפשר לכמה דקות לנסות את השיטה של דייויד בלאט וללחוץ על כל המגרש. לחץ על כל המגרש יביא למתפרצות קלות, שיבליט את היתרון שלנו בפורוורדים עם אליהו וכספי שמסיימים נהדר מתפרצות.

הסגל( שלי) הוא: מורן רוט, יותם הלפרין, גל מקל, יובל נעימי, יוגב אוחיון, גיא פניני, ליאור אליהו, דיויד בלו, עומרי כספי, אורי קוקיה ויניב גרין (במידה שהוא בריא) או אלישי כדיר.

ההתלבטות היחידה היא בשחקן האחרון: במידה והולכים על שיטת הלחץ צריך לבחור ברביב לימונד. במידה ולא, צריך ללכת עם הניסיון של טל בורשטיין (למרות עונה איומה ולמרות שלא קלע בדאבל פיגרס עונתי בליגת לוטו מאז 2005).

צורקה

שמע, קיבלת כאן 470 גרם טקסט. היה נעים, נחמד ומעניין לקרוא. העם התרשם מטיעוניך ונימוקיך בעד רוט. ראויה לציון בהחלט ההתייצבות שלך מאחוריו בניגוד למרבית הנתינים, שקראו להאליל את ג'יימס.

אזכור אותך ככותב מניפסטים מדופלם ואם אזדקק אי-פעם לכתב אמון כזה או אחר כשארוץ לנשיאות של גוף גדול יותר מאשר סיפרה בסלע, אזכור למי לפנות.

ברם אולם ואף על פי כן, אני רוצה לחזור על דברים שכתבתי לפני מספר ימים: אחרי מחשבות רבות ועל אף רוח גבית מצד העם למען בחירתו של תיישון ג'יימס כחביב נולד עוד בטרם תמה העונה, החלטתי לשמור על הכללים ולהשאיר סיכויים פתוחים לכולם עד לרגע האחרון. רוח ספורטיבית היא זו, כללים שרצים שנים רבות. לא נרצה להפר אותם, ולא נחפוץ ליצור תקדימים. ימתין העם בסבלנות ובבוא הרגע יגלה מיהו חביב הסיפרה החדש: תיישון, מאירק'ה, סרינה, רוט, מקל, אחד הג'ושים מאשדוד או כל אחד אחר.

נבחרת? קראתי, הקשבתי, אבל עוד מוקדם לי. בהזדמנות נדבר גם על זה.

שלום,

במהדורה מהתאריך 4.4 נכתבה הערה על גוני (היידה!) והזריקה המאומצת-מכוערת שלו לשלוש. אולי. הרבה זמן לא ראיתיו. אנקדוטה, עם זאת: כשהיה עבדך הנאמן שחקן פעיל ורב פעלים בנערים לאומית (והוא בן השנתון של רביב לימונד, דרור דוידי וגוני, בין היתר), שמר העבד הנאמן במשחק ליגה בגבת על הפלא מהעמק, יען כי היה סוג של סטופר הגנתי או משהו.

גוני, שהיה יוצר ומוכשר ונסיך כבר אז, תפר שלשה מקו הכדורעף (שני מטר מאחורי הקשת). המאמן שלי, זכרו לברכה, צעק עליי למה אני לא "שומר עליו צמוד". ככה שתדעו, שפעם ידית היה.

גלעד ע.

מודה לך מאוד על פרט מידע חשוב זה. אני מניח שגם רב"ס, שהיידה-גוני הוא הסיבה העיקרית שהוא רואה כדורסל בליגת קזינו, שמח לשמוע כל פרט חדש על האיש עם הזריקה המאומצת לשלוש.

אשקול בהזדמנות קרובה, אגב, לשבת על עניין היידה-גוני, לצות היטב בביצועיו באחד המשחקים ולהרכיב אייטמון 'שחקן על השולחן' לגביו.

שלום-שלום לתיישון,

הוא עשה שוב דאבל דאבל בנקודות וריבאונדים, אבל אפס חסימות נגד ראשון לציון? הייתכן? יותר מזה - הוא נחסם פעם אחת (על ידי דוויין מיצ'ל) וסיים עם יחס חסימות שלילי.

עומר ה.

קורה אפילו לטובים ביותר ותיישון ג'יימס כידוע הוא אחד החוסמים הטובים בעולם פר דקת משחק. ואתה יודע מה, אולי סיפרו לו שקיימת תמיכה גדולה בו בין קוראי כדורסלע-האתר ושהבחירה בו כמעט ודאית, ולכן החל לחפף פה ושם בקטנטנה. יהיה בסדר, מהר מאוד הוא יחזור להרביץ גגל'ך כמו תמיד.

שלום לנשיא,

בימים אלו פורסמו השמות של עשרת אנשי הכדורסל שימצאו את עצמם מונצחים בהיכל התהילה על שם נייסמית' של ליגת מנש.

הסיפור הגדול בתקשורת כמובן הוא התולעת דניס רודמן - שזה אולי יכול לשמש חומר לטור אחר. במעבר על השמות האחרים שייכנסו (ביניהם כריס מאלין, כוכב ה-ABA ארטיס גילמור ועוד) קלטתי בתחתית הרשימה את שמו של מי אם לא ארווידאס סאבוניס - סוס יאור שמשום מה לא מצא את עצמו בקישור אחר בצד הימני של האתר (אבל לפחות מצאתי אותו בלינק של חיל התותחנים).

יאאא אולוהייים איזה שחקן! איזה מסירות! פוינט סנטר! אין דברים כאלה בכלל היום! רשימת תארים אינסופית: אלוף אירופה, בעל מדליית זהב אולימפית (כולל ניצחון בחצי גמר על נבחרת ארה"ב שבעקבות ההפסד שלחו באולימפיאדה הבאה ב-92' את כל התותחים הכבדים) , אלוף ספרד, אלוף אירופה עם ארלאוקאס המדהים בריאל מדריד ושחקן NBA פשוט פנטסטי.

לדעתי אחרי נוביצקי ניתן לציינו כאירופי הגדול ביותר ששיחק מעבר לים ויסלחו לי שחקני עבר כקוקוץ' ופטרוביץ' עליו השלום, ושחקני הווה כטוני פארקר ופאו "רך מדי" גאסול). סבא סאבוניס אפילו קינח את הקריירה כ-MVP של העונה הסדירה והטופ 16 ביורוליג ובצפייה מהספסל של נס ז'לגיריס.

רשות הדיבור האחרונה אתן לקלייד דרקסל שצוטט כאומר: "אם סאבוניס היה משחק בפורטלנד בשיאו כשהוא מוקף שחקנים כמו קליף רובינסון, טרי פורטר, באק וויליאמס ואני, פורטלנד היתה זוכה בארבע-חמש-שש אליפויות. הוא היה עד כדי כך טוב וידע לקלוע, למסור, לשלוט בצבע, להשחיל שלשות והיה לו משחק פוסט נהדר".

שמעל'ה ממודיעין

האמן לי חבוב, גם אני מחזיק עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ מארווידאס סאבוניס חסר התקדים. באועפ"כ, נגעת בשאלה חשובה יותר מכל הפרטים וההישגים גם יחד: האם סאבוניס הוא קודם כל סוסון יאור, או קודם כל תותחן? ואם הוא תותחן רישיית כל, על סמך מה בעצם? האם אין הממדים הם אלו שמהווים קריטריון ראשון בחשיבותו וקובעים את שיבוצו של השחקן בין הלינקים שלנו? שאלות שיש להפוך בהן עוד ועוד בעתיד.

לגבי הערכתך כי סאבוניס הוא האירופי הטוב ביותר אחרי נוביצקי, כמובן שהדעות יהיו ודאי חלוקות. אני מניח שבסופו של יום ובתום הקריירה של פאו "רך מדי" גאסול, ובהתחשב בעובדה שיש לו שתי אליפויות NBA, שלא לדבר על טוני פארקר עם שלוש האליפויות שלו, יש מי שיניח את שניהם לצד נוביצקי, לפניו או אחריו – ובכל מקרה לפני החבר סאבאס.

הי ערן,

נתקלתי לאחרונה בהערות בכדורסלע-אתר פה ושם בעניין ריקי רוביו, ובאמת זה זמן שרציתי להעלות את השאלה - מה קורה עם הבחור?

התחושה היא שגרף ההתקדמות שלו קצת נעצר השנה. במשחקים נגד מכבי, לכל הפחות בנוקיה, הוא לא היה מאוד דומיננטי. לא יצא לי לראות עוד משחקים של בארסה, אבל המספרים הממוצעים שלו ביורוליג פרווה לגמרי (קצת יותר מ-6 נקודות, קצת פחות מ-4 אסיסטים).

הוא מאיים לסל לעיתים רחוקות בלבד ואחוזי השדה שלו הם קצת יותר מאלו של גבינה צהובה חצי קשה. בעיקר - נתונים כמעט זהים לאלו של העונה הקודמת, כאשר בנקודות ובאסיסטים הם היו אפילו מעט יותר טובים אשתקד.

כישרון נדיר בגיל צעיר בתופסת הייפ אדיר הובילו אותו להיבחר בדראפט במקום החמישי לפני שנתיים, אבל איכשהו לא יודע אם המספרים הנוכחיים מצדיקים את העובדה שנבחר לפני שחקנים כמו סטפן קארי, ברנדון ג'נינגס ודארן קוליסון, נניח. מצד שני, לזכותו ייאמר שהוא אף פעם לא היה איש של מספרים יוצאי דופן, מה גם שהסיטואציה האירופית ממילא לא מעודדת ומיטיבה עם סטטיסטיקות ייחודיות.

מה דעתך עליו? הוא באמת דורך במקום או שבאמת הסיטואציה בברצלונה עמוסת הכוכבים מקטינה את ההשפעה שלו על המשחק, ובפועל הוא עדיין אותו תפוח אדמה ספרדי לוהט? האם המספרים מטעים?

שי

רוביו מצוי בנסיגה בולטת מאוד, לא נכחיש זאת, אבל לא בגלל שהוא שחקן לא טוב או פחות טוב משהיה, אלא בגלל שהכדורסל שהקבוצה משחקת העונה נראה קצת אחרת מאשר בעונה שעברה. פחות מתאים לו. ברצלונה ממעטת מאוד לרוץ במגרש הפתוח, ומגבילה את עצמה למשחק על חצי מגרש כשרוביו הוא זה שיוזם את תחילת הפיק אנד רול ובזה מסתכם תפקידו רוב הזמן.

הצבע פקוק וברצלונה, בשלבים רבים של העונה, הפכה את נבארו ואנדרסון לפתרונות כמעט בלעדיים בהתקפה שמעדיפים לקחת שלשות. קליעה מבחוץ היא לא הצד החזק של רוביו בכל מקרה. ונדמה לי, על אף שאינני, שפחות משתמשים בראיית המשחק שלו מאשר בעונה הקודמת.

אין לו חדירה לסל באחד על אחד מופתי, ואין לו יכולת לעלות לזריקה מהמקום כמו כמה מהגארדים היותר טובים שיש. יכול מאוד להיות שסגנון המשחק שלו מתאים יותר לארצות הברית.

הוא צריך מגרש פתוח כדי להצליח ובמובן הזה דווקא ב-NBA יהיו לו יותר סיכויים לעשות את זה מאשר ב-62-67 המאוס של הכדורסל האירופי. לסחוף, לרוץ מהר, להניע כדור, למסור לאלי-הופ, למצוא שחקן פנוי בין שניים ולנצל צבע פרוץ במשחק מעבר כדי להגיע עד לחישוק. וכמובן, לשמש סטופר מוצלח בהגנה.

בכלל, יכול להיות שאזור הנוחות שרוביו נמצא בו הוציא ממנו עוקץ אחרי כל כך הרבה שנים שבהן היה ילד פלא, נער פלא והכי מוצלח בכל רמה בה שיחק. ייתכן שהגיע הזמן לצאת החוצה ולהתחיל מחדש במקום אחר, רחוק ולא בהכרח נוח. לא מכיר אותו או את האופי שלו, אבל זה יכול לשמש נקודת זינוק למשהו אחר לגמרי מכאן והלאה.

שלום,

איכשהו נראה לי מתאים לנשיא להתרגש מהידיעה הזו.

יותם

האמת? דווקא לא. רוקסט אף פעם לא נחשבו למי-יודע-מה בעיניים נשיאותיות, אם כי תמיד נחמד לקבל כאן צמד מהעבר שעודנו פעיל. סביר להניח ואף להניח סביר שלא אגיע להופעה.