כותב לי חנא ח'ליל מנצרת עלית שבחים רבים על האתר ואיכותו ואיכותי ככותב וכיוצא באלה, ואני בהחלט מודה לו, ואז הוא מוסיף ככה: "רציתי להעיר הערה קטנה שמטרתה היא שיפור האתר והטורים שלך. ברור לי ולכל הקוראים שלך שאתה אוהד מכבי ואת ירושלים אתה לא כל כך מחבב. זה ברור תוך כדי הכתיבה שלך. כאוהד הפועל וכאוהד ערן סלע הייתי ממליץ להפסיק את ההתבטאויות האלה, כי אחרי הכל זה יפגע בתדמית ובאתר שלך. אשמח לתשובה בעניין הזה, תודה רבה".

יפה, אז עניתי לו אישית ואולי כדאי לשים דברים על השולחן גם כאן. סתם כי בא לי.

לאורך השנים, חנא, ואהלן גם לכם, חברים נוספים, שהצטרפו זה עתה אלינו לשידור החי, אני נחשב לאוהד מכבי בין אוהדי הפועל ירושלים, ולאנטי מכבי/אוהד ירושלים או הפועל ת"א, בין חלק מאוהדי מכבי ת"א. בגדול, אני חושב שזו אחת ההצלחות היותר גדולות ברמת היחסים בין הכותב לקוראים. אם עד היום הזה לא ממש ברור מה אני ומי אני, כנראה שהצלחתי להסוות מספיק טוב את זהותי האמיתית.

אבל חנא, אין לי מה להסוות!

לא, באמת, תקשיב, אין לי מה!!

אתה מקשיב טוב, חנא? כי אני משחרר לך סקופון נאה כרפאל עכשיו!!!

אני לא אוהד אף קבוצה!!!!

אף קבוצה. לא הפועל ירושלים ולא מכבי ת"א. וגם לא בני השרון!!!!!

תאמין או לא, אבל זה אמיתי!!!!!!

תאמין או לא, אבל כבר שנים שאני מסתובב בלי הרגש הזה שקרוי אהדה לקבוצה כלשהי!!!!!!!

ויודע מה יותר גדול מזה? אני גם לא מתכוון או חושב או שוקל לחפש אותו מחדש!!!!!!!!

ורוצה המלצה? לך קנה את 'מסביב לכדור', הספר הראשון של בהוצאת מודן. לדעתי זה צריך להיות מאוד זול עכשיו, הוא יצא ב-2003 ובטח אפשר להשיג אותו בחנויות בכל מיני מבצעים, ואם אתה לא מוצא אני יכול לשלוח לך אותו, אוקיי? פתח שם בעמודים 154-151 ותקרא את החצי-פרק שנקרא "היום בו נעלמה האהדה". הוא מגולל אחד לאחד את כל מה שעבר עלי מהרגע שאהדתי את מכבי ת"א כילד (כילד! בימים בהם שיחק מיקי!! מה איזה מיקי, ברקוביץ'!!! היי, אל תתנפח לי עכשיו!!!! זה היה לפני מאתיים שנה בערך!!!!!) ועד לרגעים שפתאום הבנתי שאני רוצה בהצלחת הפועל ת"א בכלל, ואיך מפה לשם נעלמה האהדה ולא חזרה לבקר אותי יותר עד עצם היום הזה.

הנה, רואה את הרגש והתחושה שמעביר הצילום באמצעות הבנות האלה? אוקיי, אז אני לא מבין את זה. זה לא מדבר אלי. אני לא מצליח להזדהות עם זה. היה לי פעם מזמן, עבר ולא חזר. אולי מרוב עיסוק וחיטוט יומיומי בתחום. אולי זו הסיבה.

לא שאני מוטרד מהעניין, ולא שזה מציק לי, ולא שזה מפריע את מנוחתי או שלוותי המפורסמת. אבל אני אוהד מכבי ת"א? הפועל ירושלים? מה, איכפת לי אם וויל ביינום ינצח או אד קוטה? רודני ביופורד, מה לי ולו? מוני פנאן? דני קליין? מזרחי? ספאחיה? מתן נאור? בחייך, נו, יאללה-יאללה.

לא מזיז לי כהוא זה אם מכבי מפסידה, ולא אם ירושלים מפסידה, ממש כמו שאין בי שום שינוי בתחושה אם הן מנצחות משחק. אני מסתכל על העניין בעיניים אחרות לגמרי. לפעמים סקרניות, לפעמים עייפות ושבעות, לפעמים מקצועיות יותר ולפעמים מקצועיות פחות. אבל אהדה היא מושג שזר לי לגמרי. איבדתי אותו ושכחתי איך הוא מרגיש. לא יכול להרגיש אותו מחדש. לא מצליח. זה קצת עצוב אמנם, אולי. אולי לא. אבל זו המציאות. ולא ממש חשוב כדי לנבור עמוק פנימה ולהבין למה ומה קרה.

ולכן חנא היקר, אני ממש לא חושב שהקטעים שאני כותב כאן, באתר המופתי הקרוי ומכונה בעולם כולו כדורסלע, ובכל מקום אחר בו אני מצמיד עט לנייר, או אצבע למקלדת, פה נגועים באהדת קבוצה כזו או אחרת.
ומכאן אני גם לא מוצא או רואה טעם לשנות משהו באופי הכתיבה, כדי לרצות מחנה כזה או אחר של אנשים.

אלה יגידו שאני אוהד הפועל, אלה יגידו שאני אוהד מכבי, ואני אמשיך לעקוב בעיקר אחר ריצ'י פרהאם ומה שהוא יעשה העונה בבנטון טרוויזו, מריו קאסון והסיכויים שלו לאייש את הצבע של ברצלונה באופן סביר וראוי (שהרי הגיע הזמן שמישהו יעשה את זה, לא?), ואחוד לכם חידות על קובי בראיינט.

וסלח לי אם הייתי קצת רציני מדי!

לא, ברצינות!!

אני ממש חושב שקצת לקחתי את זה טיפה, אתה יודע, כבד-ראש כזה!!!

ואני בטוח שתסלח לי על כך!!!!

ותודה על המייל, חבר.

ורק רציתי לומר לסיום, ששימי תבורי בטח היה שר על זה את: "אין לי, אין לי אהדה, לא עוד שמש בוקר מעלי.... אין לי, אין לי אהדה, רק ימי ענן מבלי אולי".