הספירה לאחור לקראת פתיחת ליגת העל נמשכת במלוא עוזה... ספירה לאחור? ספירה לאחור! רגע!! פתיחת סוגריים: מר סלע הנכבד, כמי שמתיימר להיות חובב מוסיקת שנות ה-80, ומביא לי כל שני וחמישי דוראנדוראנים, סוזאן וגה'ים, פי.אייץ'.די'ם וגאזבו'אים - מה עם קצת כבוד ל"פיינל קאונטדאון" של 'אירופה'. הלא לא סתם בפליט אייטיז עסקינן, אלא בשיר ששיגע את העולם, כיכב ברגעים העלק-דרמטיים לקראת תחילת שנת 2000 (כשכולם חיכו לבאג אלפיים שלא בא וגם לא טילפן), ומושמע עד היום בתחרויות ספורט בינלאומיות שונות? הא? הא???? לטיפולך המסור והמיידי אודה. תודה, סגור סוגריים.

כן, לענייננו: מועד פתיחת הליגה הולך וקרב, מה שיביא, יש לקוות, לקצת יותר כדורסל במדורי הספורט, וקצת פחות מהספורט-שאין-להזכיר-כאן-בשמו. בכל זאת, הקבוצות משלימות קאדרים ומתגבשות, יש לא מעט משחקי אימון של נציגותינו מול קבוצות מה- NBA, מאירופה, וגם בינן לבין עצמן, פה החתמה מעניינת, שם החלפת זר, לא חסר במה ובמי לעסוק. מה כן חסר? מרואיינים טובים. זה מה.

כן, מה לעשות. יש לנו ארץ נהדרת, אבל בהרבה תחומים אנחנו על הפרצוף לגמרי, ומרואיינים נורמליים, שלא לדבר על טובים, הוא אחד התחומים האלה. עובדה מצערת זו, שהיא ממש לא חדשה אבל עדיין מעודדת דיפרסיה, שבה ועלתה לתודעה השבוע בשני הקשרים שונים. האחד: מסיבת יום ההולדת הצנועה אך המכובדת והראויה, שאירגן כאן יו"ר דירקטוריון כדורסלע לתומר שטיינהאור הגדול, שפרט להיותו שחקן מצוין התבלט מאז ומעולם כמרואיין שנון, מצחיק, לא צפוי ובהחלט לא חושש להביע את דעותיו, כולל הפוליטיות – מה שנחשב לטאבו אצל 99.999 אחוז מספורטאינו. ההקשר השני: התייחסותו הפומבית של שאקיל שאין-שני-לו לנושא הכדור החדש של ה- NBA. אח, אח, איזה מלך האיש. יושב מול כל העולם ואחותו המאומצת, ובלי למצמץ יורה משהו כמו: "זו ההחלטה הטפשית ביותר בה נתקלתי. מי שקיבל אותה צריך לשלם במשרתו, ובנוסף - שייקחו ממנו את התואר האקדמי שלו. הוא לא ראוי לו". ככה - בומבה ישר לפנים.

ואצלנו? נאדה. כלום של כלום. שממה ושיממון וכל תואר אחר שתחשבו עליו. בארה"ב נוהגת התקשורת, במסגרת בחירות סוף העונה, להכתיר גם את חמשת המרואיינים המצטיינים, וישנם לא מעט שמתמודדים על מקום בהרכב. אצלנו, למצוא חמישה זו חתיכת משימה. את הרוב המוחלט של הראיונות לפני המשחקים / אימונים ואחריהם, או אלה המתבצעים בנתב"ג, ניתן לתמצת במשפט האלמותי של, איך לא, הגששים: "אתם תמיד שואלים אותן שאלות, הם עונים אותן תשובות". ואיזה יובש של שאלות ותשובות, שלא נדע. סהרה זה האוקיינוס האטלנטי לידם:

איך נראית לך הקבוצה בשלב הזה של ההכנות?

"יש לנו המון פוטנציאל, אבל אנחנו רק בתחילת הדרך. יש עוד הרבה עבודה, אבל בסוף תהיה לנו קבוצה מצוינת".

איך אתה מסכם את המשחק עם דינמו / בולוניה / לאשקו / בית"ר ורשה-תחתית?

"לתוצאה אין חשיבות. ניצלנו אותו לבדוק כל מיני דברים שתרגלנו, להריץ שחקנים והרכבים ולהיכנס לכושר. בסוף תהיה לנו קבוצה מצוינת ".

איך משתלבים השחקנים החדשים?

"לאט לאט אנחנו מתחברים. כל אחד בפני עצמו שחקן מצוין, אבל עדיין חסר הדבק. בסוף תהיה לנו קבוצה מצוינת".

וכן הלאה וכן הלאה. יותר עדיף מרוב כדורי השינה הידועים לרפואה המודרנית. כמובן שאסור להיגרר להכללות גורפות, ועדיין ישנם, גם בין העיתונאים וגם בין השחקנים והמאמנים, כמה חוחי צחוק בין שושני הבכי. את העיתונאים נעזוב, אבל הבה וננסה בכל זאת להרכיב חמישייה ומאמן.

מאמן זה קל: קטש פוטנציאל גדול, לשיבק, אפי ואשכנזי יש מדי פעם הברקות, אבל אף אחד לא יתווכח עם העובדה שמבחינה תקשורתית פיני מספר אחת. שחקנים? בואו נראה: תומר כמובן כאן, עם תואר קפטן של כבוד לכל החיים. גם עידו קוז'יקרו, שפשוט יש לו את זה, בטוח בפנים. דריק שארפ, העולה כפורח בתחום מדי שנה, בפנים. את ההומור של גור שלף אני אוהב, ובשנים האחרונות הוא הולך ומשתפר גם ביכולת לדבר על נושאים שאחרים מתרחקים מהם.

ארבעה כבר יש. מי עוד? מי עוד, קיבינימט? אולי טפירו? בעל פוטנציאל להפציץ גם מחוץ למגרש, במיוחד כשנחה עליו הרוח, וכשהוא משתחרר מהשבלונות ההפועל ירושלמיות ("אנחנו לא מסתכלים על מכבי". אהה, ואני מלך אנגליה בימים לא זוגיים). יאללה בסדר, השלמנו חמישייה. ברוך השם. שתהיה עונה טובה, מה יש לדבר. זהו, שיש - אז דברו!