לארי רייט הוא זיכרון רחוק ומעומעם מבחינתי, אבל הוא עומד בקריטריונים של חיל התותחנים: ראיתי אותו משחק בעיניי ובזמן אמת. זה, לצד תותחותו ותותחניותו גם יחד, מהווים סיבה מספקת כדי לשלב את הפוינט גארד הנערץ בשורות החיל.

אי אז בימים, עת שחור משחור היה שערנו ועוד טרם הגענו לקומתנו הסופית, הגיע רייט לכדורסל האירופי אחרי תקופת NBA טובה עם וושינגטון בולטס. אם לא זכרתם זאת, או לא ידעתם, תוסיפו אחד לרשימה: הנה עוד שחקן שזכה הן באליפות ה-NBA והן באליפות אירופה. ב-1978 הוא עשה את זה עם הבולטס לצד ווס אנסלד ואלווין הייז, בדרך כלל כשחקן מחליף, והיה שותף ל-3-4 על סיאטל. כעבור שש שנים הניף את גביע אירופה לאלופות עם באנקו די רומא. יאאא אולוהייים!

רייט נבחר במקום ה-14 בדראפט 1976, רייט נבחר, היה אומר שליימ'ה לו היה יודע מי זה רייט ומה זה דראפט. ועוד לפני הקטע האיטלקי שלו הוא הגיע בפעם השנייה ברציפות לגמר ה-NBA, שוב נגד סיאטל, אבל הפעם הזו הסתיימה בלי תואר ביד (1-4 לסופרסוניקס).

הוא הועבר בטרייד לדטרויט, שיחק שם 46 משחקים בלבד בשתי העונות הבאות ואז, כמעשה אלילים רבים באותה תקופה, שם תרמיל על הגב ויצא לחרוש את הארץ המובטחת של הכדורסלנים האמריקאים. לימים גם התברר שאיטליה תהיה המדינה היחידה מחוץ לארצות הברית בה ישחק. הוא סיים את קריירת ה-NBA עם 8.2 נקודות ו-3.4 אסיסטים בממוצע על פני 343 משחקים.

רייט, 1.85, היה רכז סוחף. קשה לומר במדויק, יען כי זב חוטם הייתי, אבל במבט לאחור ייתכן שהוא היה מעין אב קדמון לגדולי תורה ושועי עולם בדמותם של תיוס אדני, דייויד ריברס וכל הביינומים והפרגואים שהתגלגלו שנים רבות מאוחר יותר אל אירופה. נמוך, סוחף, מהיר, אתלטי, סקורר, לא חושש מכלום.

באיטליה הוא הפך לכוכב באופן מיידי. כבר בעונה הראשונה שלו רומא סיימה במקום הראשון בליגה והגיעה לגמר הפלייאוף נגד מילאנו, אחרי שעברה בחצי הגמר את אלופת אירופה סקוויב קאנטו. רייט הוביל את רומא ל-1:2 מול מייק ד'אנטוני וזכה איתה באליפות ראשונה אי-פעם. לצדו שיחק קלארנס קי שהתגלגל בהמשך להפועל חולון.

העונה שבאה לאחר מכן, 1983/84, היתה אפילו גדולה יותר: רומא הגיעה לגמר גביע אירופה לאלופות ושיחקה נגד ברצלונה. רייט הרביץ הופעות לאורך כל העונה ולא שכח להתייצב כמו שצריך גם לגמר. 27 נקודות היו לו נגד הספרדים ב-73-79 ותואר ה-MVP של המשחק נפל לידיו כמו גם תואר שחקן העונה באירופה. חואן אנטוניו סן אפיפניו החזיר 31 מהצד המפסיד.

אכן כי כן, גביע אירופה לרומא – היה זועק ודאי אלכס גלעדי, לו היה קורא כדורסלע (בחו"כ לו על שאינו) – וכבר בעונה הראשונה שלה במפעל. העניין הוא, שרומא לא הצליחה להתקדם בפלייאוף האיטלקי באותה עונה ובסופו של דבר רייט עזב וחתם לשתי עונות באודינה. מאוחר יותר (1987/88) הוא שב לעונה נוספת ואחרונה ברומא, שסגרה את הקטע האיטלקי בקריירה שלו עם 149 הופעות, 25.1 נקודות, 3.2 ריבאונדים ו-2.9 אסיסטים בממוצע. האם קיבל רייט אזרחות כבוד מהעיר רומא? אתמהה ממושכות ונואשות ובכל זאת לא אדע.

קריירת האימון של החבר רייט התחילה למעשה כבר בימיו המאוחרים בליגה האיטלקית, כאשר שימש שחקן ועוזר מאמן ביחד. היה טבעי לגמרי לראות אותו מתחיל לאמן כששב לארצות ברית. הוא חזר לקולג' בו שיחק, גראמבלינג סטייט, ושימש כעוזר מאמן. מאוחר יותר שימש כסקאוט בסיאטל סופרסוניקס ובוושינגטון וויזארדס והיה עוזר מאמן בתיכון בעיר מגוריו בלואיזיאנה. ב-1999 הוא השלים מעגל ומונה למאמן ראשי בגראמבלינג סטייט ועבד שם עד 2008.

נאחל לאיש שנים יפות ומוצלחות בכל אשר ילך ונזכור לו את התקופה היפה ההיא בכך שאחת לשנה נרימה כוסית לחייו, וירצד שמו בפינה השמאלית למעלה.