באחת המהדורות האחרונות של שאלותשובות שאל איתי, אחד הנתינים הוותיקים, לגבי מספר הצופים שמגיעים למשחקי הליגה היוונית מחוץ לשתי הגדולות. השאלה שלו הופיעה במסגרת התייחסות שלו לפערים ההולכים וגדלים בין פנתינאייקוס ואולימפיאקוס לשאר הקבוצות.

קשיש ועצל שכמותי, הגבתי כמו שהגבתי, ולא חרשתי לעומק את סך כל מקורותיי הנושנים כדי לענות לו לגבי מספרי הצופים. ובעיקר – בואו לא נכחיש זאת - היווני ההוא מהמסנג'ר, נו, לא היה און-ליין.

כך או אחרת, אחרת או כך, שיטוט של עייפות לעת לילה וסירוב ללכת לישון, הביא אותי לנתונים שפורסמו לגבי העונה האחרונה בליגה האיטלקית. חשבתי להביא אותם לרווחת העם, ואולי גם לידיעת איתי, שהתעניין בליגה היוונית. אם היוונית עניינה אותו, חשבתי לעצמי, אולי גם האיטלקית תסקרן.

הנה כמה מספרים שמתייחסים לעונה הסדירה באיטליה (2010/11), וכדאי שגם העם בציון יידע מהם: ממוצע הצופים למשחק באיטליה עמד העונה על 3,954 לעומת 3,816 בעונה שעברה, ו-3,862 בעונת 2008/09.

הקבוצה שהובילה את הליגה במספר הצופים היא וירטוס בולוניה, שמגיעה מעיר שנחשבה עד לפני כמה וכמה (וכמה!) שנים כבירת הכדורסל האירופי. 7,945 צופים בממוצע למשחק ביתי הגיעו לראות קבוצה לא רעה, גם לא טובה באופן יוצא דופן, שסיימה את העונה במקום השמיני עם מאזן 15-15 והודחה ברבע גמר הפלייאוף בידי סיינה.

זו אותה סיינה, אלופה שהשתלטה על הליגה האיטלקית בשנים האחרונות, שמדורגת במקום השני במספר הצופים הממוצע עם 4,876 צופים במשחק. כמובן שלכל נתון כזה צריכה להיצמד גם הקיבולת של האולם בו הקבוצה משחקת: בולוניה עושה את זה באולם של 8,600 מקומות בקסאלקיו דיה רינו. סיינה, שסיימה את העונה עם 4,826 ופיתחה מוניטין של הקבוצה מספר 1 באיטליה, משחקת באולם שמכיל 5,070 מקומות.

מלבד סיינה ישנן עוד מספר קבוצות שחוצות את רף ה-4,000 צופים במשחק: מילאנו עם 4,627 (באולם של 11,200 מקומות) פזארו עם 4,364 (באולם של 10,323 מקומות), דינמו ססארי מהאי סרדיניה עם 4,343 (באולם של 4,532, ככה זה אצל עולות חדשות ובעיקר מבודדות, כל האי בא לראות את המשחקים) וקאזרטה (היידה טימי "המעלית" באוורס) עם 4,212 באולם עם 6,387 מקומות.

שמונה קבוצות מחזיקות בממוצע קהל ביתי של למעלה מ-3,000 צופים, ובראשן ביילה, שכמעט ירדה לליגה השנייה, עם 3,807 צופים.

האכזבה הגדולה היא בעיקר בהשוואה בין מספר הצופים לבין קיבולת האולמות, והסיפור העיקרי נוגע לקבוצות כמו מילאנו ורומא, למשל, שייצגו את איטליה ביורוליג בעונה האחרונה. לרומא יש אולם שמכיל 10,500 מקומות. היא פספסה את הפלייאוף, סיימה תשיעית ועם מאזן ניצחונות-הפסדים שלילי. הגיעו לראות אותה במשחקי הליגה הביתיים רק 3,464 צופים בממוצע. זאת אומרת ששני שליש מהכיסאות באולם היו ריקים. לארי רייט, חבר חיל התותחנים ומי שהוביל את רומא לזכייה בגביע אירופה לאלופות לפני כמעט 30 שנה, ודאי מקמט את פניו לנוכח נתון כזה.

בולוניה מחזיקה בשיאי הצופים למשחק אחד במהלך העונה האחרונה: 8,245 נגד וארזה ו-8,119 נגד מילאנו.

באיטליה מדווחים תמיד גם על סך ההכנסות ממכירת כרטיסים. אני לא יודע אם הנתונים כוללים כניסת מנויים, או שמדובר מסכומים שהתקבלו ממכירת כרטיסים ספציפית למשחק בלבד, אבל כך או אחרת, אחרת או כך, הכנסה ממוצעת במשחק בליגה האיטלקית עמדה בעונה האחרונה על 42,776 יורו בערב. משהו כמו 10 יורו לכרטיס בממוצע.

הכנסת השיא שנרשמה במשחק אחד היא זו שלקוחה מאותו משחק בין בולוניה למילאנו – 108,624 יורו. 13 וחצי יורו לכרטיס בממוצע.

מכאן נלך אל נתוני ליגת קזינו, סתם כדי להיזכר ואולי גם כדי להשוות, כפי שפורסמו על ידי מנהלת הליגה באמצע דצמבר, תשעה מחזורים ו-44 משחקים מפתיחת העונה. כלומר, סיכום הסיבוב הראשון.

מהנתונים החלקיים למדי שפורסמו אז, שמעולם לא הבנתי במדויק איך-מה-מי-כמה-ולמה-ועל-סמך-מה-הם-נקבעים, הבנו ש-:

חלה עלייה של 35% במספר הצופים לעומת הסיבוב הראשון בעונה הקודמת. במספרים מוחלטים הנתון החדש הראה 1,480 צופים במשחק. העלייה באחוזים, לטענת המנהלת, נשמעה לי אז מוגזמת ונשמעת לי כזו גם עכשיו, במיוחד לנוכח העובדה שבאיטליה, למשל, נרשמה עלייה צנועה של 3.6 אחוז בין העונה האחרונה לזו שלפניה. לא יודע, נשמע לי יותר הגיוני וריאלי. מה כל כך בלט לטובה בליגה שלנו שהביא לקפיצה כזו?

מכבי ת"א היא הקבוצה עם הכי הרבה צופים בממוצע למשחק באותה תקופה, 6,500 צופים.

גלבוע/גליל, האלופה, החזיקה בממוצע של 1,080 במשחקי הבית בגן נר בסיבוב הראשון (לעומת 865 בעונה שלפני כן). בני השרון הביאה 990 צופים בממוצע, והובילה את הקבוצות מבחינת תפוסה עם 90% מקיבולת האולם. אשדוד, העולה החדשה, הכניסה לאולם 840 צופים בממוצע.

ברור שהשוואה אחד לאחד בין הליגה האיטלקית לליגת קזינו לא לגמרי במקום, בעיקר לנוכח הבדלי האוכלוסייה המשמעותיים מאוד וגם המסורת של מרבית הקבוצות. ובכל זאת, קרמונה, למשל, עם 2,905 צופים בממוצע למשחק בעונה האחרונה, מדורגת אחרונה. הממוצע במשחק ליגה ישראלית, נכון לסיבוב הראשון, היה כאמור 1,485 צופים.

מונטגרנארו היא עיירה עם פחות מ-15 אלף איש ויש לה, במלוא הכבוד, "עוד קבוצה", סתם קבוצה". אם היא יכולה להביא מהעיירה וממקומות סמוכים 3,245 אוהדים למשחק ביתי, איך יכול להיות שגלבוע/גליל לא מצליחה למלא את האולם בגן נר לחלוטין בכל משחק כשהיא קבוצת צמרת? אותם דברים אמורים לגבי כל הקבוצות כאן, בעצם, למעט אולי בני השרון, כאמור, שהובילה את טבלת התפוסה.

איפה אנחנו ואיפה הם. אם כי כנראה שאנחנו מנצחים בכל מה שקשור לאחוזי תפוסה באולמות. מצד שני, אם ייבנו כאן אולמות של חמשת אלפים וששת אלפים מקומות כמו באיטליה, בואו לא נהיה מופתעים כאשר על סמך בדיקה עונתית יתברר שהם יעמדו חצי ריקים ויותר מזה.

הכי מאכזבת אותי אישית, אגב, היא בנטון טרוויזו עם 2,917 צופים. כממציא הלוגו "טרוויזו-שלנו" אני מאוכזב, כמעט כואב את המצב. מצד אחד מבין אותם: פעם שיחקו שם גדולי אומה ועולם והיום לא. מצד שני, שילמדו מבולוניה. גם שם הופיעו הגדולים שבגדולים, ובכל זאת הקהל לא נוטש.

ובוא ניקח את הסיפור הזה צעד אחד קדימה. אומרים האומרים למיניהם, שהכדורסל האירופי מת. שיספרו את זה למולי קצורין, מאמננו שחור השיער לשעבר, שבשני משחקי גמר הפלייאוף האחרונים שניהל בברלין נגד באמברג בגמר הפלייאוף, עשה את זה מול 12,400 ומול 14,100 צופים (העיגול של מספר, חובבנות ישראלית כזו, היא באחריותי, גם שם יש מספרים מדויקים עד לראש האחרון שנכנס לאולם).

באמברג, שבאולם שלה יש 6,800 מקומות, מילאה אותו פעמיים במשחקים מספר 1 ו-3 בסדרה. ובשבת יתקיים משחק מספר 5 על אליפות. אם באמברג היתה אתונה, היו נכנסים לאולם הזה 10,000 איש.

בילבאו, בפיגור 2-0 שממנו לא חזרה אף קבוצה לזכייה באליפות, הביאה יחד עם אוהדי ברצלונה שבאו לחגוג 8,682 צופים, למשחק שלישי ודי חסר סיכוי מבחינת הקבוצה הביתית בגמר הפלייאוף. רשמית, האולם זה מכיל 8,500 מקומות.

על המשחקים בגמר היווני לא צריך להרחיב את הדיבור, יו נואו (גם בגלל שהם לא מופיעים בבוקסות, האידיוטים האלה, אבל בעצם גם הטורקים, הצרפתים והרוסים לא מפרסמים מספרים. לכולם יש עוד הרבה מה ללמוד, מתברר).

ובכל זאת, היווני, שהתחבר פתאום למסנג'ר (תודה, באמת) מספר שלאחר משחק האליפות של פאו היה כתוב בעיתונים למחרת שהגיעו לאולם 15,000 צופים. הוא מוכן להישבע באופן אישי שהיו שם למעלה מ-20,000 איש דחוסים כמו סרדינים בקופסה.

אני מתייחס כמובן לאירועי שיא ולא משחקי שגרה, אבל זו תשובה טובה מספיק לאלה שכבר ביטלו את הכדורסל האירופי והורידו אותו מעל המדפים.

שלומות ונצורות בשלב זה.