כריסי היינד, כריסי היינד, אחת ששווה לקנות דיסק בשבילה, אם ישנם מביניכם עוד כאלה שקונים דיסקים ולא צורבים כל דבר שזז. הסולנית של הפריטנדרס היתה ונשארה גם היום אחת הזמרות עם הקול הכי מיוחד שאני מכיר. כמה עוצמה יכולה להתחבא במיתרים של בחורה אחת. ואני אפילו מאוד אוהב איך שהיא נראית, אבל זה כבר עניין של טעם.
היינד יצאה עם כמה תקליטי סולו בזמנו והיתה נשואה, או עדיין נשואה, לסולן של סימפל מיינדס, שזו בושה, חרפה וכלימה, כלשון מאמננו הלאומי, על שטרם הוצגו כאן ב'שיר אחד ליום'. יבוא יומם, זה בטוח.
אני משחרר לכם כאן שני קליפים שלה ושל הפריטנדרס מהימים הגדולים שלהם, הראשון הוא אחד השירים הכי מוצלחים שלהם ותוכלו למצוא אותו ממש כאן. היינד מציגה כאן רק חלק קטן מהיכולות הקוליות שלה ומקפידה שלא לחייך בכלל, כאילו כדי להקסים אותי עוד יותר.
השני הוא שיר שהפך עם השנים להמנון עבור רבים, והוא יושב ממש פה. אם תגבירו את הרמקולים תבינו לפחות בחלק מהזמן מה זה קול-של-כריסי-היינד. אני משוכנע שאם שימי ריגר היה כאן עכשיו, הוא היה צווח: הו מיי גוד!
ואתם יודעים מה, זו הזדמנות גם להיפטר מהמחויבות לסימפל מיינדס ולג'ים קר, בעלה של היינד. הבחירה צפויה, נו, זה הרי היה ברור. אולי השיר הכי פופולארי שלהם לנוחותכם, למרות שיש להם לפחות עשרה שעולים עליו בעיניים עצומות. אגב, אני מקווה שהוא הסתפר מאז הקליפ הזה. יום ויבוא ואני אציג לכם כאן משהו באמת פצצתי שלהם, לא סתם מסטיק ממוסחר ומקפיץ כמו זה. אבל שיהיה, תמיד כיף לתופף על השולחן.
וכמו כל אחד או אחת שאנחנו אוהבים כאן בכדורסלע, נשחרר את זעקת הקרב למען המשך קריירה מוצלחת, בין אם כזמרת, עקרת בית או אמא גאה.
היידה כריסי-שלנו, היידה, היידה, היידה!
כבר מזמן לא ילדה, אבל אני בטוח שיש לך את זה עד היום.
