חופש גדול.

איתי סלע הפלאי קם מוקדם בבוקר, מהסיבה הכי טובה שיש לילד בן 12 לקום מוקדם בבוקר בחופש הגדול: ללכת למחנה הקיץ, שבועיים של כדורסל.

נגה סלע חסרת התקדים הרביצה שינה עד רבע לעשר, הוכחה מובהקת שהחופש הגדול כאן. זו ילדה שמתעוררת בסביבות שש וחצי בימים של בית ספר ושמונה בשבתות.

תומרינגו סטאר הלך לישון מאוחר וקם עייף. שתה את השוקו שלו, ראה קצת טלוויזיה והיידה לגן, לא לפני מחאות קלות. כנראה שנשבר לו הזובון, נשבר לו. בכל זאת, אחיו ואחותו בחופש. גם הוא רוצה. ויולי עכשיו, חם. בסוף, כשהסנדלים על הרגליים, הוא נפרד מספת פו הדוב שלו שמלווה אותו מגיל שנתיים בערך ונותן יד. יוצאים לגן.

רעיית הנשיא? ראשונה להיעלם. היא כבר מזמן בעבודה.

והנה, 10.00, יום רגוע לעת קיץ. אחרי סיבוב בסניף הדואר, טרמפ לפלאי אל מחנה הקיץ ושיבה מהגן, אפשר להתיישב אל מול המחשב הנשיאותי הנאמן.

על מה נדבר היום? על גל מקל, איזו שאלה, שחתם לעונה אחת בבנטון טרוויזו, המקום להיות בו. הגלבוע/גליל של איטליה. פחות או יותר. עם סשה ג'ורג'ביץ' בתפקיד עודד קטש וליאור ליובין, רק יותר. עם קלאודיו קולדבלה כג'נרל מנג'ר. עם האולם הירוק והקומפלקס הנעים בצפון איטליה.

ובקיצור, הייתי מתחלף איתו בשנייה. כולי קנאה. טוב, לא באמת, כי אחרי שני ספרינטים באימון הקיץ הראשון אני נופל, אבל להגיד את זה תמיד נשמע אמין וטוב. ויש יסוד לעניין, אני לא לגמרי ממציא.

בנטון טרוויזו. השמות ההם עולים וצפים: טוני קוקוץ', תיוס אדני, ויני דל נגרו, טרי טיגל, ריקרדו פיטיס, אורלנדו וולרידג', פטאר נאומוסקי, הנרי וויליאמס, ז'ליקו רבראצ'ה, רפאל אדיסון.

וגם שמות משנים קרובות יותר, רובם פעילים עדיין: מרקוס בראון, חורחה גרבאחוסה, מרסלו ניקולה, דרו ניקולאס, רמונאס שישקאוסקאס, מוריס אוואנס, טרייג'אן לנגדון, אנדראה ברניאני, אראזם לורבק, דניס מרקונאטו, בושטיאן נכבאר, מתיאו סוראנייה, מאסימו בולרי.

והמאמנים: פטאר סקאנסי, מייק ד'אנטוני, ז'לימיר-הגביר, התורה מסיני, מאמננו העולה, אוקטאי מחמוטי, יסמין רפשה. מאמנים מובילים, נתקשה להכחיש זאת.

וגל מקל, חביב הסיפרה, עומד להיות אחד מהם. ירוק. בנעליהם של נאומוסקי ואדני מפעם. אם יעצום עיניו חזק יוכל לדמיין את קוקוץ' עוזר לו בניהול המשחק, ולשרטט מסירת אלי-הופ דמיונית לאורלנדו וולרידג'. כמובן, לא לפני שהריבאונד בהגנה יפול, כרגיל, לידי רבראצ'ה.

מקל הולך לשחק שם עם שניים מהצעירים הבולטים באירופה כיום. הראשון הוא הפורוורד/סנטר מליטא דונטאס מוטיונאס (21, 2.13) ששיחק בטרוויזו בשנתיים האחרונות ונבחר בדראפט האחרון על ידי מינסוטה במקום ה-20, לפני שהועבר בטרייד ליוסטון. כל עוד יש שביתה ב-NBA הוא יישאר בטרוויזו. השני הוא הגארד אלסנדרו ג'נטילה, הבן של ננדו דה גרייט (עדיין לא בן 19, אבל משחק כמו בן 29, ו-1.96 גובהו, עומקו, שטחו ונפחו).

דווין סמית' הגיע ממכבי ת"א לטרוויזו. כשהוא ינחת כאן, ספק אם ישאלו אותו יותר משאלה אחת אם בכלל על המועדון ששיחק בו. הימים אחרים, זה נכון, גם המשכורות מתעכבות שם לפעמים וההישגים פחותים לעומת העבר. אבל יש לתחקר את החבוב על ימיו בטרוויזו-העיר, על הגלידריות המקומיות, האוויר הצח, הירוק בעיניים, השקט והנועם מסביב. שירים החבר מקל טלפון לסמית' כדי לקבל רשמים, לא יזיק.

אומרים האומרים ומספרים המספרים שעתידה של בנטון טרוויזו לא ברור מעבר לעונה הקרובה. יכול להיות שתצטרך לעזוב את העיר ולחפש מקום אחר לשחק בו. זו הסיבה שג'ורג'ביץ' חתם לעונה אחת בשלב זה.

אבל כך או אחרת, אחרת או כך – ייתכן שיש פה תנופה פתאום. פוטסיס, שלוש פעמים אלוף אירופה עם פנתינאייקוס, הגיע למילאנו באחת ההעברות המעניינות ביותר שהיו (ויהיו) הקיץ. סקאריולו חזר לאיטליה לאחר הרבה מאוד שנים, כדי לאמן את אותה קבוצה. דייויד אנדרסן חזר לסיינה מה-NBA, בו מקאלב נשאר שם ויגיע כשיר לגמרי - יש לקוות ולקוות יש - לתחילת העונה הבאה. ג'ורג'ביץ' חוזר לאמן וההילה סביבו תעשה את העבודה ותגביר את הציפיות בכל מקרה.

ובזווית המקומית – מאמננו העתידי, שרון דרוקר, שהגיע בישורת האחרונה של העונה הקודמת כדי לעזור למונטגרנארו להישאר בליגה והצליח. עכשיו הוא מתחיל עונה חדשה, בונה את הסגל מהתחלה והקבוצה עוברת לשחק באנקונה, העיר הגדולה באזור, מתוך מטרה להפוך לקבוצת מרכז טבלה לפחות אם לא קצת יותר מזה, ובשום פנים לא להסתבך שוב במאבקים נגד ירידה.

אני שוקל להתפטר מכל עיסוקיי הנשיאותיים יותר ונשיאותיים פחות, כדי לעשות עונה אחת שלמה במעקב צמוד אחר הליגה האיטלקית.

שוקל, חולם, מעוניין מאוד, מקווה שלא להיכנע לאילוצי היומיום הרבים מדי.

ומה לגבי קורת גג? פרנסה? מזון? שטויות, נחיה מאהבה.