החלטתי להרים את הכפפה, ולשטוח את הביקורת שלי ביחס להתנהלות הלקויה ביותר של הכדורסל האירופי, על שלל רבדיו. היות שלבקר כולם יכולים ויודעים, אני מבטיח להציע פתרונות למרבית הבעיות אותן אעלה. בנוסף, אני מבטיח שקולי לא יזכה להישמע אי שם במשרדי פיב"א או היורוליג ולכן אין דאגה, שום דבר לא ישתנה, בטח שלא בצורה מאורגנת. אז אם אתם אוהדי מלאגה, צסק"א או פרטיזן, תהיו רגועים.
תחילה הערת אין ברירה. חייבים להשוות את הכדורסל האירופי למשהו, כדי להבין מה לקוי בו. אשתמש גם בליגת מנש (NBA), וגם בביפ לשם כך.
בעיקרון אפשר לחלק את הכדורסל האירופי לשלוש מערכות נפרדות של תחרות. ליגות הנוער למיניהן, הליגות המקצועניות השונות ורמת הנבחרות. נושא הנוער יישאר הפעם בצד, פשוט כי הוא לבדו מורכב ביותר, וכולל בתוכו אלמנטים של חינוך ומקצועיות ולא רק בעיות ארגוניות.
כל הנתונים הסטטיסטיים נכונים לעונה שהסתיימה, אם ישנם כל מיני שינויים מבניים כאלו ואחרים בעונת תשע"ב הבאה עלינו לטובה, שיבושם להם, הם לא יזכו כאן ליחס.
הכדורסל המקצועני באירופה
באירופה (לפי ויקיפדיה, לא ספרתי אישית) יש 730 מיליון תושבים, זה יוצא פי 2 וקצת ממה שיש בארה"ב, שיש בה 313 מיליון תושבים. לכאורה לפי ההיגיון הזה, צריכות להיות באירופה נניח פי 2 קבוצות כדורסל מאשר ב-NBA, אפילו פי 3. בפועל זה חישוב לא הגיוני, כי אירופה מחולקת למדינות שונות, וכל אחת צריכה וראוי שתהיה לה ליגת כדורסל מקומית משלה עם 20-10 קבוצות בליגה הראשונה, ליגות נמוכות וכו'.
לפי ההנחה הפופולארית בימים אלו שבליגת מנש יש קצת יותר מדי קבוצות, ולכן מועדונים חלשים למדי (סקרמנטו, טורונטו), הרי שנקודת המוצא היא שבאירופה יש הרבה פחות כשרון שמתחלק על הרבה יותר קבוצות.
הבעיה הראשונה והמרכזית בכדורסל האירופי היא ריבוי מפעלים והצפתם בקבוצות בינוניות וחלשות. רוצים פירוט של ליגות אזוריות/ אירופיות לשנת 2010? בשנה זו היו ביבשת הישנה 7 ליגות על מדינתיות שונות (יורוליג, יורוקאפ, יורוצ'לאנג', אדריאטית, בלקנית, בלטית, VTB), עם 146 קבוצות.
באיזה עולם דמיוני יש באירופה מספיק שחקני וקבוצות כדורסל טובים כדי להצדיק כמות כזו של ליגות וכמות כזו של קבוצות? במיוחד נוכח העובדה שהטופ של השחקנים האירופים ממילא נמצאים בליגת מנש (נוביצקי ושות'), וגם שחקנים אירופים מדרג שני (כספי) או שלישי (יאן וסלי וכאלה) נמצאים או בדרכם מעבר לים. לשם השוואה, בביפ יש שתי ליגות בלבד (אלופות ואירופית) ו-80 קבוצות.
אני מודע לכך שיש מספר כפילויות בין הקבוצות, שלא נלקחו בחשבון (נניח פרטיזן בלגרד שמשחקת גם ביורוליג וגם בליגה האדריאטית, או מכבי ת"א בעונה הבאה). אגב, זה קיים גם בביפ (קבוצה במקום שלישי בליגת האלופות עוברת לליגה האירופית). בכל אופן, ספק רב מאוד אם רמת הכדורסל, ההשקעה הכספית וכמות הצופים הנוכחית באירופה מצדיקה ריבוי מוגזם כזה של קבוצות.
אגב נוסף, המספר לא כולל קבוצות שמשתתפות במוקדמות (ליורוליג, ליורוקאפ וליורוצ'לנג' יש), ככה שהוא נמוך מהמציאות במידה מסוימת. צריך גם לזכור שבניגוד לביפ, יש מדינות גדולות וחזקות באירופה שבקושי מתעניינות בכדורסל (אנגליה), או החלו למצוא בו עניין רב רק בשנים האחרונות (גרמניה).
מה צריך לעשות?
לבטל את כל הליגות האזוריות, ולייצר באירופה 3 ליגות על מדינתיות בלבד. ייקראו להן באיזה שם שרוצים, אבל הן יהיו בדרג ראשון (יורוליג), דרג שני (יורוקאפ) ודרג שלישי (יורומהשבאלכם).
הבעיה השניה של הכדורסל האירופי קשורה באופן ישיר לשחיתות הסמויה שמתרחשת בו לפחות מאז השתלטות היורוליג. אפשר לחלק זאת לשניים, החלק הראשון של הבעיה הוא שריון קבוצות למדינה באופן שלא תואם את הישגיה כלל, החלק השני הוא שריון חוזי לקבוצות מסוימות.
בנוגע לשריון המדיני, ברור לכולם שהיורוליג היא ליגה בעלת אינטרס מערב אירופי (ספרדי, איטלקי, צרפתי) מובהק. כנראה שברמה הנוכחית של הליגה הספרדית מגיעות לה 4 קבוצות במפעל הזה (יהיו 5 בעונה הקרובה). אבל האם באמת לכדורסל האיטלקי הנוכחי מגיעות 3 נציגות במפעל הזה? זאת כשרוסיה, שיש בה כמה וכמה מעצמות כדורסל כרגע (צסק"א, חימקי, קאזאן), מקבלת רק שתיים?
ומה עם ריטאס וילנה המסכנה? שצריכה כל שנה שנייה לזכות ביורוקאפ כדי לחזור ליורוליג ולהתעופף ממנו לאחר עונה ללא קשר להישגיה? הנה נקודה מעניינת, מה קורה בצרפת? עד לא מזמן היה שם שיריון לשלוש קבוצות, ולכן זכינו לראות ביורוליג מעצמות כדורסל כמו אורליאן. השנה רק קבוצה אחת? אולי התקווה הצרפתית היא במוקדמות.
בנוגע לשריון הקבוצתי, הרי שזו הפארסה הגדולה ביותר בתולדותיו הקצרות של היורוליג. אם ג"ג הפקות או חולון לוקחות אליפות ומכבי ת"א נשארת ביורוליג במקומן, מה נותנת אליפות? איך קבוצה ישראלית תוכל לשמור ככה על סגל השחקנים, יציבות, ואולי חלילה להגדיל את היקף ההכנסות והקהל? הביקורת הזו לא מופנית נגד מכבי ת"א בלבד כדי לפגוע בה. זה נכון לגבי כל קבוצה משוריינת באירופה. למה שאולימפיאקוס תישאר ביורוליג גם אם תפשוט רגלה, תאבד את כל כוכביה ותדרדר למעמקי המקום החמישי בליגה היוונית?
מה עושים?
מבטלים את השריונים כליל, בשתי הרמות. אין יותר מדינות עם 3-4 קבוצות כדורסל גרועות על חשבון מעצמות כדורסל ששולחות קבוצה וחצי. אין יותר קבוצות שמסיימות במקום תשיעי (היה מקרה כזה בצרפת לפני כמה שנים, לה מאן אולי?) ומגיעות ליורוליג עונה לאחר מכן.
ספורט מונע על ידי תחרותיות והישגיות. לקבוצות ישתלם להשקיע בתשתית, שחקנים, נוער וריצה ארוכת טווח רק אם הן תדענה שיש גמול להשקעה. במידה שהצמרת האירופית נמצאת שם כדי להישאר, ואי אפשר יהיה להדיח אותה ממקומה גם בניצחונות, באמת שאפשר לעבור לליגה אירופית מקצוענית אחת וזהו, כמו ליגת מנש. אגב, לדעתי לא צריך להקים פה ליגה מקבילה לליגת מנש. אירופה מורכבת ממדינות ולאומים שונים, טוב שיש תחרות ביניהם, על בסיס משתנה.
הבעיה השלישית והאחרונה, מתקשרת במידה מסוימת לבעיה הקודמת והיא היעדר קשר בין הישגים אינדיווידואליים לבין מיקום בעונה הבאה. ברמה מסוימת הדבר קורה, אלופת היורוקאפ מקבלת כרטיס ליורוליג בעונה שלאחר מכן (ולצערנו לפעמים מוותרת עליו, הפועל ירושלים), אולם מעבר לזה כלום.
למשל, אם קופנהאגן תזכה בליגת האלופות של הביפ שנה הבאה, הרי שבעונה לאחר מכן לדנמרק יהיו אוטומטית שתי נציגות בליגת האלופות. למה שהדבר לא יקרה גם בכדורסל? מכבי ת"א זוכה ביורוליג, ולכן ישראל זכאית לשתי נציגות בעונה לאחר מכן, בלי מוקדמות ובלי שלמונים, סתם ככה כדי לתגמל הישגים.
או שאפשר חלילה, בשלוש הליגות הדמיוניות שנעשה פה, ליצור קשר של עולות ויורדות. נניח 3-4 ראשונות בכל מפעל, שרק על סמך ההישג שלהן או כישלונן ירוויחו או יאבדו מקום בליגה. דוגמה: ציבונה זאגרב סיימה מקום אחרון בביתה שלה ביורוליג? עונה לאחר מכן קרואטיה מאבדת נציגה. לא את ציבונה כנציגה, אלא נציגה בכלל. קרואטיה תישאר בלי נציגות ביורוליג כלל? תעשה טובה לעצמה, תשלח קבוצה שתסיים באחד מארבעת המקומות הראשונים ביורוקאפ ותרוויח אותה חזרה.
לסיכום, בהנחה שהמודל האירופי לא זהה לאמריקאי, ואין רצון להקים פה ליגה מקצוענית אחת עם 30 קבוצות, הרי שחייבים לסדר מחדש את ליגות הכדורסל באירופה, כך שהן תבטאנה הישגיות. כל עוד הפוליטיקה המקומית והאזורית תדשדש לה באזור משרדו של ברתומיאו, הקהל באירופה ימשיך להתעניין ברגעי שיא בודדים בלבד.
נבחרות
ב-31 באוגוסט השנה תהיה אליפות אירופה בכדורסל. היי, איזה קטע, היתה אחת רק לפני שנתיים. למה צריך את זה? כדורסלן ברמה עולמית, שמשתייך לנבחרת שהיא דרך קבע בשמונה הגדולות באירופה (נניח ספרד, רוסיה, סרביה) מוצא את עצמו משחק באליפות אירופה, אולימפיאדה, שוב אליפות אירופה ואליפות עולם. כל קיץ מסגרת אחת במשך ארבע שנים. מה קורה אחרי אותן ארבע שנים? סביר להניח שאליפות אירופה נוספת וחזרה על המעגל.
יש לכך מספר השלכות שליליות ביותר. הראשונה היא חוסר מנוחה שפוגע בשחקנים, שמגיעים עייפים לעונה או נפצעים ומפסידים חלקים רחבים ממנה. ההשלכה השנייה היא הימנעות של שחקנים מהופעה בטורנירים. יותר ויותר כוכבים מוותרים על טורנירים בינלאומיים פה ושם, פשוט כי הם צריכים לנוח. למיטב זכרוני פאו גאסול למשל, ויתר על הקמפיין האחרון של נבחרת ספרד.
האמת היא שגם הקהל וגם השחקנים מעדיפים לראות את השמות הגדולים ולשחק מולם, ולא מול נבחרות של תחליפים. תחשבו איזה כיף יהיה לאורי קוקיה לשמור על דירק נוביצקי בקיץ הזה (לפחות בתיאוריה, עד שמעשית זה יהיה קצת פחות כיף). איזו הנאת כדורסל צרופה זו תהיה לראות את יניב גרין חוסם את יואקים נואה. ככה כדורסל של נבחרות צריך להיראות.
החיבור של הדברים, מתווסף לגורם הכי בעייתי בפורמאט הזה, זה פשוט לא מעניין את רוב הקהל לראות אליפות אירופה פעם בשנתיים. הרמה לרוב לא מספיק גבוהה, הכדורסל מתרכז במדינות הפחות עשירות, בעיקר במזרח אירופה ופחות במערבה, ויותר מדי פעמים האליפות מתנגשת באירועים גדולים מקבילים. גם אם לא באותו זמן, אז בסמיכות מדאיגה.
מה צריך לעשות?
אליפות אירופה בכדורסל פעם בארבע שנים, כמו כל טורניר גדול אחר, למעט אליפות אפריקה בביפ, שסובלת גם היא מלא מעט ביקורת. טורניר בתדירות כזאת ימשוך אליו את הכוכבים הגדולים, בידיעה שאם הם מוותרים עליו הם מפספסים את האליפות במשך 8 שנים, יעורר קצת יותר רגשות לאומיים, ובעיקר ימשוך יותר קהל, והרי בשביל מה משחקים אם לא קהל?.
לגבי פארסת המוקדמות הנוכחית, נראה שאין מה להכביר במילים. באליפות אירופה בכדורסל לא צריכות להיות 24 נבחרות, הרמה לא מספיק גבוהה, 16 בהחלט מספיקות. העובדה שההחלטה על הגדלת מספר הנבחרות התקבלה לאחר המוקדמות, רק מוכיחה את רמת השלומיאליות של פיב"א.
אולי אם אליפות אירופה תתקיים פעם בארבע שנים, גם יחזירו את הנבחרות החזקות למוקדמות. יהיה כיף לארח מידי פעם את ספרד או צרפת, ולא רק את פינלנד ולטביה.
כמה מילות סיום. קראתי לא מזמן סקר בגלובס לפיו 48% מהאנשים בגרמניה הם חובבי כדורסל. בהנחה סבירה שלמעט מדינות קיצון כמו ליטא בה הכדורסל הוא הספורט הפופולארי ביותר, או אנגליה שעדיין לא גילתה שאפשר להקפיץ כדור על פרקט, האחוז הזה דומה למדי ברוב מדינות אירופה (לא בדקתי), הרי שמדובר בבסיס אוהדים רחב מאוד.
הבעיה היא שהאוהדים לא פראיירים. קהל רוצה מוצר איכותי, תחרותי, הישגי, שיש בו מקום לעליות ונפילות של אימפריות והחוקים לא מוגדרים מחדש כל שנתיים בכדי להמציא עוד ליגה, או להשאיר את ברצלונה ואולימפיאקוס בדרג הראשון ביורוליג חרף הישגים בינוניים.
לדעתי ארגון מחדש של הכדורסל באירופה, יוכל להיות פתח לצמיחה ושגשוג של הענף שאני רוצה להאמין שהוא שני בפופולאריות שלו ברוב המדינות. מה הסיכויים שזה יקרה? סביר להניח שקלושים. היורוליג הוא ארגון פוליטי שיש לו אינטרסים במדינות ספציפיות במערב אירופה, ופיב"א מאז ומעולם היתה ארגון חסר תועלת. רפורמה אמיתית מהיסוד תזעזע יותר מדי כוחות ותיקים ועשירים בשוק ואף אחד מהם לא רוצה בזה.
