איך בונים צוות-מה למדתי היום בעבודה?

קיץ עכשיו וחם. אוהלים בשדרה, קוטג' על המדף ומלפפונים בפרסום בלעדי/ראשון/מיוחד. כמי שעובד עם מערכת החינוך, הקיץ עבורי הוא זמן התארגנות, למידה והתחדשות, כך שאין הרבה זמן לעלעל באזובי הניוז, כך שפתאום אני מופתע לגלות מי חתם איפה ולכמה זמן.

אם במהלך השנה עלילותיהם של השחקנים והמאמנים מעסיקים אותנו, הרי שזהו זמנם של בעלי הקבוצות, הסקאוטים, הסוכנים, האקוניסים ועוזרי המאמנים.

בשלב הזה, הישראלי הבכיר חתום כבר ומצהיר על כוונתו לטעת את ביתו בקבוצה ולהרים את הקהילה (עד שמכבי/ירושלים/דורסמן כלשהו יבינו שהוא החוליה החסרה), שני ישראלים בוגרי תיכון מגיעים להעביר את הזמן בין תורנות בדיקת ממטרות אחת לשנייה (ברק פלג וירדן שוורצמן - תתעלמו) ועוד פנסיונר בן 27 שפעם היה ההבטחה הגדולה בעתודה/נוער/מכללה חותם גם הוא ומצטרף.

בשנים כתיקונם, נוברים אותם עכברי כדורסל בדפי נתוני התיכון של בוגר אוניברסיטה מדיוויז'ן B בתקווה למצוא את הנייט האפמן הבא, ומזמינים כרטיסים לליגות הקיץ הנידחות. פה ושם מקוששים וטרן מהליגה של פורטו ריקו, בחור עם פוטנציאל אדיר מהדי ליג שרק הרגע התאושש מניתוח כריתת רגל, אתלט מטורף מהליגה הלבנונית, או משוגע עם תעודות ועם קפיצים ברגלים מהליגה השנייה באיטליה.

נתב"ג נראה בדיוק כמו הגדר בגבול מצרים - חבורה מגיעה, נשלחת חזרה, מגיעה שוב על ידי סוכן (ולהבדיל, מבריח) אחר ונשלחת שוב למקלט המדיני הבא.

כאשר בעל קבוצה והמאמן יושבים ביחד, או לחוד, או לבד, הם מסתכלים בוודאי על האחוזים מהשדה, גובה, משקל, בעיות רפואיות, ושאר נתונים קשיחים. המהדרין גם ירימו טלפון למאמנים ויבקשו חוות דעת. מנתחים קלטות ערוכות ששלח הסוכן שישב ביציע עם מצלמה, מנסים לאתר את מגוון המובים, את התנועה ללא כדור ואת הקילר אינסטינקט.

הדף הזה נכתב תוך כדי הכשרה שנערכת במקום העבודה שלי לעובדים חדשים - סוג של מחנה אימונים מקוצר, ולמעשה עניין מאד דומה למה שקורה עכשיו במחנות שעורכות הקבוצות, רק שבמקום מאמן הכושר שיריץ את החבר'ה מסביב לאולם המטופח בוינגייט או בבורמיו, מגיע מדריך מקצועי שמעביר פעילות ODT ומצגות. במקום לעבור על תרגילים עובדים על תוכן מקצועי, ובמקום בגדי אימון מקבלים דיסק און קי וקלסרי נהלים.

המאמן, כמו המנהל ב"אזרחות", טרוד בין היתר בשיפור התכונה החמקמקה - team chemistry. גם מי שהעיפו אותו משיעורי כימיה אחרי שהבין שייצור פצצת סירחון לא נכלל השנה בחומר לבגרות, יכול לראות בקלות איך קבוצה מגיעה עם הכימיה למגרש ומה קורה לה. הפועל רמת גן של שנות השמונים, חולון של דורסמן, מכבי רמת גן של מאמננו האדמוני לשעבר, מכבי הגדולה של רבנו, ולהבדיל - ספליט האלילית, דטרויט האכזרית וסקרמנטו הלוזרית – כולן דוגמאות לצוותים איכותיים.

אז מה קורה שם, ואיך מגיעים לשם?

לא נעשה כאן ניתוח סוציולוגי–פסיכולוגי של המושג קבוצה, רק נשתמש בעקרונות שכתבו אברהם מאסלו, ד"ר טל בן שחר, חבריהם, מוריהם ותלמידיהם מהעולם החינוכי והחברתי.

1. מאמן

לא כל מאמן טוב מצליח לייצר קבוצה שהיא באמת קבוצה. פט ריילי כתב מתכונים ליצירת צוות, כמוהו גם פיל ג'קסון, ואפילו מליניאק "שלנו" כתב על זה פה ושם. המתכון הנכון (למנהל, מפקד, מחנך וגם מאמן) לעניות דעתי:

א. אמת – אתה לא מישהו אחר, תהיה אתה.

ב. מקצועיות - אם תהיה מקצועי בכל פן של המשחק, השחקנים לא יהיו עסוקים בבחינה מחדש של הבחירה הוירטואלית שלהם במנהיגות שלך.

ג. גבולות ועקביות.

ד. מטרות גבוהות.

ה. דאגה לפרט (בעברית קוראים לזה מוני פנאן או שחור).

2. היררכיה ועיצוב שותפות

האמריקאים משתמשים בכל סדנה בביטוי there is no I in
TEAM כדי לקדש את מושג הקבוצה. הם שוכחים שבמילה החשובה יותר - WIN - יש I, ואפילו במרכז. לכל אחד יש תפקיד בקבוצה וכמה שיותר מהר תסתגל אליו, ככה תרגיש נוח.

אם מראש אתה יודע למה אתה נכנס, קשה להתמרמר בשלב מאוחר יותר. משחקי צוות (איך להעביר בול עץ מעבר לנהר, לנוע קשורים בחבל, לגרור אוטובוס), תרגילי מצבים ללא כדור ודומיהם מביאים את השחקן/עובד, להרגיש בבית בכל מצב.

3. הצלחה/ייחוד

מותג מנצח מושך אליו אנשים. כשאנחנו רואים עצמנו כשייכים לקבוצה מנצחת, למה להרוס? ומצד שני, כשיש לנו תחושה של ייעוד וייחוד או אפילו, רחמנא ליצלן, אמונה בצדקת הדרך, אתה נותן מעצמך יותר.

דוגמה מעולם אחר - כשהמ"כ שלך בטירונות מזכיר לך שאתה בחוליה הקדמית ביותר בכיתת החוד של המחלקה הכי טובה בפלוגה הכי איכותית בגדוד הכי יוקרתי של החטיבה עם הכי הרבה כבוד, גם הגולנצ'יק שנמצא חצי שעה בבסיס הטירונים, ירגיש שהוא כבש את תל פאחר לבד, עם יד קשורה מאחורי הגב. ייחוד יכול להיות גם "אופי קבוצתי" - בד בויז, אין משכורות, צביון ישראלי וכו'

4. מודל לחיקוי

אם לארי/מיקי/קובי עובד כל כך קשה כדי לשפר את עצמו, אם דריק מחייך לכל זר חדש גם אחרי 50 כאלו שעברו דרכו, אם מייקל לוקח קשה כל סל שקלעו עליו, אני לא אעשה עוד קצת אקסטרה?

5. מודעות, פתיחות ופרו-אקטיביות

כאשר הכימיה הקבוצתית נמצאת במודעות של כל הקבוצה - וכולם שותפים לעיצוב שלה - זה יקרה. לא חייבים אסיפת קיבוץ על כל עין עקומה, אבל אם חברים בקבוצה מרגישים שיש להם יכולת להשפיע - הם ישתמשו ביכולת הזאת.

6. להביא את האנשים הנכונים

אז זהו, שזה לא. דיוויד בלאט נוהג להדגיש את המשפט "מחפשים מישהו עם אופי נכון לקבוצה" והוא יודע דבר או שניים על בניית צוות. כאן אני הקטן נוטה שלא להסכים. בתוך צוות קורים דברים שקשה לחזותם מראש. ראינו כבר שחקנים גדולים עם "אופי" שקרסו בסיטואציות מסוימות, די לנו אם נראה את הוווווויל סולומון בשתי הקדנציות בירושלים... והאם מישהו היה חושב לוותר על דניס רודמן רק בגלל האופי?

7. אחריות ולא אשמה, אמונה ביכולות ומיצוי אישי

הלמידה הכי טובה נעשית כשאדם ממשיג אותה, או בעברית - מסביר מה למד. כדי שזה יקרה, צריך ליצור אווירה של הודאה בטעות ואמונה ביכולת להשתנות ולהשתפר. אז נכון, שחקן שמרחף צריך לבעוט לספסל, אבל חשוב לשאול את עצמנו מה הוא למד?

תרגול קטן - במקום לתת דף סקאוט על יריב, תן לשחקן 5 קלטות ושיכתוב בעצמו. אז נכון - לא כל אחד עדי גורדון, אבל אם למישהו יש רעיון מגובש על תרגיל - למה לא?

אז מה למדתי - שכולי אחוז קנאה במי שמרכיב קבוצת כדורסל, ושגם הכשרת עובדים ביום קיץ חם יכולה להיות סיבה לחשוב על כדורסל כאשר החדשה הבוערת ביותר היא החתימה של תום חבקין בבני השרון/הרצליה. עוד שבועיים מילואים, לא רוצה לחשוב לאן החום והמדבר ייקחו אותי.