"אני עדיין יותר טוב מרוב הצעירים"

- ומה בדיוק הקשיים שכדורסלן בן 42 נתקל בהם, אם כבר מדברים?

"שמתי לב לשני דברים: הראשון הוא שאני אמנם יכול לנתר כמעט באותה עוצמה בהשוואה לתקופה בה הייתי בשיא שלי, אבל אני עושה את זה פחות כי הנחיתה מאוד מורגשת וכואבת. העניין השני הוא זמן ההתאוששות. אחרי משחק קשה אני לא יכול לחזור אחרי יומיים ולשחק באותה אינטנסיביות. אני זקוק ליותר זמן למנוחה. אני בר-מזל שקיבלתי גוף כזה מאלוהים, הטיפול בו והשמירה עליו הם כבר באחריותי. אני מרגיש שאני פחות טוב מבעבר, אבל עדיין יותר טוב מרוב הצעירים.

"הקליעה השתפרה. פעם התבססתי על אתלטיות, היום אני חייב להשתמש יותר בראש ולקחת כל זריקה באחריות. אני סוחט עבירות יותר טוב, מבין יותר טוב את המשחק. כשהייתי צעיר אי-אפשר היה לעצור אותי. יכולת לנצח את הקבוצה שלי, אבל לא לעצור אותי. בפנים, בחוץ, דאבל-טים, מה שעשו לא עזר ותמיד צברתי את הנקודות כך או אחרת. תמיד היה חשוב לי להיות יציב. אני חושב שהייתי הכדורסלן הכי יציב בישראל. אני לא מדבר רק על נקודות. עשיתי הכל וגם קלעתי באחוזים טובים בלי לקחת כמות זריקות מופרזת. כמבוגר אני לא כל-כך מחפש את הנקודות, פשוט אוסף אותן כשהן שם."

מה עשית אחרי ששוחררת מירושלים?

"פניתי לסוכן שלי, ואפילו אני בעצמי התקשרתי לקבוצות. דיברתי שוב עם מיקי ברקוביץ' ואמרתי לו שהם זקוקים לעוד מישהו מתחת לסל. עמית גל היה שם באותה עונה והוא רצה שאבוא, אבל בכסף קטן. בסוף הם אמרו לי שדברים מוכנים ומזומנים ושאגיע, אבל בתנאי שאוותר על בונוס העלייה שהיו חייבים לי וטרם שילמו. אמרתי להם: 'השתגעתם? מה הקשר בכלל, זה שייך לעונה הקודמת. למה אני אמור לוותר על זה?' היינו באמצע הליך בוררות, כי הם לא שילמו".

- כמה זה היה?

"5,000 דולר".

- והם חייבים לך עד היום?

"לא, זכיתי בתביעה. כולם היו מופתעים שזכיתי, כי זה היה מול מיקי ברקוביץ'. הוא חויב לשלם".

- ומלבד רמת השרון לא היו אפשרויות אחרות בליגה הראשונה?

"שום דבר, כלום. נדמה לי ששרון דרוקר היה אז בגליל עליון והיה איזשהו דיבור, אבל לא התכוונתי לנסוע לשם. בתוך תוכי ידעתי שאני יותר טוב מהרבה מאוד שחקנים אחרים בליגה".

- כל זה קרה אחרי מות הוריך והגירושין.

"כן, ובמשך כל העונה ההיא, מרגע שעזבתי את ירושלים, לא שיחקתי יותר ונשארתי בחוץ. חייתי בארץ, גרתי בראשון לציון וראיתי את הילדים שלי שלוש פעמים בשבוע ולפעמים בסופי-שבוע. היה כיף".

- על פי תנאי הגירושין שלך, אתה אמור לראות את הילדים שלוש פעמים בשבוע?

"אמור, אבל עכשיו לא יכול. הם באילת, אני ברחובות ומשחק ברמת גן. יוצא שכל המערכת נגדי. אלא אם כן אשתי שלעבר מסוממת או מכה את הילדים, השופט אמר שהם לא יעשו דבר בעניין".

- אז אתה צריך לנסוע בכל פעם לאילת כדי לפגוש אותם?

"ישנה גם אופציה אחרת, שאשלם להם להגיע אלי ואז אוכל לראות אותם הרבה. אבל בפועל, מה אני מקבל? סוף שבוע נחשב ששי בערב ושבת. זה בקושי יום אחד. גם ככה זה מאוד יקר, וכמה פעמים כבר אפשר לעשות את זה עבור יום אחד?"

- באיזו תדירות אתה רואה אותם?

"ראיתי אותם בתחילת החופש הגדול ומאז לא נפגשנו. הם היו אצלי חודש, לא רצו לעזוב. הם התגעגעו אלי. היה לי ריב גדול עם כל המשפחה של אשתי לשעבר, כי זה לא הוגן. הם אמרו שאני יכול לנסוע לאילת יותר ולהיות עם הילדים. אמרתי להם: 'תראו, אני אמריקאי. נשארתי לחיות בארץ הזו ארבע שנים רק כדי להיות קרוב לילדים. כשהם גרו בראשון לציון כולם היו קרובים, הכל היה בסדר. גרתי בנס-ציונה. עכשיו אני גר ברחובות והיא לקחה אותם איתה לאילת. אז מה, אני צריך לעשות כל מה שהיא מכתיבה לי?'"

- אז נכון למועד הראיון, כבר חודשיים וחצי לא ראית אותם?

"לא. יכולתי בקלות לחזור הביתה לארצות הברית והילדים היו שונאים אותה. כל כך חבל, הילדים לא מבינים את כל הסיטואציה".

- אשתך לשעבר התחתנה שוב?

"לא".

- ולך יש חברה, אותה אחת שצעקה על אדלשטיין?

"כן, היא בחורה טובה. אנחנו יחד כבר די הרבה זמן, מתאימים."

- נחזור לכדורסל?

"נחזור".

- נזכרתי פתאום, שמישהו מחולון סיפר לי שבתקופה בה הגעת לראשונה הם חיפשו למעשה גארד, ופתאום קיבלו שחקן שהוא כמו קווין מגי. קולע מבפנים, לוקח המון ריבאונדים.

"אבל באמת הייתי גארד. בשנתיים ששיחקתי בצרפת לפני שהגעתי לחולון, תפקדתי כשתיים לכל דבר. במכללות שיחקתי בפנים, אבל באירופה גארד. היתה לי קליעה טובה מבחוץ, ואת עיקר הנקודות שלי השגתי כתוצאה מתנועה טובה. יכולתי לקלוע מכל מקום, לא הייתי סט-שוטר. היום כל מאמן לוקח את הגארד הגבוה שלו ומוריד אותו לפוסט, כדי לנצל את הגובה על פני היריב. אני עשיתי את זה כבר אז בכל פעם שקיבלתי את הכדור. הייתי ריבאונדר טוב, לכן ידעתי לשחק גם קרוב לסל. בחולון התחלתי למעשה לשחק כסמול פורוורד, כי שיחקו שם בקו הקדמי ישראל אלימלך, שמוליק זיסמן וניב בוגין, והיו לי 15 נקודות במשחק רק מהמתפרצות שאלימלך הריץ".

- אתה זוכר את כולם, הא?

"בטח, אני אוהב את המשחק. עם ישראל יצא לי לשחק שוב כשהייתי באילת, ועם זיסמן הייתי בקשר כשייצג אותי יוסי גייר שעובד איתו במשרד עורכי-דין. הוא חיתן אותי למעשה. כאן עשיתי רק את המסיבה, את החתונה קיימנו בניקוסיה. זיסמן היה העד שלי, הוא חבר טוב. למחרת, אחרי המסיבה שלנו שהיו בה הרבה כדורסלנים, צביקה שרף, שאימן את הפועל ת"א, אמר משהו על כך שדייויד ת'רדקיל לא יכול היה להתאמן והריח מאלכוהול. אין לי מושג מי סיפר את זה לעיתון, אבל אשתי לשעבר גזרה את הקטע שהופיע".

"הייתי פורש כדי לקבל עבודה כמו של קטש בגליל"

- אז עכשיו מה, אתה מתוסכל מכך שלא מצאת עבודה כמאמן?

"למען האמת, חייתי את כל הסיפור בנושא הזה באמצעות סימס. אחרי ששיחקנו באילת הוא הקדיש שנתיים לעניין ובאמת רצה לאמן, הרבה יותר ממני. אפילו קבוצת נערים לא נתנו לו, אלא קבוצת בנות. הוא ניסה הכל ולא השיג עבודה. פשוט לא קיבל עבודה. אם אתה לא מקבל עבודה, איך אפשר לדעת מה אתה שווה? אם מייקל ג'ורדן לא היה משיג עבודה, מה זה משנה שהוא מייקל ג'ורדן?

"קח את עודד קטש. בן כמה הוא, 30? אם הוא יכול להצליח כמאמן, תאר לך כמה אני יכול להצליח. יש אמנם מספר דברים שצריך לדעת על המעבר משחקן למאמן, אבל מעבר לזה הייתי בכל הסיטואציות. הייתי רול פלייר, הייתי כוכב, לימדתי שחקנים על הפרקט. זה מה שאני עושה בשנים האחרונות, מלמד שחקנים צעירים כדורסל תוך כדי אימון ומשחק, כשאני עדיין כדורסלן פעיל. אני עוזר להם להיות טובים יותר, מסייע למאמנים. אני עושה את כל זה מרגע שהגעתי לליגה השנייה, רק לא מקבל תשלום על כך. זה כל ההבדל".

- כועס?

"לא כועס, פשוט השלמתי עם זה. מרגיש שאני אמור להיות בישראל. אני בוטח באלוהים שיהיה בסדר. אני לא יודע למה בדיוק אני אמור להיות פה מעבר לילדים, אבל ככה אני מרגיש. אני רגוע, מאושר מאוד מהמצב החדש שלי. מרגיש שאני חי את חיי בדרך הנכונה. לא פוחד למות. כשיגיע יומי אז יגיע יומי. כשהייתי בירושלים היו שני פיגועי אוטובוסים ברחוב יפו. אני זוכר את זה כאילו היו אתמול. כבאים ושוטרים בכל מקום. שמע, אני ישראלי. אני פה כבר 14 שנים, משלם מסים וישראלי כמו כל אחד אחר".

- יש לך תעודת מאמן, נכון?

"נכון".

- אז אם גליל היו נתקעים בלי קטש ובכל זאת רוצים מאמן שהיה שחקן בכיר, היית יכול להיות פיתרון לא רע.

"הייתי פורש כדי לקחת את זה עלי".

- ניסית לחפש עבודה גם מחוץ לכדורסל?

"כשעזבתי את ראשון לציון וכבר הייתי למעשה גרוש וחייתי מחוץ לבית, הבנתי שאני צריך לעשות דברים לבדי וללמוד עברית, כי עד אז אשתי טיפלה בכל העניינים. שילמתי לאיזה אולפן, אבל מישהו אמר לי: 'למה אתה עושה את זה, אתה יכול לקבל מימון מסוים מביטוח לאומי. אתה עובד כך וכך שנים, משלם להם כך וכך שנים, מגיע לך. זו זכותך'. התחלתי ללכת לביטוח לאומי והייתי נבוך מאוד. אנשים הסתכלו עלי, שמעתי אותם אומרים: 'מה, אין לו מספיק כסף שהוא בא לכאן?'.

"אמרו לי שלא יוכלו לטפל בי, אלא אם כן אגיע לחתום פעם בשבוע. אמרתי או.קיי, והסברתי להם שאני רוצה ללמוד עברית באולפן. דיברתי איתם בעברית בעזרת ספר שלקחתי איתי. חברה שלי הכינה אותי ותרגלה איתי בבית מה צריך לומר. התחילו לשלוח אותי מאחד לשני, אף אחד שם לא הצליח להסביר לי באנגלית נורמלית מה אני אמור לעשות. הם הבינו מה אני אומר, אבל לא ידעו לדבר. וכל זה בסניף בראשון לציון, עיר שגרתי בה ארבע או חמש שנים.

- ברוך הבא לישראל, ג'ו.

"הייתי מאוד מתוסכל. הם עשו איזושהי טעות, כך שבסופו של דבר הצלחתי להשתחל לאולפן לתקופה של שבועיים למרות שהייתי זכאי למאה ועשרים ימים בערך. מילאתי כל יום מסמכים במשך חודשים, הם לא שילמו לי את הכסף שהייתי אמור לקבל על כל הימים שהגעתי. הם התנצלו ואמרו שאין מה לעשות, אי-אפשר להחזיר דברים לאחור, שהזמן חלף, שאני לא זכאי לזה ולא זכאי לזה וכל מיני סיפורים כאלה. אמרתי: 'מה זאת אומרת, הטעות היתה שלכם, לא שלי'. אמרו לי שמצטערים מאוד והיפנו אותי שוב לאיזו גברת, שהפנתה אותי לעוד גברת שבסוף סידרה לי את אותם שבועיים באולפן.

"אלא שבאולפן לא למדנו מדי יום, והרמה שם היתה כמו של כתה א'. זה היה כבר חומר שאת רובו הצלחתי ללמוד בעצמי עם הזמן. הייתי ממש עצבני ועייף מכל הקטע הזה ומכל המערכת. באותה תקופה הייתי ממש מוכן לעזוב את הארץ ודי".

"פעם הרווחתי בחודש יותר מאשר בכל העונה האחרונה"

- אבל אתה כאן.

"כמו שאמרתי, אני אדם טוב ויודע שאני כזה. לכן אני גם לא חושש מדבר. אני מאמין באהבה, בסובלנות, בעזרה לזולת, בנדיבות ובערכים מסוג זה. חשבתי לעצמי, שאם אלוהים הניח אותי כאן וכל הדברים הרעים האלה קורים לי, כנראה שיש סיבה לכך שאני בישראל. הכי חשובים לי הילדים, ואחר-כך ישנה החברה שלי שהיא אדם טוב וגם מוכנה לעזוב איתי לארצות הברית בבוא הזמן".

- זאת אומרת, שתוך שלוש-ארבע שנים אתה איננו כאן.

"אני אוהב לשחק ואולי אמשיך, אבל אי-אפשר לדעת. כמעט והפסקתי בקיץ, עד שבאה הצעה מרמת גן. חשבתי לעצמי: הנה, רמת גן היא קבוצה עם מסורת, קבוצה שתרצה ודאי לעלות בחזרה לליגה הבכירה. נפגשנו, דיברתי עם המאמן המיועד שאמר שהוא מאוד רוצה אותי, שהוא בונה עלי ושיהיה בסדר. הגעתי לדבר איתם על כסף, ופשוט הפסקתי לבוא. זו היתה בושה, הסכומים היו מאוד מאכזבים. לא הבנתי איך הם רוצים לעלות ליגה עם הצעות כספיות מביכות כאלה. הייתי משחק גם בחינם, כי אני אוהב כדורסל, אבל אם אני עושה את כל הנסיעות האלה מרחובות לרמת גן אז, אתה יודע. עולה לי יותר הדלק מאשר מה שאני מקבל. אני מלמד קיק בוקסינג בנס ציונה ובראשון לציון, העסק הולך נהדר והשיעורים מתקיימים פחות או יותר בשעות של אימוני הכדורסל, כך שההצעה שלהם פשוט לא היתה שווה מבחינתי כדי לוותר".

- בסוף העלו לך את ההצעה?

"כן, העלו קצת. עכשיו נשארו לי רק שני שיעורים בימי ששי, כי ויתרתי על אימוני קיק בוקסינג לאורך ימות השבוע לטובת הכדורסל".

- נעלבת מההצעה של רמת גן?

"אמרתי לחברה שלי, שמה שקיבלתי בעונה ברמת גן, פעם הייתי מרוויח יותר בחודש אחד. חשבתי שיהיה טוב להישאר בישראל. אני אוהב להיות קשור למקום אחד. בעבר הרחוק היו לי בחורות, אבל הייתי נאמן לאשתי ומסור למשפחתי. העדפתי להישאר קרוב למשפחה שלה, שיהיה לנו נוח. חשבתי שיהיה יותר קל במדינה הזו. אמרתי לעצמי: אני ג'ו דאוסן, אם יש משהו שאני יודע לעשות זה כדורסל וכשאפרוש מישהו בטח יתן לי לפחות מישרת עוזר מאמן או משהו כזה. ראשון לציון לא נתנו לי עבודה. השארתי אותם בליגה עם אפיק נסים ודיימון פטרסון, והם התחילו למרוח אותי, הביאו שחקנים חדשים, השאירו חלק מהשחקנים הקיימים. אמרתי להם: 'אתם הרי יודעים שאני יותר טוב מהם, השארתי אתכם בליגה ואתם לא נותנים לי אפילו חוזה מינימום?'

"נפטרתי מכל מי שאכזב אותי והתייחס אלי בצורה מבישה"

- עם מי דיברת שם?

"יצחק פרי. הוא אמר לי: 'אני כבר לא בקבוצה. זו לא העבודה שלי יותר'. עניתי שאם הוא, עם כל המסורת והמוניטין שיש לו בראשל"צ, יגיד להשאיר אותי לעוד עונה הם ישאירו אותי. לא הבנתי מה הולך שם, היו שם המון עניינים כספיים. פרי נשאר שם בסופו של דבר לעונה נוספת, אני הלכתי לרמת השרון. הם קיבלו שוב כסף, הוא יצא משם עונה לאחר מכן. ראשון לציון אפילו לא הציעו לי חוזה. זה אומר שפשוט לא רצו אותי שם, מסיבה כלשהי."

- נראה לי שרודפות אותך שתי בעיות. מזל הוא לא הצד החזק שלך, ואתה פשוט בחור טוב מדי. כשאתה צריך אותם, הם לא שם בשבילך.

"הם לא שם. אבל האם יש דבר כזה טוב מדי? אני נחמד, אבל לא איזה דפוק או פראייר. אני לא סובל צעקות וטונים גבוהים. אני יודע להיות כזה, אני יודע איך להתעצבן ולכעוס. אני מאמין באנשים ונותן להם הזדמנות, אבל אם אני צריך להשתנות כי ככה מתנהגים אנשים אחרים, אני מעדיף שלא לעשות זאת. מאוד מוצא חן בעיניי איך שאני עכשיו. אני לא מרגיש צורך לצעוק או להשתולל במצבים שלא נראים לי. פשוט אמרתי להם שהם מתייחסים אלי בדרך מבישה אחרי מה שעשיתי לטובת הקבוצה".

- אתה יכול לומר כמה הציעה לך עירוני רמת גן?

"לא".

- אבל אתה לא היחיד שזה מצבו. הליגה השנייה, וגם הראשונה, מלאה בשחקנים שמקבלים שכר נמוך מאוד. מצד שני, אתה ג'ו דאוסן והם לא.

"כשאני אשחק וארגיש שאני לא מסוגל לשחזר דברים שעשיתי בגלל שאני מבוגר מדי, לא תהיה לי בעיה לפנות את המגרש ולפרוש. זה דבר שאני עושה כבר שלושים ומשהו שנים, כמעט כמו להתעורר מדי בוקר. זה דבר שאני אוהב לעשות. אני רוצה לשחק. כבר לא אקבל את מה שמגיע לי, אבל אני אוהב לשחק. זה כשלעצמו עושה לי טוב, אבל הכסף? זה לא זה. אני כבר לא שם דגש על כדורסל כמו פעם, כי זה לא משתלם. אני משתדל להתקדם יותר בעברית, להכיר את הארץ ולדעת עליה עוד דברים, לאתר עוד אנשים שאני מרגיש נוח יותר איתם. כי בכדורסל ישנם סביבך יותר מדי אנשים שנמצאים שם רק בגלל שאתה כדורסלן, וכפי שאמרת היו יותר מדי כאלה שאכזבו אותי, ונפטרתי מהם. הם אינם בסביבתי יותר. אני מנסה להקיף את עצמי באנשים טובים יותר ועכשיו, כשאני דובר את השפה, קל יותר לעשות את זה. כשאתה לא דובר את השפה אנשים יכולים לשבת לידך ולרכל עליך".

- אם תמצא עבודה סבירה תישאר כאן?

"כן, אני אשמח מאוד, אבל זו לא רק עבודה. מאוד יקר כאן. יש לי פולקסווגן גולף וכל כך יקר להחזיק אותה כאן. בארצות הברית, באותו מחיר, יכולתי להיות בעלים של BMW. בארצות הברית אני יכול להיות מאמן בקולג' קטן, או עוזר מאמן, ועדיין לקנות בית ולנסוע במכונית חדשה. ההבדל הוא מדהים. כך שאתה שואל אותי אם אני משחק בעצם כדי לחיות, אז אני בהחלט יכול לומר שגם אם אני מרוויח 5000 שקל לחודש וזה עוזר לי באחזקת המכונית או בצריכת מזון, זה שווה את זה. עדיין אצטרך להרוויח יותר כסף כדי לחיות, אבל זה בעצם הסיפור שלי בארבע העונות האחרונות מאז ירדתי לליגה השנייה. נוסע במכונית שלי מרחובות לרמת גן בכל פעם הלוך-חזור."

"פיני גרשון אהב אותי, באתי לראשון לציון רק בשבילו"

- עם איזה שחקן יצרת חברות הכי קרובה לאורך הקריירה?

"בריאן ראוסם, ששיחק איתי באילת. אנחנו בקשר טוב עד היום. הוא סוכן שחקנים ולאחרונה מנסה להפוך למאמן. היתרון לאמריקאי בארצות הברית הוא הקשרים וההיכרויות, בדיוק כמו שהישראלים עושים כאן".

- חשבת להציע לו לשמש כנציגו בישראל, בכל הקשור לעסקי סוכנות השחקנים שלו?

"רציתי, לא הלך. פניתי למספר ראשי קבוצות לגבי שחקנים שבריאן מייצג, והם לא רצו לעבוד מולי. ניסיתי ללא הצלחה ואז החלטתי להפסיק, כי לא רציתי לפגוע בעסקים של בריאן. פסלו אותי ישר, כביכול, בגלל שאני שחקן או שאני לא רציני או מנוסה בתחום, אבל איך הם יכולים לדעת לפני שישבו לדבר איתי? אמרו לי שאם יצטרכו שחקן יתקשרו, אבל לא קיבלתי אפילו פנייה אחת. יוצא מזה שבריאן יכול לעשות את הדברים משם, טוב יותר מאשר אני מכאן. וזה מה שאני אומר כל הזמן, בעצם. הדבר הזה, הכדורסל, שהשקעתי בו כל כך הרבה שנים, לא מקבל אותי בשום צורה ובשום מסגרת אחרת מלבד כשחקן פעיל".

- עוד חברים.

"ווילי סימס, וגם אולסי פרי שהכרתי אותו בשנים האחרונות. אנחנו לומדים יחד, נפגשים. חברים אחרים שלי ששיחקו כאן בזמן שאני שיחקתי בליגת העל הם אנדרה ספנסר, קורי גיינס, באק ג'ונסון. אנחנו בקשר באמצעות מיילים פה ושם. ספנסר היה יועץ כלשהו באיזה בית ספר, קורי עוד שיחק בשנה שעברה בליגה בלאס וגאס ושימש במקביל כעוזר מאמן. יש שם הרבה אפשרויות. באק גר בצפון אלבאמה. הוא פתח עסק משפחתי כלשהו, אני לא מדבר איתו הרבה כי זה מעורר בי געגועים הביתה ודוחף אותי לחזור. גם אני מאלבאמה. אנחנו מכירים מגיל צעיר מאוד".

זוכר את המקרה שבו הוא ירק לכיוון משה ביטון במשחק בין מכבי ת"א להפועל ירושלים במלחה?

"יש שני צדדים לסיפור. אתה יודע מה בילי עשה לבאק כל המשחק? אני יודע, כי בילי עשה את אותם דברים גם לי. באק בחור נחמד, אבל זה כנראה גרם לו לצאת מהכלים. בילי הרג אותו כל המשחק, ובאק לא פגע בו. הוא ניסה לפגוע בו, אבל לא פגע.

"ובאשר לשופט שבאק ירק לעברו, כמה פעמים אני רציתי בצעירותי לירוק על שופט? היו הורגים אותי על המגרש ותגובות מהשופטים לא הגיעו. אני לא אומר שהשופטים מרמים, אבל לפעמים הם מאפשרים לשחקן אחד דברים שהם לא מאפשרים לאחר. אני יכול להבין את התסכול שעבר על באק באותה עונה בישראל.

הוא היה שחקן מצוין. בעונה האחרונה שלו ביוון עוד הרוויח 200 אלף דולר, אבל הראש שלו כבר לא היה בכדורסל. הוא רצה לגשת לעסקים וכבר חשב קדימה."

- הזכרת את התסכול של ג'ונסון, אתה מסוגל להבין עד כמה גדול הלחץ סביב הזרים מכבי תל-אביב?

"שמעתי על זה המון מווילי סימס ולבאן מרסר. בכלל, אני נחמד מדי מכדי להיות במכבי, לפחות מכבי של פעם. אני בחור פתוח וחברותי שאוהב להיות בקשר טוב עם כולם. שמעתי הרבה סיפורים מהזרים של מכבי תל-אביב בתקופה שמוטי דניאל ודורון ג'מצ'י שיחקו שם, לכן אני מכיר דברים מהזווית של האמריקאים. דיברתי עם דריק שארפ עוד לפני שהגיע למכבי. אמרתי לו שזו הזדמנות טובה מאוד בשבילו, בתנאי שיצליח להתאקלם. הוא היה צעיר, הלך על זה ועשה עבודה נהדרת. אני בכלל לא בטוח שהוא היה ממשיך במכבי, אלמלא אותה קליעה משוגעת נגד ז'לגיריס קובנה בשנייה האחרונה, כי היחס הנהדר כלפיו כבר לא היה אותו דבר באותה עונה, עד שבאה הזריקה הזו והקנתה לו חיים חדשים בקבוצה. עד לאותו רגע הוא שיחק הרבה פחות, וכשקיבל זמן משחק אלה לא היו בהכרח דקות איכות או ברגעים מכריעים. הוא עדיין אחד השחקנים הטובים בארץ, ואם מכבי לא היו מחתימים אותו הוא יכול היה לצאת לאירופה כבוסמן".

- הזכרת את דניאל וג'מצ'י, שיחקת איתם בראשון לציון תחת פיני גרשון.

"הגעתי לראשון לציון בזכות פיני. כששיחקתי במכבי ירושלים הוא אימן את הפועל ירושלים. הוא ישב לפעמים וצפה באימונים של מכבי ובעיקר בי. אני חושב שהוא אחד המאמנים הטובים בכל הקשור ליחסיו עם שחקנים. הוא יודע להציב את הגבול, ואם אתה לא עושה בדיוק מה שהוא רוצה הוא הופך להיות קשוח איתך".

- איך היה שיתוף הפעולה עם ג'מצ'י, אחרי הסיפורים ששמעת על הזוגיות הבעייתית שלו עם אנקראם.

"הדרך בה דורון שיחק העידה מאוד על האישיות. הוא לא אגואיסט אבל שקוע בעצמו. הוא אדם נחמד ופתוח, למדתי ממנו. הוא כיבד אותי כשחקן ואני חושב שהוא העריך שאני שייך לרמות הגבוהות בדיוק כמותו. כשהוא פרש הוא היה עדיין בכושר נפלא, ולדעתי הוא שם לב שאני אפילו בכושר טוב ממנו וזה גרם לו לכבד אותי. לא עשיתי שום דבר מיוחד, פשוט התאמנתי בכל יום ושיחקתי חזק במשחקים. הוא צעיר ממני בשנה וזה גרם לו להעריך אותי. אותו סיפור גם לגבי דניאל, רק כששיחקנו יחד קיבלתי ממנו את ההערכה כי הם למדו לדעת מי אני. אני לא שחקן של אגו, נתתי להם את הכדורים כדי שיעשו את הדברים שהם יודעים לעשות ולא נכנסתי להתנגחויות איתם."

"עזבתי את הפועל אילת בגלל משה ויינקרנץ"

- אנחנו מדברים על שלב שבו כבר היית לפעמים משחקים מהספסל.

"לפעמים פתחתי בחמישייה ולפעמים ג'ף קנט. פיני אהב אותי. באתי לשם רק בשבילו".

- ובתוך העונה הוא עזב את ראשון לציון לטובת מכבי תל-אביב, שבועיים בערך אחרי ראיון שנתן ובו אמר שהוא לא רואה סיכוי שיאמן את מכבי תל-אביב אי-פעם.

"דיברנו על זה אז כשהוא עוד היה בראשון לציון, אבל אני חושב שהוא כבר היה מחויב למכבי, אחרת לא היה קם ועוזב פתאום. כשהוא פרש הוא סיפר שהסיבה היא שהיושב ראש יצחק פרי מציק לו על הספסל ומתערב בהחלטות. כולם ידעו שפרי מציק לו, אבל זו לא סיבה לעזוב. הוא בדק את האופציות שלו, הגיע לסיכומים ואז עשה מה שעשה."

- תזכיר לי מי החליף אותו, רוני בוסאני?

"משה ויינקרנץ. הוא רדף אחרי מאילת. הוא הסיבה שעזבתי את אילת, לא רציתי להיות איתו. הוא מאמן טוב, כיבדתי אותו. עד כאן הכל בסדר, אבל בשום קבוצה בה שיחקתי עד אז לא הייתי אופציה חמישית בהתקפה כמו שהייתי אצלו. בשנתיים ששיחקתי באילת תחתיו הייתי האופציה האחרונה. לעשות לך סדר? היו לי שנתיים ראשונות טובות מאוד עם אריק שיבק, אחר כך הוא עזב לרעננה, ישראל לב החליף אותו באילת ואני עזבתי למכבי ירושלים. כשסיימתי שם חזרתי לשנתיים שלי עם ויינקרנץ, ושום דבר כבר לא דמה לשנתיים הראשונות שלי באילת."

- מה זאת אומרת?

"אפילו העיר לא היתה אותו דבר. האנשים קיבלו אותי בברכה כי אני הייתי עבורם הכדורסל. אני זה שהחיה את הכדורסל בעיר הזו. היו לנו בקבוצה מאיר טפירו, ננו מרקוביץ', ג'יימס פורסט ואמיר כץ. זה בסיס נהדר, אבל לא השתמשו בי מספיק והגארדים לקחו את מרבית הזריקות. ויינקרנץ ידע שאני אשיג את הנקודות שלי בכל מקרה ובחר ללכת עם הגארדים, אבל הייתי האמריקאי, היתרון שלהם, והם לא עשו עם זה הרבה."

- מה השתנה בעיר עצמה?

"יותר מדי סמים, ילדים צעירים שמתחילים עם העסק הזה וכל העיר היתה שטופה בסקס. שמונה עמודים בעיתון המקומי הוקדשו למודעות נערות ליווי. זה לא היה ככה בעבר. הכל נראה שקוע, פתאום דברים מסביב נראו ברמה כל כך נמוכה. הכל מלוכלך כזה וקשור לחיי הלילה. המון ערסים. החיים שלי היו בסדר, אבל לא אהבתי את השינוי. חייתי אז עם המשפחה, עדיין יצאתי פה ושם בלילות, אבל הבחנתי בשינוי. בקדנציה הראשונה שלי באילת דברים נראו כמו קיבוץ, כמו משפחה גדולה. אבל עזוב, הכי חשוב שעכשיו הרבה יותר טוב לי."