קיץ, אליפות אירופה עוד רחוקה. סיבה מספקת כדי לעסוק בענייני דיומא שאין בינם לבין כדורסל דבר. שהרי גם לכך נועד כדורסלע-האתר וכבר היה מי שאמר פעם, שכדורסלע הוא בכלל לא אתר על כדורסל. הוא אתר על החיים, שכדורסל משתרבב בו.

לא אאשר זאת, אף לא אכחיש.

מה על הפרק הפעם? רוגז קל וגם כישלון מסחרי מחפיר. ובכן כי כן, היה אומר על זה ד. דבורין לו היה נשאל, זהו הסיפור.

בדרכי לסידורי בוקר נשיאותיים, דוהר בנחת באחת מצי המכוניות הפרטי, החלפתי תחנות ברדיו עד שנעצרתי על התוכנית של רזי ברקאי בגל"צ. האיש ראיין את פרופסור ישראל אומן, חתן פרס נובל לכלכלה בשנת 2005. אמרתי לעצמי: 'כלכלה, נאה. עת להקשיב היא זו, שעה שהמוני העם מוחים ברחובות. אולי אחכים במשהו'.

לא גאון כלכלי אני, כפי שיוכח גם בהמשך, ובכל זאת אני קולט שהחבוב המכובד, מר אומן, מרשים-משהו בדבריו. דברי טעם. אומר מה צריך, מה לא צריך, מה מותר ומה אסור, מה כדאי ומה לא כדאי. סוף-סוף נפלתי על ראיון שבו בא אדם ואומר בדיוק: אחת, שתיים, שלוש, ארבע.

אלא מה – אומן הוא אדם מבוגר מאוד. הוא מדבר קצת לאט, יו נואו. יש לו מבטא אמריקאי-משהו. לעיתים קרובות הוא שוקל מלים ובדרך כלל, מה לעשות, הוא לא עומד בקצב: לא של המראיין, בכל אופן, שחותר קדימה בכל מחיר.

"אוקיי", ועוד "אוקיי", ועוד "אוקיי" ועוד אחד ועוד אחד וכולם ברקאיים כאלה, טיפוסיים, שיותר משהם מהווים הפוגה בין משפטיו של הפרופסור הם בעיקר נותנים תחושה שברקאי מעט קצר רוח. רוצה שהפרופסור יגיע מהר יותר לנקודות שלו, יהיה תמציתי יותר, יגע בדיוק במה שברקאי שואל ומוליך אליו ושלא יגרור את הראיון הזה חלילה יותר מדי זמן אחרת ישתעמם העם ויעביר לתחנה אחרת.

מסקנות נשיאותיות, אם יורשה לי: אומן היה מעניין מאוד. אמר דברי טעם. ברקאי קצת ניג'ס, קצת הפריע. הדבר הראשון שעשיתי כאשר שבתי ללשכה הנשיאותית היה לבדוק באינטרנט בן כמה החבר אומן. נו, האיש בן 81. חשדתי שזה הכיוון.

מה שטוב למרואייני היומיום מהפוליטיקה הסוערת לא טוב בהכרח לחתן פרס נובל לכלכלה בגיל גבורות. נכון, זה אולי לא הכי אטרקטיבי להאזין לפרופסור המכובד על מי מנוחות ולתת לו להשלים משפטים ורעיונות, אבל על אותו משקל זה לגמרי לא מכובד להשתמש בטקטיקת האוקיי המודעת/לא מודעת של ברקאי. לתחושתי, הגיע לאיש המלומד יותר כבוד ואורך רוח.

הלאה. מכאן יוכח, בגילוי לב חסר תקדים, עד כמה כושל הוא הנשיא ויו"ר הדירקטוריון כסוחר.

סיפור שהיה: יהודי מקנדה יצר קשר לפני מספר שבועות וביקש לרכוש ארבעה מספריי. אושר גדול אחז בי, ובאותו רגע ממש חשבתי שזהו, הגיע השיא, אפשר לפרוש. אם עד קנדה הגעתי באמצעות כדורסלע-האתר, מה לי כי אמשיך? אסגור את הבאסטה ואלך לדוג דגים עם פיל "האליל" ג'קסון אי שם בדקוטה.

התעניין האיש האם ישנה גרסה באנגלית של הספרים ועניתי שלא. היות שהוא אוהב כדורסל וגם קורא עברית, סיכמנו שיהיה זה טוב ואף נאה כרפאל אם יוכל לשפשף את העברית שלו עוד קצת בעזרת ספרי הכדורסל. שאל כמה עולה. אמרתי: היידה, 50 דולר.

אמר שישלח צ'ק. הגיע הצ'ק מהר משחשבתי.

כמה הדולר היום, 3.5 שקלים בערך? כלומר 175 שקלים.

והנה החשבון: הספרים, יש לדעת, אינם מיוצרים במכונת הדפסה בלשכה הנשיאותית, כן? מעבר לכמות מסוימת שקיבלתי בתחילת הדרך כל ספר עולה לי כסף. אם אני מעניק למישהו ספר כפרס, או מעלה אותו ל"אוצר הנשיא" כהצעת רכישה לעם – הוא עולה לי. אני רוכש אותו מההוצאה.

לא זוכר בדיוק כמה עלו ארבעה הספרים שרכשתי עבור הלקוח מקנדה, אבל מדובר במשהו כמו 80 שקלים, נניח. המשלוח לקנדה, התברר, עלה 167 שקלים. "ההבדל הוא משמעותי", אמרה פקידת הדואר "והוא נקבע על פי משקל התכולה. אם תוכל להוריד 160 גרם מהתכולה זה יעלה פחות באופן משמעותי".

אפשרות להוריד לא היתה. האיש הזמין וזה מה שיקבל. גם את החבילה עצמה, אריזת קרטון נאה ומדבקה ריחנית מצורפת, אני לא מייצר באופן פרטי. לא זוכר כמה היא עלתה. נניח 13 שקלים, כדי לעגל יפה.

ואיפה 20 דקות עמידה בתור בסניף הקטן והדחוס? ואיפה גיחה אל החוץ הלוהט באמצע אוגוסט, בחום היום? מה, זה לא נחשב? אין איזה מחשבון שיראה כמה כסף זה שווה?

אהה, רגע: הפקדתי את ההמחאה של הבחור מקנדה. מתברר שיש עמלה על הפקדת צ'ק של מטבע חוץ, יו נואו. 18 שקלים. תוסיפו לרשימה.

בקיצור, מחשבון כדורסלע-האתר אומר ככה:

סך ההכנסות: 175 שקלים.

סך הוצאות: 90 עלות הספרים + 180 עלות המשלוח + 18 עמלת פדיון הצ'ק = 288 שקלים.

הפסדתי 113 שקלים.

אבל היי, הרווחתי לב הומה וקורא מקנדה.