זה סיפור על גיבור גדול במקום אחד, שהוכפש והושמץ במקום אחר, וכך או אחרת, אחרת או כך – מעולם לא זכה בתואר. ואם יש משהו שרדף אותו לאורך כל שנותיו, זה בדיוק זה.

אנחנו זוכרים את דייויד אנקראם מאותה עונה היסטורית, 1992/93, שבה מכבי ת"א איבדה את תואר האליפות בתום 23 זכיות רצופות. ביוון, לעומת זאת, מחשיבים אותו לאחד הסקוררים הגדולים ביותר מאז ומעולם ששיחקו בליגה. והיו שם כמה וכמה (וכמה!) סקוררים גדולים, כן?

ממרחק השנים הנה מספר נסיבות מקלות לגבי הטראומה המקצועית שעבר כאן אנקראם, וכללה ביקורת קטלנית מבית (שחקנים בקבוצה עצמה) ומחוץ (תקשורת, אוהדים), וגם חרמות והשעיות.

ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, האיש היה בן 34 כאשר הגיע לכאן. קרוב מאוד לסיום הקריירה שלו. שיינית, הוא לא עשה עם מכבי את אימוני טרום העונה ופסח גם על הליך ההתאקלמות החברתית. אנקראם הגיע למעשה לתוך עונה שרצה. אמנם עונה בחיתוליה, אבל כזו שכבר רצה.

בנוסף, הוא היה פחות או יותר הגארד הזר הראשון נדמה לי, על אף שאינני, שהובא על המשבצת של דורון ג'מצ'י. קודם לכן הוחתמו רק זרים בעמדות 4 ו-5, אולי עם נטייה להקפיץ לכאן מפעם לפעם איזה 3 וחצי כזה, יו נואו. היה ברור שעומד להיות בלאגן. ובלאגן אכן היה.

עוד לזכותו של אנקראם בעונת הסיוט ההיא: פציעתו של גיא גודס ועונה שלמה שמכבי העבירה עם קורן אמישה בעונה הראשונה ונדב הנפלד כמחליפו בעמדת הרכז; פציעתו וחולשתו של ווינפרד קינג שערערו לגמרי את האיזון בקבוצה; וגם, אולי, הלחץ הגדול בו שהה יעקב אדלר באותה עונה, שהיתה הראשונה שלו כמאמן ראשי בקבוצה. אדלר סימן אותו הרבה קודם לכן והיה פשוט דלוק עליו, אחרי שראה פעם את אנקראם באיזשהו טורניר כמאמן הפועל ת"א.

ושאר אירועי העונה ההיא כתובים שחור על גבי לבן בפרק מושקע במיוחד בספרי הנאה כרפאל "מסביב לכדור".

כך או אחרת, אחרת או כך, זה היה הסוף. עונה או שתיים אחר כך אנקראם עוד שיחק בהפועל עפולה (32.2 נקודות במשחק) וירד לליגה השנייה כדי לשחק בהפועל חיפה (36.7 נקודות בגיל 38) וזהו זה.

החלק העיקרי והטוב היה בליגה היוונית. אנקראם היה אליל שהסעיר את דמיונם של אוהדי היראקליס, הקבוצה הקטנה של סלוניקי. הוא הלך ראש בראש עם ניקוס גאליס ובשלוש מתוך ארבע עונות ששיחק בליגה דורג במקום השני בטבלת הסלים, כשרק גאליס, מכונה של פעם יובל, מקדים אותו. בפעם הנוספת אנקראם דורג שלישי אחרי גאליס וז'ארקו פספאל(י).

ביוון, כמו ביוון, קראו לו לאורך כל השנים אינגראם ולא אנקראם. רק כאשר הגיע למכבי ת"א שונה שמו רשמית לאנקראם והקרדיט הולך למייק קרנון, קצין העיתונות של מכבי ת"א בתקופה ההיא, שלקח אותי לצד יען כי הכיר את קפדנותי הרבה ואמר לי: "השם שלו הוא ANCRUM בכלל ולא אינגראם, יש כאן הזדמנות לתקן אחת ולתמיד". ובאמת, מסגרת שהוקדשה לעניין בעיתון 'מעריב' סמוך להגעתו יישרה קו עבור כולם, ומאז ועד היום הוא אנקראם לא רק בארצות הברית אלא גם בישראל.

הוא שיחק בקולג' פרטי בשם יוטיקה בניו יורק, ולאחרונה אגב (2010) הוכנס להיכל התהילה של הקולג' הקטן הזה. הוא שיחק שם רק שתי עונות ו-47 משחקים בסך הכל, אבל שיאיו מפארים את הרשימות עד היום: 24 נקודות למשחק בעונת 1980/81, הממוצע הגבוה ביותר לעונה אחת במכללה, והיחיד שקלע מעל 1000 נקודות בשתי עונות (אף שחקן אחר לא הגיע ל-1000 בפחות מארבע עונות).

ההגעה שלו לאירופה התעכבה יען כי שיחק ב-CBA שלוש עונות, בין השאר תחת הדרכתו של מאמן צעיר בשם פיל "האליל" ג'קסון. יש שמועות - לא נבדוק זאת - שעבר גם בליגה באקוודור מתישהו לפני שהגיע ליוון.

ב-1987/88 הוא הגיע לסלוניקי-העיר. סוליס מרקופולוס, אז מאמן היראקליס, הפיץ שמועה שהקבוצה הביאה מישהו בעל יכולות קליעה כמו של גאליס. על משקל "הבאתי דורון שפר ב-40 אלף דולר" של פיני גרשון על אייץ' וולדמן, בהיראקליס אמרו: "הבאנו זר ב-50 אלף דולר שיקלע 50 נקודות במשחק".

אנקראם שיחק בעונה הראשונה שלו עם היראקליס אך ורק בגביע אירופה, כיוון ששיתוף זרים לא הותר אז. הוא הותיר רושם של סקורר מצוין, אבל שיחק מעט מדי משחקים מכדי שאפשר יהיה לקבוע דברים באופן חד יותר לגבי יכולתו.

בעונה שלאחר מכן הוא החל לשחק גם בליגה ופתח עם 39 נקודות נגד א.א.ק אתונה. שבוע אחר שבוע הוא הרביץ ערבי קליעה של 35 נקודות בקלות, רוב הזמן באחוזי קליעה טובים. היראקליס סיימה את העונה במקום החמישי ואנקראם דורג שני בטבלת הקלעים עם 30.6, שני רק לגאליס המדהים שעצר על 37.7 במשחק.

אנקראם הפך לאחת האטרקציות הגדולות בליגה והאולם של היראקליס היה מלא בכל משחק. בגביע קוראץ' של עונת 1989/90 היא אירחה את פונולה קאזרטה ואוסקר שמידט והפסידה 82-74. המשחק הזה זכור בעיקר בזכות קרב האקדוחנים שהסתיים עם 29 נקודות לשמידט ו-28 לאנקראם.

באחד ממשחקי הליגה באותה עונה אנקראם גבר על גאליס בדרבי הקטן של סלוניקי כשקלע 49 נקודות, אבל אריס ירדה עם 104-114. היראקליס סיימה רביעית בליגה ואנקראם קפץ לממוצע עונתי של 34.1 נקודות ו-56% לשתי נקודות. עדיין, גאליס הקדים אותו.

היידה, לעונה הבאה. 1990/91. באחד המשחקים נגד פאניוניוס הוא הרביץ 57 נקודות, יאאא אולוהייים! במשחק אחר סיים עם 40 נגד אולימפיאקוס. את וארזה הוא צלק בקוראץ' עם 29 נקודות ו-11 ריבאונדים. היראקליס היתה בין ארבע הטובות ביוון לכל דבר ועניין. הממוצע הסופי: 36.1 נקודות עם 59% לשתי נקודות ו-87% מהקו.

ב-1991/92, שלדעת רבים היתה אחת הטובות ביותר בהיסטוריה של הליגה היוונית, היראקליס סיימה במקום השישי ואנקראם סיים עם 30.1 במשחק. פספאל(י) קלע 33.1 והקדים אותו הפעם, וגם גאליס. כמו תמיד.
בקוראץ' היו לו "רק" 22.9 נקודות ובמשחק נגד ויאדוליד קלע 29 נקודות מול ה-23 ו-19 של סאבוניס. באותה עונה אנקראם פגש פעמיים את הפועל ת"א והפסיד לה באותו בית ממש, שכלל גם את קאנטו. הוא קלע 30 נקודות מול 28 של פרוויס שורט עגום המבט במשחק בסלוניקי.

אנקראם התקרב לגיל 34 וניסה לקבל אזרחות יוונית, כדי להמשיך ולשחק בהיראקליס לצד שני אמריקאים. התהליך התעכב והשחקן אמר: "אם היינו קבוצה מאתונה אין לי ספק שהכל היה עובד יותר מהר".

להיראקליס הגיע מאמן חדש ואנקראם אמור היה להמשיך כרגיל, אבל ממש לקראת פתיחת העונה החליט המאמן להחליף את שני הזרים האמריקאים שלו ולהחתים אחרים. הסקורר סטיב ברט, אבא של סטיב ברט ג'וניור ששיחק כאן ומי שעבר בעצמו במכבי ראשל"צ, יועד לתפוס את מקומו של אנקראם שלא ידע על כך דבר ואיש בקבוצה לא סיפר לו. מי שגילה לו על המהלך הצפוי היה קני בארלו, איש מכבי ת"א בעבר וחבר טוב, ששיחק בפאוק סלוניקי והשמועה התגלגלה אפילו אליו. פעם, אגב, הוא סיפר שהוא מקנא בבארלו על כך שכמעט בכל מקום בו שיחק לאורך הקריירה זכה בתארים והגיע למעמדי גמר.

וכך הגיעה לסופה תקופה בת 5 שנים של אנקראם בהיראקליס. הוא קלע 3,502 נקודות ב-104 משחקים (33.7 בממוצע). במסגרת האירופית הוסיף 30.3 נקודות ב-33 משחקים. שיא הנקודות שלו במשחק אחד היה 59 נגד פרישטרי. המשחק החשוב ביותר בקריירה שלו, מבחינת האוהדים, היה זה שבו קלע 51 נקודות נגד אריס סלוניקי ב-1991/92, והביא לניצחון ראשון עליה אחרי 11 עונות של הפסדים בלבד. הגופייה מספר 6 שלו נתלתה בתקרת האולם, עד שוולטר ברי הגיע לקבוצה מאוחר יותר והשתמש בה בלי בושה.

ואז הוא הגיע למכבי וקלע 27 נקודות ב-11 מ-16 מהשדה בניצחון ביתי על חובנטוד בדאלונה במשחק הבכורה שלו בגביע אירופה לאלופות. מי יכול היה לתאר אז שדברים ידרדרו עד כדי כך שבמכבי פשוט יפנו את הדרך לג'מצ'י ויסלקו בהדרגה את אנקראם לקצה הספסל. "בואו נהרוג אותו ונפנה אותו מכאן בארון מתים", הציע פעם מוטי דניאל בכעס. "או אני או הוא", סיפק ג'מצ'י תובנה משלו בעיקר בגלל שאנקראם חזר על מנטרה לפיה "אמשיך לזרוק גם בפעם הבאה, אפילו שהכדור לא נכנס הפעם. זה מה שאני יודע לעשות".

והאליפות? היא הלכה להפועל גליל עליון באותה עונה.

שאלו את אנקראם פעם מי טוב יותר, גאליס או הוא. אנקראם ענה: "שנינו טובים, אבל מייקל ג'ורדן טוב יותר".

שאלו אותו פעם איך הוא מפצה את עצמו על החטאה במשחק? "זורק אלף פעמים באימון על כל החטאה במשחק", הוא ענה. ומי שראה אותו פעם מתאמן עם משקפיים כהים ושאל למה, התשובה היא: כדי לשפר את יכולת הכדרור.

כיום הוא חי בסקרמנטו, מאמן בבית ספר תיכון ואחראי על תוכנית כדורסל לילדים בעיר. שב נא עמנו, אנקראם, שנים הרבה אחרי שעזבת - ואחת לשנה נרימה כוסית לחייך ביום הולדתך.