השבוע נערך הסיבוב הראשון בגביע המדינה בכדורסל. למעט חריגים שפשרם עוד ייחקר, נערכו המשחקים לעיני אלפי מקומות ריקים נלהבים, כאשר הם מעוררים מתח ודרמה כמו, בלי להעליב, גמר אליפות צפון-מזרח הארץ בשבץ-נא, וזוכים בממוצע בשתי פסקאות שלמות במדורי הספורט. זו כמובן שאלה ישנה ורטורית לחלוטין, אבל אולי מישהו יעשה סוף סוף משהו עם גביע המדינה הזה?

כשנוסד ותיק ובכיר מפעלי הגביעים על פני האדמה, הלא הוא הגביע האנגלי בספורט-שאין-לנקוב-בשמו, ראו המארגנים מטרה נעלה לנגד עיניהם - לאפשר לכל קבוצה, ולא משנה איזו ליגה היא מאכלסת ביומיום - להתמודד על תואר ברמה הלאומית. יותר ממאה שנה חלפו, ועדיין לא עוברת עונת גביע בממלכה המאוחדת מבלי שתצוץ לה קוטלת ענקים אחת לפחות, שתדיח קבוצות המשחקות שתיים, שלוש או ארבע ליגות מעליה. המון דרמה, ים קהל ביציעים, מתח, התרגשות ובעיקר כיף גדול.

אם נחזור לספורט שלשמו התכנסנו, אין לנו אלא לקנא באיטליה, ספרד, יוון, צרפת, רוסיה וחברותיהן. אצלן, מהווה בכל שנה מפעל הגביע בכדורסל פסטיבל במקום אחר. אין זוכות בטוחות, המון דרמה, ים קהל ביציעים, מתח, התרגשות וכן - בעיקר כיף גדול (להמחשה, אנא פנו למנהל אתר "כדורסלע" הקרוב למקום מגוריכם, שחווה על בשרו את תענוגות הגביע האיטלקי, והפליא לשתף אותנו בחוויותיו בספרו "דאנק בפרצוף").

ואצלנו מה? כלום, כמובן, וכבר מהסיבוב הראשון. ההבדלים בין הליגות כל כך גדולים, שהאיגוד נאלץ לנהל מספר מפעלי גביע שונים. בבכיר שבהן, בו לוקחות חלק רק נציגות ליגת העל והליגה הלאומית, לא רק שקבוצות הליגה השנייה - חלקן לפחות - נטולות זרים ובכל מקרה נופלות מרוב הבכירות בדרגה עד שלוש - שולל מהן איגוד הכדורסל גם את האפשרות הפיצפונת ביותר להפתיע, כאשר במקום משחק אחד באולמן, הוא מאלצן לשחק גם בבית וגם בחוץ, והחוץ הוא עוד המשחק השני, שחלילה לא תיפול עלינו איזו הפתעה.

אם לא די בכך, מוקפצות שמונה קבוצות אוטומטית לסיבוב השני, מה שמאפשר לכמה מקבוצות הלאומית, שהצליחו להעפיל שלב מאחר שהתמודדו מול אחיותיהן לליגה, לדחות את ההתבזות בסיבוב שלם. למה התבזות? אמממ, בואו נבדוק מה קרה במפגשים בין על ולאומית השבוע: עפולה/גלבוע עברה את חולון בפלוס 36 בסיכום שני המשחקים, גבעת שמואל את נתניה ב-37, אשקלון את בנימינה ב-59, ונהריה האומללה התאמצה יותר מכולן, וזחלה מעל אשדוד על חודן של 93 (ובמלים: תשעים ושלוש) נקודות. עכשיו הצצתי וראיתי שגם בשמינית הגמר יהיה מפגש אחד על טהרת הלאומית. איזה יופי, הנה סידרו לנו קוטלת גמדים כחול-לבן. ככה בטוח תהיה נציגה לליגה השנייה ברבע הגמר, שאולי אפילו תוגרל (בחוץ, מן הסתם) מול ירושלים או מכבי, והמתח שוב ישבור שיאים.

מה ניתן לעשות? הרבה, ובקלות. הנה רעיון אחד, ואגב ממש לא מקורי: שחררו את קבוצות הלאומית להתמודד מול נציגות הארצית על גביע משלהן, בטוח שיהיו שם יותר מתח והפתעות מאשר כרגע. כמה קבוצות יש בליגת העל, עשר? יופי. השש הראשונות בדירוג העונה שעברה - בהנחה ובתקווה שאף אחת מהן לא תוריד עצמה מרצון - מקבלות פטור מסיבוב אחד כי הן השש הראשונות. הארבע האחרות מוגרלות בינן לבין עצמן ומשחקות משחק א-ח-ד איפה שלא ייצא. שתיים עפו, פלוס שש שחיכו, הנה השמונה של רבע הגמר.

עכשיו, קחו שבוע פנוי, ושלא יבלבלו לכם את המוח שאין דבר כזה. יש גם בתחילת העונה, וגם בין סיבובי היורוליג והיול"ב קאפ, ואפילו בסוף העונה, אחרי שכל המפעלים הבינלאומיים המהוללים מסתיימים להם. מקסימום יכריחו את הקבוצות לקיים קצת פחות משחקי אימון, ולהקדיש עוד כמה ימים לעניי עירן. שבוע שלם, אולם אחד (ולא, זה ממש לא חייב תמיד להיות נוקיה), יום אחרי יום, רבע, חצי, גמר. זבנג וגמרנו. גם הרווחנו יותר אקשן, גם חסכנו כמה שיעמומונים, גם חסכנו הוצאות, ואפילו הפסקנו את מריחת המפעל המבויש הזה על פני חצי שנה או משהו כזה.

בטוח שזה לא הרעיון העדיף היחיד, ולמרבה הצער גם די בטוח שאף אחד מהרעיונות לא יוצא אל הפועל. אי לכך, אני נאלץ לסיים כאן, מאחר שראיתי ב"ספסל" שבשמינית הגמר יהיה גם דרבי של גבעתיים מול עירוני ר"ג, וגם דרבי של הוד השרון - בני השרון, והמתח הורג אותי כבר מעכשיו.

הערת יו"ר הדירקטוריון: הרמלין, תעשה לי טובה. תכתוב קצת פחות יפה, אוקיי? שלא יחטפו אותך ה-BBC או משהו ולא יישאר לי מי שיכתוב.