לא יודע איך לומר את זה הכי פשוט, אולי בדרך הזו: האיש חריג לגמרי בנוף סוסוני היאור שהוכנסו עד היום לביצת כדורסלע-האתר. הוא ממש לא גבוה, הוא מאוד לא שחקן פנים. למעשה, הוא הפוינט גארד הראשון שנכנס לביצה שלנו ויש לזה שתי סיבות.

ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, הוא לא רק כבד יחסית לעמדה שלו הוא גם ממש נראה כזה.

שיינית, וזה לא פחות חשוב וכנראה שגם יותר: הוא . . . אמממ . . . לא נעים לומר . . . אההה . . . דומה קצת להיפופוטם.

וסוסוני יאור, בפעם האחרונה שבדקתי, הם בעצם היפופוטמים. האין זאת? יש לו אפילו את ההבעה העצלה הזו על הפנים, יו נואו.

רבותיי וגבירותיי (אני יודע שגם אתן כאן לפעמים) קבלו את הרכז חאליד אל-אמין, שהיה לנו הכבוד לארח אותו בליגת קזינו אי אז בעונת 2002/03 בעירוני רמת גן.

האיש בוגר קונטיקט והוביל אותה לאליפות ב-1999 כשקלע את ארבע הנקודות האחרונות ב-74-77 על דיוק במשחק הגמר. הוא עזב את האוניברסיטה כאחד המוסרים, החוטפים וקלעי העונשין בתולדת קונטיקט. אחר כך נבחר כמספר 34 על ידי שיקאגו בולס בדראפט 2000.

ולא הלך לו ב-NBA, לא הלך לו.

לא ממש נקלט.

הגיע לשטרסבורג. משם לרמת גן של חנוך מינץ שהגיע כדי להשאיר את הקבוצה בליגה אחרי שנקלעה למצב לא פשוט בתחתית. והיתה עוד החתמה מוצלחת של רמת גן באותה עונה, טונג'י אווג'ובי. בעוד הניגרי המשיך כאן גם בקבוצות אחרות ועד רחוק עד זכייה בגביע יול"ב עם הפועל ירושלים בעונה שלאחר מכן, אל אמין עזר להציל את רמת גן ומאז לא שב לארץ זבת חלב ודבש.

הוא התחיל להרוויח הרבה כסף והיה גדול על הליגה שלנו, או לפחות על אותן קבוצות מליגת קזינו שאולי חשבו להחתים אותו. אחר כך הגיע לבשיקטאש לשתי עונות. משם למאריופול באוקראינה לשנתיים נוספות. אחר כך לטורק טלקום אנקרה לשנתיים.

ואם חשבתם שאכתוב שוב שנתיים אז לא. התחנה הבאה שלו היתה בודיבלניק קייב שם שיחק עונה אחת. אחר כך עשה עוד עונה בריטאס וילנה וסיים את העונה לפני הפלייאוף בליטא בגלל פציעה.

במקור הוא ממינסוטה. להורים שלו יש מסעדת דגים במינאפוליס. דגים גורמים להשמנה? נראה לי שלא. מה אני מבין בזה.

נכון לפעם האחרונה שקראתי עליו (חודש מאי מתישהו) הוא שקל בסביבות 92-90 קילו (בגובה 1.78, כן?) והיה עסוק בלהתאושש מהפציעה שלו מריטאס וילנה. אגב, אנשים שעמדו קרוב אליו טוענים שהגובה שלו הוא לכל היותר 1.75.

נראה כמו שחקן פוטבול, יו נואו.

לרמת גן הוא הגיע אחרי המחזור השביעי והחליף את תומאס קלי. אל אמין סיים עם 19.7 נקודות ו-4.2 אסיסטים ב-36 דקות בממוצע על פני 20 משחקי ליגה. הממוצעים האלו העניקו לו את המקום השישי בליגה בכל אחת מהקטגוריות, ובאחוזי עונשין הוא סיים חמישי בליגה עם 86.2%.

רגע, ומה עם חטיפות? ראשון בליגה עם 2.6 בממוצע הוא היה.

סקורר רציני היה וגם שחקן מלהיב מאוד.

כבר במשחק הראשון שלו בארץ משך את כל המבטים והעיניים כשקלע 35 נקודות ב-35 דקות נגד מכבי ת"א. כולם הביטו אז בחנוך מינץ כמו על אליל. והוא, מבחינתו, המשיך להריץ את הסוסון הנמוך שלו וכמעט שלא נתן לו לנוח. אל אמין שיחק אותה, באמת שיחק אותה. לא ירד מדאבל-פיגרס באף אחד מעשרים המשחקים בהם שותף פה.

התמונה שלו רכוב על כתפי אוהד שמורה אצלי בזיכרון עד היום. רגע, אולי יש לי אותה פה אפילו. דקה, מחפש.

לא, אין לי, אבל יש את זו. ואגב, ישנם כמה צילומים סוסוניים במיוחד שלו בגוגל. חפשו בעצמכם, לא רוצה להסתבך עם ענייני זכויות וכאלה.

כך או אחרת, אחרת או כך, תקופה ארוכה מאוד דנו כאן, בנשיאות הסיפרה ודירקטוריון כדורסלע-האתר גם יחד, אם להכניס את אל אמין לביצת הסוסונים או לא. כובדו ביחס לגובהו והפרצוף הזה – נו, הפרצוף הזה, מה לא מובן – פשוט הכניעו אותנו בסופו של דבר.

היידה חאליד, אוהבים אותך הרבה. אל תיעלב, חבוב. אתה הגארד הראשון שנכנס לביצת הסוסונים וזה כבוד בפני עצמו. עוד שורה חשובה במיוחד לרזומה.

נשמור לך מקום טוב באמצע, או בצד, מה שתחליט, ומיד לאחר הפרישה אתה מוזמן לשבת עם החברים הגדולים ולהתבוסס שם להנאתך כי רבה.