גמר אליפות אירופה בליטא? נחמד, אבל מי יזכור את זה בעוד שבוע.

שמוליק, בחור רציני וטוב, יודע שכל זה בר חלוף. בניגוד, למשל, לסיפורים ולאגדות על בארי ליבוביץ' – השחקן הכי טוב של הפועל ת"א אי פעם, בעיניו. ובעיני רבים, בעצם.

אחת לתקופה אני מקבל ממנו לינק. יורוליג? NBA? ליגת קזינו? אליפות עולם לנשים? מכללות? אאאאאאיפפפפה, רק בארי ליבוביץ'.

רק בארי. פרופסור ליבוביץ'.

אני לא יודע מה שמוליק יותר: המומחה מספר אחת בארץ לבארי ליבוביץ', או היחיד שבארי עדיין מעניין אותו גם בימים אלה. כך או אחרת, אחת או כך, אני לא יכול שלא לכבד את הדבקות שלו בעניין, מה גם שליבוביץ' היה באמת משהו-משהו-משהו.

אוקיי, אז הפעם הוא הניח שי במייל ששלח, לינק תמים למדי ובו אות חיים עכשווי מהאגדה.

הנה זה כאן.

ביקשתי ממנו רשות להניח את הלינק לא רק בכדורסלע-האתר אלא גם בכדורסלע-הפייסבוק, צעד שהתקבל בברכה מעברו השני של המייל ויחד איתו הגיעה גם מגילת בארי. אבל מעניינת, כן?

הנה שמוליק בהופעת יחיד מרביץ את הבארי ליבוביץ' הדו-חודשי שלו, פחות או יותר, וכמו תמיד ברהיטות וסבלנות אין קץ.

"אפשר להוסיף את זה.

וגם את האגרוף של ג'ק אייזנר שגמר לרמי גוט את הקריירה ((שים לב שב-1971 כבר צילמו בארץ משחקי כדורסל. אבל קטעים של בארי משחק – אין). הנה זה כאן.

רגע, בעצם יש. הנה קטע קצר, 1:21 מתחילת הסרטון. אלונה, הבת של בארי, הנשואה ליהוא אורלנד, לא זכתה לראות אפילו קטע משחק אחד שלו למרות שחיפשה בארכיון הטלוויזיה.

והנה התיאור של אותו המשחק בעמק המצלבה - כתבה מפורטת וארוכה עם כל הניואנסים של המשחק והדרמטיות. הרבה יותר מעניין מאשר לראות משחק בשידור ישיר...

בעצם זאת תמצית הקריירה של בארי בהפועל:

המשחק טרם הסתיים. נותרו עוד 10 שניות. לייבוביץ' הוציא את הכדור לברזילי, ברזילי ניסה לכדרר, אולם הרעש העצום בלבל אותו והוא הפסיד את הכדור לתורג'מן. הכדור הועבר לרון עמיקם שניסה לפרוץ אל הסל, אבל לייבוביץ' חטף ממנו את הכדור ומסר מסירה ארוכה ליוסף חנוני שניצב לבדו ליד סל בית"ר. חנוני התרומם ו... שריקת הסיום של המזכירות הקדימה בשנייה את קליעתו המוצלחת!

שחקני הפועל ת"א ומאמנם חיים חזן נראו המומים עם שריקת הסיום. הניצחון שנראה כמונח כבר בכיסם, נשמט ממש מידיהם. היו להם אמנם טרוניות כלפי המזכירות, ובמיוחד כלפי הזמנאי (...) שקיפחם, לדבריהם, אבל בסיכומו של דבר הם חיזקו את הדעה שקבוצתם מצויה במשבר.

היחידים מבין התל-אביבים שהניחו את הדעת היו מארק טורנשיין, הראוי לציון מיוחד עקב העובדה ששיחק פצוע, בארי לייבוביץ' שריכז בתבונה רבה את משחק חבריו, ורמי גוט עד לפציעתו.

אם כי התיאור השלם והמוצלח ביותר היה ונשאר של סר ש. הרמלין: "אין דרך טובה מלהגדיר את המשחק שלו, אלא כשירה בתנועה. שילוב מבהיל כמעט של ספקטקולריות ויעילות. היכולת למסור בכל דרך ובכל מצב, השליטה המוחלטת בשתי הידיים, הקליעה נטולת הטווח, החדירה הכמעט בלתי ניתנת לעצירה, והכל במין טוהר שכזה. כאילו הוא מרחף כל הזמן כמה סנטימטרים מעל המגרש, ועושה בו כרצונו. בארי הפך לשם נרדף לכל אלה, אבל גם לעוד משהו: החמצה.

"ידי הקטיפה שלו, שגם בעזרת פטיש ואזמל אי אפשר היה להוציא מהן את הכדור, אפשרו פעם אחר פעם לצ'אנסים לחמוק בין האצבעות. לא תמיד באשמתו, בהחלט לא, אבל השורה התחתונה ברוב המוחלט של המקרים היתה זהה: למרות כל הקסם, על אף היכולות הפנטסטיות שלו, התארים נשארו ממנו והלאה".

גמר אליפות אירופה? נחמד, אבל בארי ליבוביץ' שלנו לעד.