עכשיו תגידו מה שתגידו על ג'וני ליידן ופבליק אימג' עם This is not a love song, ובדבר אחד אני בטוח: כל מה שתגידו כבר נאמר על ידי אחרים. אמרו עליו הכל: גאון, מוזר, משעשע, אידיוט ועוד המון הגדרות מהסוג הזה. ואחרי שתראו את הקליפ הזה תבינו, פחות או יותר, במה מדובר. אל תמהרו לשפוט, פשוט תנו לו את הזמן. קחו מרווח של חצי שעה ותקשיבו שוב. מומלץ. במקרה הגרוע, לא תאהבו וזה ממש לא נורא. היו הרבה מאוד עוד לפניכם. במקרה הטוב תתאהבו בראש שלו וגם זה לא חדש. האיש סחף אחריו המונים.

הוא ידוע גם כג'וני ראטן, סולן הסקס פיסטולס לשעבר. היום הוא בן 50, כמו סטיב מאלוביק שודאי יצא לכם לראות אותו ביום חמישי במשחק החגיגי של שחקני גליל עליון לשעבר. הוא היה יחיד ומיוחד, נציג בולט מאוד של הפאנק וגם של הפוסט-פאנק ועוד שאר סוגי דאנס אלטרנטיבי כזה ואחר. הנה הוא, למטה.

אני לא זוכר או יודע הרבה לגביו מעבר לזה, מלבד שהוא בריטי ותמיד היה מאוד פרובוקטיבי. קראו לו ג'וני ראטן בגלל שיניו המלוכלכות וההתנהגות המאוד לא מנומסת שלו בציבור, לפעמים מביכה. אני יודע וזוכר גם שהוא עבד עם שני גדולים אחרים במוסיקה הבריטית של סוף שנות השבעים ותחילת השמונים: מלקולם מקלארן וסיד וישס. שניהם שמן הראוי שמשהו משלהם יופיע כאן ביום מן הימים. הנה, התחייבתי. עכשיו צריך רק לזכור ולבצע. והאמת, הבחר'ה האלה שווים אייטם של 2000 מלים לפחות. הם היו באמת מהיותר מרכזיים ומשפיעים בתקופתם.

בעצם, רגע, למה לחכות. הרי כבר יצא לי להציג יותר משיר אחד ביום וכלל – הפינה הזו הפכה למשהו כמו שני שירים בחתיכה אחת, פעם בשלושה ימים, נניח. אז יאללה, קחו את מקלארן בסולו, בלי החבר'ה מסביב, באחד השירים היותר מוצלחים שלו מסחרית – בפאלו גאלס. ההוא למטה זה כבר מלקולם מקלארן, עם הבנות שקופצות על חבל בקטע הבלתי הנשכח הזה. להגביר את הווליום ברמקולים בבקשה.

בקיצור, שתי ענתיקות מיוחדות יחסית באייטם אחד. אף אחד עוד לא מת מזה. הלוואי שתיהנו.