דבור, או בשמו הלא מוכר צרעה מזרחית, פלש אתמול למתחם הלשכה הנשיאותית מבעד לחרכי התריסים. בשעות אחר הצהריים הוא עשה זאת, והייתי מעניק לו "לא יאה" על הבחירה. אם הוא גבר, או גברת, נראה את הדבר הזה מגיע בשעות הבוקר אחד על אחד, מה החוכמה לנחות כשהילדים כבר כאן? להפחיד, זה העניין?

נגה סלע חסרת התקדים היא שקלטה ראשונה את אספות הכנפיים העוקצנית הזו. "אמאל'ה, דבור!" היא הודיעה לי ונסוגה פאו גאסול אחורה, שזה אומר משהו כמו 2.15 מטרים, אולי קצת פחות. שזה מעניין בפני עצמו, כי אם רק אבאל'ה באזור ואמאל'ה לא יכולה להושיע כרגע – למה לצעוק אמאל'ה מלכתחילה? אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין זאת.

במפתיע, תומרינגו סטאר גילה סקרנות לא פחות מאשר חשש. בדרך כלל חרקים קטנים או גדולים לא עושים לו טוב במיוחד. הפעם הוא נדם. במחשבה שנייה, כנראה שבכל זאת נבהל.

אז אבאל'ה תפס מגבת ובעודו מנסה להניס את הפולש אל מחוץ למתחם הנשיאותי שמע את הפצרותיה של הגברת הצעירה בת התשע וחצי: "אמרתי לך כבר, תעשו ריסוס!".

"נגה, אנחנו עומדים בפני שיפוץ המתחם הנשיאותי, אין טעם כרגע. כשהשיפוץ יסתיים נעשה ריסוס", השבתי לה בעודי מנופף במגבת בזוויות שונות במטרה לדחוק בדבור להיעלם מטווח הראייה שלנו. כלומר, לא לפגוע בו פיזית. עם הפגיעה הנפשית והעלבון יש להניח שהוא יתמודד.

ולפתע, מאחוריי, רעש חשוד: "תסססססס", "תססססס" ובעקבותיו ריח מוכר שממלא את החדר. מבט לאחור גילה את תומרינגו סטאר
- הוא ולא אחר - עומד במרכז החדר, בידו מטהר האוויר מהשירותים הנשיאותיים והוא מתיז כלפי מעלה.

שמע ריסוס, אז ריסס.

מה פה לא מובן? אליל הינו.

והדבור? נס על נפשו, אמת היא זו ולא בדיה.

אז זה בעניין תומרינגו סטאר והדבור המובס.

אחרי סיפור כזה קצת קשה לי להתרכז ולהיזכר על מה עוד רציתי לספר לעם. אהה, אוקיי. סיפור ליגת בתי הספר התיכוניים. מפה לשם וכאמור, נפלה בידיי ההזדמנות לפרשן את המשחקים בערוץ 50 של וואן, וזה מתחיל ביום חמישי במשחק בין עמק החולה למקיף יהוד.

יש להודות ואף להודות יש שלא ממש עקבתי אחר הליגה הזו בשנים האחרונות, אבל כדורסל זה כדורסל, יו נואו. ויש בליגה הזו משהו שמצית את הדמיון: בעיקר הזכות לראות את השמות הבולטים הבאים כשהם בתחילת הדרך ולנסות לאבחן, להעריך ואפילו לנחש מי מהם באמת יגיע רחוק. צפייה בקטעי הבוסר הם שמחדדים אותך באמת.

ברם אולם ואף על פי כן, ובעיקר בשל העובדה שהמשחקים נערכים בצהריים, מעל לכל שאלה אחרת עומדת זו: האם באולם בכפר בלום יש מזגן? או לפחות מאוורר רב עוצמה שיוצב בעמדת השידור? מילא שניטלה הזכות הבסיסית לנוחות, נינוחות ונוחיות, אבל בלי מזגן? בשתיים בצהריים? בכפר בלום? בספטמבר המנוול לעיתים לא פחות מאוגוסט? אויה ואבויה אם לא יימצא פיתרון בעניין.

נושא אחרון. יש לי תחושה שהליגה באיטליה הולכת להיות פיגוזית (מלה כזו עוד עוברת ב-2011, או שמעידה בעיקר על קשישותי?).

לא רק בזכות ההתחזקות על הנייר של מילאנו, וגם לא בהכרח בעקבות הצטרפותם של גל מקל ויניב גרין אל שרון דרוקר שהיה שם קצת לפניהם. יש שם התעוררות, נו.

ססארי, למשל, הקבוצה מהאי סרדיניה, מכרה בעונה שעברה 2,860 מנויים. כבר עכשיו היא הגיעה ל-3,313 כאשר המועד האחרון למכירת מנויים על פי התכנוו היה 30 בחודש.

הנה חלק מהשמות שישחקו באיטליה בעונה הקרובה: דנילו גלינארי, דייויד אנדרסן, קשישטוף לברינוביץ', בו מקאלב, יאניס בורוסיס, אדוניס פוטסיס, דרו ניקולאס, טרל מקינטייר, ג'אנלוקה באסילה, עומאר קוק, סאני בצ'ירוביץ', אית'וואן מור, ג'ף אדריאן, כריס דאגלס-רוברטס, וון ווייפר, ג'ומיין ג'ונס, ג'יימס ווייט, טאריק קירקסיי, קליי טאקר, אורוס שלוקאר, קווינטון הוסלי.

ועוד כהנה וכשמות שמות נאים כרפאל לאורכה ולרוחבה של הליגה, וזה עוד מבלי להזכיר את חביב הסיפרה, גל מקל, ואת סשק'ה ג'ורג'ביץ' אשר על הקו בפאלאוורדה של טרוויזו-שלנו.

ליגה להיות בה, בקיצור.

שלומות ונצורות בשלב זה.