מכל הבא ליד, כן? אפילו בלי לענות, אפילו בלי להגדיר את האייטמון הזה כמהדורה.

הנתין דביר מוסר:

הנה קליפ שהכינו אוהדי פנאתינייקוס לפני שנה עבור שאראס, ולכבוד שובו הבה נריצה אותו שוב. ואם אפשר לשלב את פינק פלויד ברקע, אז למה לא? היידה שאראס! היידה פאו! הנה זה כאן.

היידה, ראינו קצת שאראס.

מה עוד?

איתי סלע הפלאי ביקש ממני היום לראות אותו במדי המשחק החדשים של קבוצת הילדים של עירוני רמת גן. התייצב אל מול המראה ואל מול אביו הבוחן במכנסיים וגופייה בגוונים של כחול ותכלת, ולפתע דבר-מה מוזר תפס את העין.

מה זה, הילד פתאום הולך עם 4.

"היי", אמרתי לו, "לאן נעלם המספר 12?".

הוא הרי לבש 12 מתחילת הדרך אי-שם, אז מה קרה פתאום? 12 שימש אותי כשחקן יען כי כילד הערצתי עמוקות את לו סילבר. הבן הבכור הלך אחריי מתוך מחווה, אני מניח.

וזהו, זה נגמר.

זהו, זה נגמר?

"הפסדתי את המספר בתחרות קליעות", הוא ענה בקול שקט, כאילו מנסה להחביא עובדה עגומה ומצערת. אכן כי כן, מתברר שילד נוסף התעקש על 12, אולי גם אבא שלו רצה להיות כמו לו סילבר.

הם עשו סוג של חיובים או מה – ואיתי סלע, פלאי או לא, הפסיד את ה-12 בגלל איזו החטאה אחת יותר מדי.

לא נורא, 4 זה היונה הנפלדית. תמיד היה, תמיד יהיה. ואם לא 12, אז 4 זה תענוגי אקסטרה דלאקס.

אוקיי, מה הלאה?

בשבת יש ליגה אדריאטית. יאאא אולוהייים! עוד לא החלטתי אם אני מאוד בעד העניין, רק מעט בעדו, לא בעדו, או מאוד לא בעדו.

ולא – אני לא מדבר על ההצטרפות של מכבי ת"א לאדריאטית. השאלה היא לגמרי אחרת: האם אפשר לומר שנרשמת כאן מוכנות נפשית מלאה לקראת עונה חדשה, על כל המשתמע?

האם אני מוכן ומזומן לפתוח שוב עונה של התעקשות לראות משחקי קזינו זניחים בערב הכדורסל של ישראל, המפוצל לעיתים לשלושה ערבים שונים ועלול לגרום לפירוק משפחות?

האם מיציתי את הפגרה הארוכה
לחלוטין, או שישנם דבר, שניים או שלושה שהייתי רוצה להספיק לפני כן? תשובות אין לי (בעצם יש, אבל למה להעכיר את האווירה), והנה באה פתאום נובו מסטו.

יש משהו זניח ומרוחק במשחקי כדורסל שמתקיימים בשבת, יום הביפ החד משמעי וההיסטרי להחריד. זה טוב, בעיניי. תחושת המיעוט הנבחר מתחדדת. הרגשת הניכור כלפי הביפ שעסוק כל כך בעצמו מתעטפת גם היא בבגדים נאים. ולא שהאדריאטית מזיזה לי יותר מדי, כן? ברצותנו נחזה בה, ברצותנו נעדיף סרט בקולנוע לב בתל-אביב-הכרך בלי נקיפות מצפון בכלל. ונקנח באיזה "טל בייגלס" טעים על הדרך מהר-מהר, כי למי בימינו יש בכלל זמן לשבת חוץ מאשר מול כסא המחשב או על הכורסה מול הטלוויזיה.

אומרים אפילו שמוקדמות היורוקאפ החלו היום. תגובתי: האם באמת נחוץ לפתוח עונת כדורסל בספטמבר? תנו צ'אנס למזג האוויר להתקרר קצת, תנו הזדמנות לאנשים להתמקד. הרי החבר'ה הקשישים בגילי עדיין עסוקים באסיפות הורים של פתיחת שנה בגנים ובבתי הספר, ובאלף ואחת מטלות.

אז חכו קצת עם הכדורסל הרשמי, תנו עוד כמה משחקי אימון שאף אחד לא באמת עוקב אחרי מה שקורה בהם. זה לגמרי בסדר ככה.

וגם אם המצפון מעיק קצת בשל ההברזה – בסופו של דבר זה רק קצת.