ראיתם את דורון שפר המזוקן במשחק של ותיקי הגליל ביום חמישי? פה ושם היו לו קליעות יפות, פה ושם לא לעניין, אבל כולה סוג של חוויה. אני בטח לא שופט אותו על הזריקות האלה. ובכלל, מה עוד אפשר להגיד על שפר אחרי כל מה שבישל לנו ולעצמו לאורך כל השנים, לטוב, לרע ולחוויה?

אפשר אולי להוסיף דבר אחד. במשך הרבה מאוד שנים ישב הצל הזה של הכישלון להגיע ל-NBA על הכתפיים שלו. תמיד אמרו שהוא לא ניסה מספיק, לא הלך להתאמן ולהראות את עצמו בימים שלפני הדראפט אלא נעלם על איזה אי והמתין לתוצאות. יכול להיות שהכל נכון ושהיתה לזה השפעה משמעותית על כך שנפל לאמצע הסיבוב השני בזמנו (36 בידי הקליפרס), ובסופו של דבר לא קיבל חוזה מובטח וחזר לארץ.

פתאום בא לי לבדוק קצת אחורה ולראות קצת רשימות של כל מיני דראפטים שהתקיימו לפני 1996 ואחריה, ולגלות שמות נוספים מאירופה שהיו אמורים להגיע ל-NBA ולא הגיעו – כל אחד מהסיבה שלו. רבותיי, שפר ממש לא לבד. אבל ממש.

ואני לא מדבר על שחקנים שהגיעו ל-NBA והיו די נפילות, כמו אפטימיס רדזיאס או מרטין מיורספ מאותו שנתון של שפר, או אלכסנדר ראדויביץ' מטורונטו ב-99', או מאצ'י לאמפה מהניקס בדראפט 03'. הקטע פה מתרכז באירופיים שלא הגיעו בכלל לליגה – ממש כמו שפר.

הלכתי עד ל-1993 (למרות שאני זוכר בוודאות את פנאיוטיס פאסולאס ואוגוסטו בינלי נבחרים בדראפט 1986 ולא מגיעים לעולם ל-NBA, אבל למי יש כוח ללכת עד כדי כך אחורה).

אז בדראפט 93' מופיע במקום ה-50 מרסלו ניקולה הארגנטיני, שנבחר בידי יוסטון, אבל עשה יופי של קריירה בספרד ואיטליה ולא הגיע אף פעם ל-NBA.

בדראפט 1994 מופיע אנדריי פטיסוב הרוסי שנבחר בידי בוסטון, אחד האתלטים הכי גדולים של העשור הקודם, וגם הוא הסתובב רק באירופה.

1995 מביאה לנו את הכי גדול, כנראה, מבין אלה שנבחרו ולא היו שם - דיאן בודירוגה שנבחר 51 בידי סקרמנטו. שלושה שלבים אחריו בא יורליוס ז'וקאוסקאס הליטאי, שסיאטל סופרסוניקס הימרה עליו והחטיאה. את כל השנים עשה באירופה, ויעשה גם את מה שנשאר לו.

אז ב-1996 יש לנו רק את שפר, שנבחר במקום ה-36.

ב-1997 ישנו סרז' זוויקר, סנטר הולנדי של 2.21 שנבחר בידי יוסטון רוקטס והיה נפילה של ממש. מאוחר יותר הוא עוד עשה קצת יורוליג עם טאו ויטוריה וזהו. נעלם. אחת הנפילות היותר גדולות בזמנו, בכל מה שקשור לבחירת אירופיים בדראפט ה-NBA. אבל יש עוד, יש עוד.

אלאן דיגבה נלקח בבחירה 50 של אטלנטה באותה עונה, ורוברטו דואניאס סגר את הדראפט ההוא כבחירה של שיקאגו, אבל נשאר בספרד עד היום. שניהם בעצם. כמה אנשים יכולים לומר היום, ככה בשליפה, באיזו קבוצה משחק היום דיגבה?

1998 ו-1999 ריקות מאירופיים שפישלו ככל שעקבתי, ואולי זה אני שפישלתי ולא סרקתי טוב מספיק את כל הרשימות. דראפט 2000 מביא את יוסיפ ססאר הקרואטי, בחירה 47 של סיאטל, ואקס מלך סלים בספליט בגיל מאוד צעיר. גם הוא, אם אני לא טועה, מסתובב באדריאטית עד היום.

מכאן והלאה מגיעים שמות שרובם עוד יכולים לעשות את זה, ולהימנע מגורל שיאפסן את שמותיהם ליד אלה של שפר, צוויקר ודיגבה. למשל, רוברטאס יבטוקאס, הסנטר הליטאי, שמשחק העונה בפנתינאייקוס. בדראפט 2001 הוא נבחר בדראפט בידי סן אנטוניו ובקיץ האחרון היו דיבורים ממשיים על הצטרפות שלו. בסוף כלום. למרות שנראה כאילו ההזדמנות הכי גדולה שלו היתה ממש עכשיו, אי אפשר לדעת. יש לו עוד זמן והוא יכול להגיע ל-NBA גם בעוד שנתיים, נניח.

ב-2002 זה היה מילוש וויאניץ', בחירה 36 של ניו יורק ניקס. לא יודע, אחרי כל הפציעות האלה NBA נראה כמו משהו מאוד רחוק מבחינתו. כנראה שפיספס. בינתיים, נראה אותו עומד במטרה הראשונה ומקבל דקות משחק משמעותיות בפנתינאייקוס העונה. 2002 הביאה גם את דייויד אנדרסן מצסק"א מוסקבה, בחירה 37 בידי אטלנטה. ואתם יודעים מה, אופציה לגמרי ריאלית בהנחה שאנדרסן חוזר יפה מהפציעה שלו ונותן עונת יורוליג גדולה. במצב כזה- התחנה הבאה היא NBA כמעט בוודאות.

זה היה דראפט פורה מאוד, שכלל גם את חואן נבארו, בחירה 40 של וושינגטון; מלאדן סקולראץ' בחירה 55 של דאלאס (משחק היום עם גור שלף באנטוורפן) ולואיס סקולה מטאו ויטוריה, 56 מטעם סן אנטוניו. כולם עדיין כאן. נבארו וסקולה ממתינים, אולי יקרה משהו בטווח הקרוב. סקולראץ' בונה את עצמו מחדש דרך משחקים של 20 ו-25 נקודות באנטוורפן. אל תאמר נואש, בחור. אולי עוד יבוא משהו, לך תדע.

בשנים האחרונות בחירת אירופיים נעשתה סיטונאית ממש, כך שאין טעם להיכנס לכל השמות מה גם שרובם נבחרו בגיל צעיר וחלקם עדיין מתבלשםי במיץ של הכדורסל האירופי. סביר מאוד ששחקן כמו סופוקליס סחורציאניטיס, שנבחר 34 בידי הקליפרס ב-2003, והוא רק בן 21, עוד יגיע. אחרים, כמו סלאבקו וראנש הסרבי, טאוויל אדיר של יותר משני מטר ועשרים, מסתובב עד היום בליגה האדריאטית איפשהו וגם שם לא עושה שום דבר ממשי. החבר'ה האלה ואחרים (פאסליס מורלנד, נדזאד סינאנוביץ' ועוד), שנבחרו בין 2003 ל-2006, ייבחנו כאן במועד מאוחר יותר. לא בוער.

ובינתיים, שפר, תהיה רגוע. אתה אמנם תמיד כזה, אבל בטח לא הראשון והאחרון שדפק ברז לקבוצת ה-NBA שבחרה ובו וגם לעצמו, ולא הגשים את החלום האישי.

רגע, רגע. איך יכולתי לשכוח את פרדריק וייס הצרפתי? עוד אחת מאותן פאדיחות, אולי הכי-הכי-הכי גדולה, כי להבדיל מזוויקר, למשל, וייס נבחר בסיבוב הראשון ב-1999 (בחירה 15, ניקס) ואין שום סימן או איתות לכך שהוא

עומד להגיע ל-NBA, למרות כמה משחקים לא רעים שלו באליפות העולם האחרונה. היום הוא בספרד איפשהו, מי יכול לעקוב. בכל אופן, קבלו את מה שיזכרו ממנו בעיקר, אותו דאנק של וינס קרטר על הראש באולימפיאדת סידני 2000. כן, זה הוא שם, מתחתיו.