היי שלום לכולם,

אני מתחיל עכשיו משהו חדש בשבילי. כשערן צלצל אלי לפני כחודש, פחות או יותר, אחד הדברים הראשונים שהיו בפיו היתה הודעה דרמתית שבישרה לי שנבחרתי לחביב הסיפרה באתר כדורסלע. כמובן ששמחתי על הבחירה ועל העובדה שאנשים שבאמת אוהבים כדורסל מעריכים אותך ואת העבודה שעשית בשנה שחלפה.

מיד לאחר ההודעה הדרמטית המשפט השני של ערן, היה שהמעמד מחייב ויחד עם התואר החדש מגיעות גם מחויבות ואחריות. כששמעתי שהמחויבות כוללת כתיבה ושיתוף בחוויות ובהרפתקאות שאני עתיד לעבור באיטליה ישר אמרתי כן. כמו שהשנה הזו בבנטון תהיה מלאה בשבילי בדברים חדשים (חיים במדינה זרה, קבוצה חדשה, ליגה חדשה, מאמן חדש, חברים חדשים וכו') כך גם הכתיבה חדשה לי, אבל יחד עם זאת אני חושב שאני ממש יכול ליהנות ממנה ואני מאוד מקווה שגם אתם תהנו.

אז יאללה, נתחיל.

אני נמצא באיטליה 19 ימים בדיוק בזמן שאני כותב את השורות האלו, ותאמינו לי שזה מרגיש כמו שלושה חודשים. 19 ימים של הכרויות, של הסתגלות, של התאמות, של למידה, שמחה, געגוע ועוד ועוד.

בואו נלך ליום הראשון. הגעתי לאיטליה ביום ראשון בלילה, אחרי ארבעה ימים בארץ לאחר אליפות אירופה. ארבעה ימים בהם הספקתי לנוח מעט מאוד (יומיים), להתאמן קצת (הרי אני רוצה להגיע חד לאימון הראשון ) ויותר מהכל ארבעה ימים שבהם נפרדתי מאנשים שאני מאוד אוהב. אהה, ושכחתי: גם ארבעה ימים של כאב ראש מרשימת מטלות מאוד ארוכה של דברים שעושים לפני שנוסעים להרבה זמן (לשלם דוחות חניה, חשבונות) לא כיף גדול.

ובחזרה ליום הראשון. הדרך לאיטליה לא האירה לי פנים ולאחר עיכוב של שעה וחצי בבן גוריון הבנתי במהלך הטיסה לרומא, שלטיסת הקונקשן שלי לוונציה אני כבר לא אספיק. עם הנחיתה הודיעה לי הדיילת שכדאי לי למהר, כי בעוד 25 דקות יוצאת הטיסה האחרונה להיום לוונציה. הגעתי לטרמינל והתחלתי לרוץ. מי שמכיר את השדה ברומא יודע שהוא מאוד גדול וארוך במיוחד, ועם המזל שלי באותו יום השער לטיסה לוונציה היה בדיוק בקצה השני של השדה.

בקיצור, לאחר ריצה של 10 דקות כשכולי מזיע הגעתי לשער שנייה לפני שהדייל סוגר אותו ואז המזל ה"טוב" החליט שהוא רוצה להמשיך איתי את היום, והבחנתי פתאום שהפלאפון שלי לא עלי!!! הדייל הודיע שיש לי בדיוק 30 שניות לקבל החלטה אם אני עולה או לא עולה על הטיסה, וממש כמו במשחק הייתי צריך לקבל החלטה תחת לחץ: לעלות על הטיסה ולקוות שהפלאפון יגיע אלי איכשהו, (הרי מאורו מנהל הקבוצה מחכה לי בוונציה, וגם ככה אין לי איך להודיע לו מה קורה) או להישאר ולחפש את הפלאפון שכנראה נשכח בעמדת הבידוק הביטחוני או בעמדת הדרכונים.

החלטתי לעלות.

לאחר טיסה של שעה הגעתי סוף סוף לוונציה מותש אך שמח, או יותר נכון קצת פחות שמח אחרי שגיליתי שהמזוודות שלי לא הספיקו לרוץ מהר למטוס כמו שאני רצתי לשער. הבנתי שזה לא היום שלי והשלמתי עם העובדה שאני לא אראה את המזוודות לפחות יומיים (לך תסמוך על אלאיטליה).

מותש ועייף התקבלתי בחיבוק גדול על ידי מאורו, מנהל הקבוצה, והעוזר שלו סימונה, ומהרגע הראשון הם נתנו לי להרגיש שאני בידיים טובות. בנטון הוא מועדון מאוד מפואר ומסודר ואתה מבין את זה מהרגע הראשון. למרות שהכסף וההישגים לא כמו שהיו לפני עשור, המועדון מתנהל בסטנדרטים הגבוהים ביותר ואת זה אני אומר גם בתור מישהו שחווה את ההתנהלות במכבי ת"א.

העיקרון פשוט: הקבוצה דואגת לך לכל הצרכים, אתה רק תביא את ה-100 אחוז למגרש. הצוות הניהולי והרפואי הם ברמה הכי גבוהה שיש, המתקנים כאן הם משהו מיוחד, האולם מכיל קרוב לשבעת אלפים מקומות עם חדרי הלבשה מאובזרים מאוד (ג'קוזי, סאונה חדרי טיפולים ועוד) ויש גם חדר כושר שהיה מזיל ריר לכל מאמן כושר עם כל המכשור והגאדג'טים הכי מתקדמים בתחום. כל זה עוד לפני שהספקתי להזכיר את מתקן האימונים של הקבוצה, שנמצא בקצה השני של העיר והוא כולל שלושה מגרשי אימון, חדר כושר, משרדי הנהלה, מסעדה, מועדון, מגרש גולף ואפילו מגרש לכדורעף חופים. הכי מקצוענות שיכול להיות.

טרוויזו, למי שלא מכיר, הינה עיר בת 90 אלף תושבים הנמצאת כ-25 דקות נסיעה מוונציה. העיר עצמה בנויה מסביב לעיר עתיקה יפהפייה שמזכירה את ונציה עם נהרות ורחובות קטנים. הקבוצה טיפלה בי יפה ושמרה לי את אחת הדירות היפות ביותר שהיו ברשותה בלב העיר העתיקה, מרחק הליכה מהפיאצה הגדולה של העיר ומרחק נגיעה מהרבה בתי קפה, מסעדות, ברים וחנויות (חברה שלי תהנה מאוד מהדירה ומהמקום, כשתגיע בעוד כחודש).

היה לי חשוב להיות לבד בתקופה הראשונה ולהשקיע את רוב הזמן בלהתאמן, ללמוד ולהתחבר לקבוצה, לשיטה ולחברים החדשים. הימים הראשונים היו מהנים מאוד ומלאים בהתרגשות. הרצון לצאת ולשחק באירופה קיים אצלי כבר תקופה והרגשתי שאני ממש מגשים חלום. אני במועדון גדול ובליגה טובה, מחכה לאתגרים חדשים. מה עוד אפשר לבקש? האימונים הראשונים היו טובים מאוד מבחינתי, הרגשתי שאני מתחבר מהר לשיטה. יצרתי, חדרתי, קלעתי, מסרתי, שמרתי - בקיצור הרגשתי טוב.

יחד עם ההרגשה הטובה הגיעה גם עייפות פיזית. האימונים של סשה ג'ורג'ביץ' (שאליו נגיע עוד רגע) מתנהלים בקצב ואינטנסיביות גבוהים מאוד. אין שנייה של להוריד קצת, המאמנים יושבים עליך בכל רגע ובכל פעולה, ואפילו החימום שלפני האימון והשחרור שאחרי האימון נעשים בסדר ובקצב מופתי. בנוסף לקצב הגבוה האימונים נמשכים בין שעתיים לשעתיים וחצי (אימון ארוך בכל קנה מידה). ואם אני צריך להשוות את הקצב והקושי של האימונים למה שנהוג בארץ אז . . . אין מה להשוות.

את הדוגמה הכי טובה לכך אני מרגיש על הגוף שלי. בארץ, אחרי כל אימון הייתי נשאר לפחות עוד חצי שעה לזרוק ולעבוד על דברים שונים. פה, כשנגמר האימון, הגוף מסמן לך די, מספיק, צריך ללכת לשים קרח, לעשות טיפול אצל הפיזיותרפיסט ולהכין את הגוף לאימון הבא. אני מקווה שלאט לאט אחרי שאתרגל לעומס יישאר לי עוד קצת כוח לחצי שעה שלי עם עצמי אחרי האימון.

אחרי כמה ימים של אימונים הגיעו משחקי אימון. היו כמה טובים וכמה טובים פחות. אני עדיין לא מרגיש בקצב ובשטף שאני רוצה להגיע אליהם בזמן משחק, או כמו שאני אוהב לקרוא לזה - ב"זרימה". דבר די שכיח לתקופה זו של העונה לגבי כל שחקן ובמיוחד אצלי. כשאני חושב על זה, בכל הקריירה ה"ארוכה" שלי (3 שנים) תמיד התחלתי את העונה בהילוך נמוך, עד שהכול התחבר והתחלתי ללחוץ על הגז. הבעיה היחידה היא שפה זה לא כמו הבית בגלבוע/גליל שכולם מכירים אותי ונותנים לי את הזמן להתחמם. פה אני על תקן של זר, שצריך לתת תפוקה כל ערב וערב. מכיוון שאני מודע לנקודה אני חושב שיהיה לי יותר קל להשתחרר ולהגיע יותר מהר ל"זרימה" ולרמת המשחק שאליה אני מכוון.

אני רוצה להרחיב קצת לגבי הנקודה של להיות שחקן זר. מהרגע הראשון שהגעתי לפה אני מזכיר לעצמי כל הזמן שאני זר, ומכאן שהחשיבה, ההתנהגות, הציפיות והיחס כלפיך וממך הם שונים מאשר לגבי שחקן מקומי. מבחינתי התרגול הכי טוב היה לחשוב ולשחזר על אלו דברים הייתי מסתכל אצל כל זר שהגיע לשחק בגלבוע/גליל מהפרט הקטן ביותר ועד הדבר הכי טריוויאלי. עד עכשיו אני חושב שצורת החשיבה הזו עוזרת לי בהתאקלמות ובקליטה שלי בתוך הקבוצה.

ובאמת, בואו נדבר קצת על הקבוצה. נתחיל מסשה, המאמן, שכמו שכולם יודעים היה אחד הרכזים הגדולים באירופה בכל הזמנים. יש לו המון כדורסל וכמו שהיה שחקן כך גם בתור מאמן הוא ווינר וקילר. הוא מאמין בדרך שלו ומבקש מכולם ללכת באותה דרך, גם אם היא שונה מההרגלים של כל שחקן ושחקן. ביחס שלו לשחקנים הוא קשוח והדרישות שלו מכל אחד ובעיקר ממני הן מאוד גבוהות. הוא ידחוף אותך בכל שנייה ושנייה על המגרש ללא פשרות, וזה ממש לא כיף אם אתה לא בא לו בטוב באימון (:

מצד שני, בניגוד לקשיחות על המגרש, היו לנו כמה שיחות מחוץ למגרש והוא מאוד אנושי, מבין את הנפש של השחקן ותמיד מוכן לעזור ולתמוך. היה לי את המזל לשחק אצל שני רכזים גדולים עד עכשיו, וכמו ליאור ליובין ועודד קטש אני בטוח שסשה יכול לקדם אותי מאוד.

נעבור לשחקנים. אנחנו קבוצה מאוד צעירה שחוץ משלושה שחקנים ותיקים בני 30 פלוס (מאסימו בולרי הקפטן, סאני בצ'ירוביץ' שכולם מכירים ובראיין סקלבריני, אלוף NBA בעברו) כל שאר השחקנים בני 24 ומטה. אני חושב שיש לנו הרבה שחקנים מאוד מוכשרים אבל אנחנו בעיקר קבוצה שכל ערב מישהו אחר יכול להתבלט, ועם הקו הזה אנחנו הולכים. חוץ מסיינה, מילאנו וקאנטו, שמבחינת עומק ותקציב הן מעל הליגה, כל שאר הקבוצות יחסית שוות ואני מקווה שהחיבור אצלנו יביא אותנו למעלה.

חברתית, השחקנים בקבוצה ממש אחלה. מהוותיקים לצעירים, כולם קיבלו אותי מאוד יפה ובכלל אנחנו מנסים ליהנות ביחד כמה שיותר אם זה בארוחות ערב, ביציאה לברים או במשחקי פלייסטיישן. אני חושב שחיבור חברתי זה אחד הדברים החשובים ביותר בקבוצה, ועם האנשים שיש בקבוצה אנחנו יכולים ליצר משהו מאוד טוב שיעזור לנו על המגרש.

נראה לי שזה מספיק לפעם ראשונה, למרות שיש ועוד יהיו הרבה דברים לשתף ולהרחיב לגביהם. תקופת ההכנה הסתיימה וביום ראשון, אחרי הצום, מתחיל הדבר האמיתי במשחק חוץ בדרום נגד קאזרטה.

אני מקווה לנוח טוב ביום כיפור ולבוא עם הרבה אנרגיות ותשוקה למשחק הפתיחה, בתקווה להתחיל ברגל ימין ולחזור עם ניצחון.

גמר חתימה טובה ושנה טובה לכולם, מקווה שנהניתם. לי היה כיף.