אני אנצל את העובדה שכדורסלע-האתר התחיל לעקוב אחרי ליגת בתי הספר התיכונים כדי לומר את דעתי הלא קובעת בעניין. וסליחה ומחילה מראש מהנתין המכובד דן, שהתלונן על אובר ליגת התיכונים בכדורסלע.

בסיום המשחק האחרון ששידר נשיאנו, בין כצנלסון כפר סבא לבין הגימנסיה הריאלית ראשל"צ, אמר מאמן הגימנסיה, נדב זילברשטיין, שהליגה הזו יותר דומה לטורניר מאשר לליגה. חשבתי על זה קצת והוא צודק במאה אחוז.

הלכתי לאתר התאחדות בתי הספר כדי לראות מהי שיטת המשחקים לעונה זו, כי כבר לא באמת זכרתי, וזה מה שכתוב שם: הליגה מורכבת מארבעה בתים של ארבע קבוצות. ישנם שני סיבובים (בחישוב מהיר - שישה משחקים), שלאחריהם שלוש קבוצות מכל בית עולות להצלבה, בהתאם למאזן הקבוצות.

בשלב זה העניינים מתחילים להיות מעניינים באמת - המשחקים הם בשיטת נוקאאוט של בית וחוץ. לאחר מכן הקבוצות עולות לרבע הגמר, לחצי הגמר ולגמר. כלומר, הקבוצה שתזכה באליפות בתי הספר תעשה זאת לאחר משהו כמו 12 משחקים, וכל הסיפור אמור להסתיים בגמר שייערך בארבעה בינואר. אכן יותר דומה לטורניר מאשר לליגה.

אני עוקבת כבר כמה (וכמה!) שנים אחרי ליגת התיכונים, וככל שהשנים חולפות והשחקנים מתחלפים, גם המסקנות נאגרות בחלקים מסוימים של המוח ורק מחכות להזדמנות לצאת החוצה. אז הנה ההזדמנות הגיעה ובואו נראה מה ייצא מזה.

הדבר המשמעותי ביותר בליגה הזו הוא האווירה והקהל של הקבוצות. בתי הספר המארחים ממלאים את האולמות, בתי הספר האורחים מגיעים בכמה אוטובוסים למגרשים, החבר'ה הצעירים עושים רעש לאורך כל המשחק ובאמת מכניסים את השחקנים ואת הצופים בבית לאווירה מיוחדת שקשה מאוד להשוות אותה למשהו אחר בכדורסל הישראלי. משחקי הגמר של הליגה הפכו כבר מזמן לקרנבל רציני ולחגיגה גם לקהל במגרש וגם לקהל בבית.

דבר משמעותי נוסף הוא החשיפה שהליגה הזו מקבלת. במשך שנים הטלוויזיה החינוכית היא זו שליוותה את הליגה. במקביל - חינוכית 2 עקבו אחרי שחקנים בולטים בתכנית ספורטיוי (לאן היא נעלמה, באמת?), לאחר מכן ערוץ הספורט הוא ששידר את הליגה וכיום ערוץ ONE אחראי על שידורי הליגה, כך שילדים נחשפים לשחקנים שאינם גדולים מהם בהרבה, מזדהים איתם די בקלות,
ולומדים להכיר את דור העתיד של הכדורסל הישראלי. מאמנים יכולים לשים עין על שחקנים מסוימים מגילאים צעירים יחסית ואוהבי הכדורסל באשר הם יכולים להפריז בדמיונות עד לאן השחקנים הללו יגיעו.

באמצעות הליגה הזו התוודענו לשחקנים רבים וטובים. עודד שעשוע, ליאור ליובין, יותם הלפרין, אפיק ניסים, ארז מרקוביץ', שמוליק ברנר, עמית בן דוד, טל בורשטיין, יניב גרין, ליאור אליהו, טוהר חיימוביץ', רביב לימונד, היידה-גוני, יוגב אוחיון, אלישי כדיר, אבי בן שימול, עומרי כספי, שון דניאל, ניצן חנוכי, ליאור חכמון ועוד כהנה וכשמה שמות מוכרים יותר או פחות. לדעתי, לחשיפה ולמעקב התקשורתי אחרי הליגה הזו יש תפקיד משמעותי בהתקדמותם של השחקנים מליגת בתי הספר והפיכתם לשחקנים לגיטימיים ואף מובילים בליגת העל.

אבל משהו קורה בדרך, ומרבית השחקנים שמגיעים להישגים טובים ויפים בליגת התיכונים אינם מצליחים להגיע לליגת קזינו, חלקם מוצאים עצמם כשחקנים בליגת קזינו 2 וחלקם מוצאים את עצמם, ובכן, מחפשים את עצמם במקום אחר.

אין ספק שהצבא משחק תפקיד משמעותי בעניין, ועד כמה שנרצה זה משהו שלא נוכל לשנות אותו, אבל פרט לכך יש גורם נוסף שמשפיע על התפתחות השחקנים והוא נדון בעבר לא פעם - כפילות הליגות של השחקנים בגילאי הנוער.

בנוסף לליגת התיכונים, שכמו שכבר הבנו היא יותר טורניר ופחות ליגה, ישנה ליגת הנוער, נבחרות למיניהן ולעיתים אף כפילויות של קבוצות במועדון במידה והשחקן מוכשר מספיק - בין אם כפילות בין ליגת הנערים לליגת הנוער ובין אם כפילות בין ליגת הנוער לבין הבוגרים.

בנוסף, ישנם שחקנים שמשחקים בתיכון מסוים, למשל בבליך רמת גן, ובליגת הנוער הם משחקים במכבי ת"א. כלומר, לא רק שהשחקנים משחקים בשתי ליגות שונות, אלא הם גם משחקים בשתי מסגרות נפרדות לחלוטין - במכבי ת"א הם משתפים פעולה עם שחקנים שחלקם משחקים בעירוני ט',
אשר משחקת נגד בליך רמת גן בליגת בתי הספר.

שחקנים שכאלו צריכים להתאים את עצמם לשני סגנונות משחק שונים, למאמנים שונים, לשחקנים שיום אחד הם חברים לקבוצה ולמחרת הם יריבים, וזה עוד מבלי להזכיר את הזמן שהדבר גוזל מבחינת נסיעות, שיעורי בית, שמירה על תזונה נכונה וכדומה. לא מצב אידיאלי לשחקן שמעוניין להתפתח ולהגיע לגדולות ונצורות.

כדי להפיק את המקסימום מדור העתיד של הכדורסל הישראלי, ונדמה לי (על אף שאינני) שהיום אנו זקוקים לשחקנים צעירים טובים יותר מתמיד, על מקבלי ההחלטות לקבל החלטה (מפתיע, אה?) בנושא ולקבוע מהי הליגה המשמעותית ביותר עבור החבר'ה הצעירים. באמצעות ריכוז כל האמצעים בליגה אחת ניתן יהיה להשקיע יותר בשחקנים הצעירים, ללמד אותם יותר את היסודות (וכך למנוע מאיתנו זריקות מכוערות להפליא כמו זו של היידה-גוני), להטמיע בהם ערכים בצורה טובה יותר ולא לוותר אפילו בשנייה על הפן הלימודי.

אין לי ספק וספק אין לי שהכדורסל שלנו זקוק לרה-אורגניזציה רציני מאוד, והוא כולל לא רק שינויים בענף, אלא גם שינויים במערכת החינוך. לדעתי, על מנת שהחבר'ה הצעירים לא יטורטרו בין מסגרות שונות וקבוצות שונות, וכדי לשמור על בריאותם, צריך להפוך את טורניר בתי הספר לליגה המרכזית ביותר - הטלוויזיה כבר שם, החשיפה כבר קיימת, הקהל מגיע בהמוניו לראות את חבריו לספסל הלימודים, העניין והאקשן קיימים, ובהחלט ניתן לנצל את כל הדברים הללו לטובת ליגה אחת חזקה ומעניינת.

כמובן שהחלטה שכזו תוביל לכך שהמועדונים יצטרכו לקחת צעד אחד לאחור ולקחת תחת חסותם מספר בתי ספר (החל מחטיבות ביניים ועד לתיכונים). כך המועדונים יוכלו להשקיע משאבים בגילאים הצעירים כפי שהם עושים כיום, תחת קורת הגג של בית הספר ובשיתוף פעולה מלא עימו. השחקנים יוכלו להתרכז במסגרת אחת (לא כולל נבחרות), יוכלו לשפר את משחקם, ישחקו יותר עם חבריהם לספסל הלימודים, יתאמנו קשה יותר, ילמדו טוב יותר בביה"ס, ואנחנו נרוויח גם ליגת תיכונים ארוכה יותר וגם שחקני כדורסל טובים יותר, ואולי אפילו בני אדם טובים יותר.