"מכבי ראשל"צ תארח את העולה החדשה מ.כ. בקעה הלוהטת, שבמאזנה שני ניצחונות" טוען היום הזה ממש הכתב המכובד רפאל נאה בעיתון שפעם היתה לו מדינה.

ואני שואל: שני ניצחונות בשני משחקים ביתיים זה לוהטת? שני ניצחונות שאחד מהם הושג לאחר הארכה והסתיים בהפרש של נקודה, והאחר הוכרע בשנייה-שתיים האחרונות של המשחק והסתיים בפער של שתי נקודות? אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין זאת.

תנו לי סטריק של לפחות 4 מ-4 שישולבו בהם, נניח, שני ניצחונות חוץ, ואהנהן כשאקרא את המלה לוהטת. עד אז לוהטת היא רק השמש, שבאדיבותה הרבה מורידה מינונים בימים אלה ממש. נודה לה על כך כי אם בימים טרופים אלה הייתי צריך להתמודד גם עם 33 מעלות ב-72 אחוז לחות, לא לי לדעת לאן הייתי נושא את עצביי המתוחים בלאו הכי.

הלאה.

אתמול, חמש אלפים וכמה-מאות-שנים-שזה-יוצא לפי ספירת היהודים, כמעט נרדמתי במהלך המשחק של מכבי ת"א נגד פרטיזן באדריאטית. להיות הוגן, זה לא רק המשחק אלא גם אני. באמצע הרבע השלישי ויתרתי ונשכבתי על המיטה לנוח. שמא הפכתי לקשיש? אולי, אבל לא רק.

אין ספק שרווחת העם נפגעת בימים אלה בכל הקשור לכדורסלע-האתר וכדורסלע-הפייסבוק שמושתתים בעיקר, כידוע לכל, על נוחות, נינוחות ונוחיות נשיאותית. אלא שקרו כמה דברים בעת האחרונה ושיפוץ שעלול להימשך בין חודשיים לשלושה שיבש את שגרת החיים המוצלחת הזו.

אם לעשות מזה סטטל'ה הייתי אומר, שבשל המעבר מקצה אחד של רמת גן-העיר לביתה של סבתא נועה בהדר יוסף הנעימה, יורדות לי שעתיים עד שלוש בממוצע לטובת עניינים טכניים למכביר. בין השאר ובעיקר, רונדלים בלתי סופיים על הכבישים: לקחת את תומרינגו סטאר, איתי סלע הפלאי ונגה סלע חסרת התקדים אל הגן ובית הספר ולהחזיר אותם משם. להיות קשוב ללוח האימונים והמשחקים של איתי בעירוני רמת גן, להתייצב לחוג השבועי של הסטאר ולשאר מעלליו. ללוות את נגה לעיסוקיה וחוגיה ולחברותיה השונות הפזורות במרחב, מאחר שאינה יכולה לארח כרגע בביתה.

שעתיים-שלוש על הכביש, יו נואו. להערכתי זה משהו כמו עוד שני אייטמונים פוטנציאליים, החלפת צילום ב'רואים עולם', אולי הוספת ערך חדש ב-זה א-ב של כדורסלע' והערה או שתיים מחכימות בענייני כדורסלע-הפייסבוק. ואולי אפילו יותר. מעל הכל, זה בעיקר היצמדות ללוח זמנים כדי להספיק מה שצריך, ולא מה שכדאי רצוי, מקורי ומעניין.

זה פוגע בראש הנקי, זה פוגע. בחשיבה הצלולה, ביוזמות, באנרגיות.

המצב לא פשוט, ולא פשוט הוא המצב.

ובמלים אחרות: זה הכל חוץ מנוחות, נוחיות ונינוחות. לא רק שזה פוגע בזמן שחלקו מוקדש לענייני ועדכוני כדורסלע, זה משבש את ענייני העבודה הרגילה, זו שמשלמים עליה. ומאחר שהמשפחה הנשיאותית פותחת היום את השבוע השני למגוריה בבית הסבתא (מתוך 10 או 12 בערך), העייפות מצטברת כנראה.

אז למה כמעט נרדמתי? כל שתואר עד לכאן, וגם העובדה שהתעוררתי בעשרים לשבע בבוקר בשבת משל הייתי סר ש. הרמלין החרוץ לפחות. ברם אולם ואף על פי כן אינני חרוץ, לא בהשוואה לסר, ולא בהשוואה לרוב בני התמותה. ככה זה כשישנים מחוץ למיטה הקבועה שלך ולמסגרת ההרגלים השגרתית.

למזלי הרב, אשת חיל היא רעיית הנשיא. שעה שאנו מצויים בתוך מים גועשים, היא זו שתצעידנו כנראה אל עבר חוף מבטחים יען כי אני פוסע בהדרגה לעבר איבוד שאריות המנהיגות שעוד נותרו בי.

ולכן, ועל סמך כל אלה ובעקבות הדברים, יסלח לי ר. נאה אם הייתי מעט קצר רוח באשר להגדרתו את הבקעה כקבוצה "לוהטת".

נכון שגם בימים רגילים אין לי סבלנות יתרה לשטויות, אבל כשאני עייף – גם המעט שעוד נותר פשוט נעלם.

הפקקים, הפקקים. לא סיפור פשוט. הבוקר שרפתי חצי שעה רק בגלל טעות בשיקול הדעת והחלטה מטופשת למלא דלק באחת מצי המכוניות הנשיאותי בסביבות השעה 9.00. המוני בני העם עדיין גדשו את הכבישים הראשיים שמקיפים אותנו מכל עבר בשעת בוקר זו של יום ראשון. כדי לצאת מהברוך נאלצתי להקיף חצי רמת אביב ואפקה א', ב' ג' ו-ט' אם ישנה כזו, כדי לשוב לביתנו הזמני. בחו"כ היסטרי, לא נכחיש זאת.

טוב שנזכרתי בתרופת הפלאים. קסטה ישנה שעליה הקלטתי עוד בימיי כחייל צעיר בגל"צ, שלימים תכונה "קסטת הקיטש", ובה רוברטה פלאק, ליאו סאייר וגדולי תורה אחרים.

ושעה שכל העם בכבישים ואני ספון במכוניתי, ופלאק מרביצה את ה-"הוווווווו הווווווו הווווווו לה לה לה לה לה לה לה הוווווו, אהההההה, הווווווו, אאההה" מתוך "קילינג מי סופטלי" מטמטם החושים – שום דבר לא יכול לעצבן אותי.

לא העובדה שאני כותב ברגעים אלה עם הנייד על מדף האיפור הצר של סבתא נועה, כי רק שם, משום מה, יש קליטה באינטרנט האלחוטי, וגם היא חלקית מאוד.

לא העובדה שלאריסה, המנקה הזועפת העובדת בלשכה הנשיאותית, מלווה אותנו גם לכאן בימי ראשון על הבוקר.

לא השעתיים-שלוש המתישות למדי על הכביש, שאין אנו מורגלים בה כלל ועיקר.

גם לא העובדה שאני ישן מדי לילה על מיטה של 1.90 כשבלשכה הנשיאותית לכבוד ולעונג לי להשתרע על 2.10 בהזמנה מיוחדת.

כי כשרוברטה פלאק נותנת קולה, כל אלה נעלמים, מתאיידים, מתפוגגים.

והיידה ליגת קזינו מחזור 3. אומרים שיש סיכוי לכמה וכמה (וכמה!) משחקים הערב.

רגע, התחלתי ולכן אסיים. אכן כי כן, נזכרתי בעוד משהו. בעודי משייט הבוקר במכונית הנשיאותית נחתי על גל"צ ובו הגיש ניב רסקין את יומן הבוקר או בוקר טוב ישראל או איך שקוראים לזה היום (סליחה מראש על הבורות). ספק אם הייתי נדרש לעניין כאן אבל רסקין, יו נואו, מלווה את הכדורסל המקומי כל כך הרבה שעות בחודש שאוטומטית אני נוטה לשייך אותו לעניינים שמותר ואפשר וצריך לכתוב עליהם גם כאן, ואפילו אינם קשורים לכדורסל.

בקיצור, לרגל פתיחת הלימודים באוניברסיטאות עלו לשידור סב קשיש וחביב עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ ונערה צעירה מחוננת ומוצלחת. הילדה מספרת שהיא בת 14, הסב הנחמד אומר שהוא בן 86. מנהל הרסקין את הריאיון בטוב טעם, באמת כמו שצריך, אבל אז כושל פעם ופעמיים ונצמד כנראה לחומר המוקדם שרשום על הדף ומודה לסב בן ה-87 ולילדה בת ה-13.

חבוב יקר, זה עתה אמרו לך האנשים בקולם את גילם האמיתי, למה ומדוע תיצמד לנתוני ההפקה?

אם זו הוכחה לכך שרק חלק מדברי המרואיינים נשאר באמת במוחו של המגיש – נו, זו בעיה מוכרת וגם מגיש מיומן ומנוסה כמו רסקין צריך לעבוד על זה.

מצד שני, אם הליקוי חל מכיוון שרסקין היה טרוד בזמן ההאזנה למרואייניו במחשבות על שידור הערב המצפה לו הערב בליגת קזינו ועל קריאת "ווינר-שוט" צרודת גרון – נו, במקרה כזה נעריכו עד מאוד ועד אין קץ ועד בלי די.

האייטמונים הבאים ייכתבו כנראה מהחמ"ל שארגנתי לעצמי באחרונה בביתו של סבא בני אשר בפתח-תקווה, עיר האורות של המזרח התיכון. אכן כי כן, שם יש יותר מאשר מדף איפור צר לכתוב ממנו ולשגר לאומה, וגם הקליטה באינטרנט, לפי שעה, לא רעה בכלל.

ברם אולם הדבר הכרוך בעוד שעה של בזבוז זמן על הכבישים.

שלומות ונצורות בשלב זה.