שלום ערן,

לאחרונה היה לי קצת זמן פנוי, והחלטתי לחרוש את ערוץ היוטיוב של מכבי תל אביב לאורכו ולרוחבו. יש שם תקצירים ממשחקי הקבוצה לאורך ההיסטוריה על פי חלוקה לעונות, בעיקר מתחילת שנות ה-80 ועד ימינו.

צפיתי בכמות גדולה של משחקי גביע אירופה מעונת 79/80 ואילך על פי סדר כרונולוגי. עבור חובב כדורסל והיסטוריה כמוני זה היה משמח ומרגש. ניתן למצוא שם גם כל מיני כתבות וראיונות שמוסיפים מידע על התקצירים עצמם. אני ממליץ על זה לכל מי שראה ורוצה להיזכר, וגם למי שרוצה לראות דברים שהוא רק שמע עליהם סיפורים.

אצלי זה היה גם וגם. אפשר לראות שם הרבה קבוצות אירופיות שנתקלנו בהן בטלוויזיה לאורך השנים, ולכן זה מומלץ לא רק לאוהדי מכבי בפרט, אלא לכל אוהבי הכדורסל האירופי על שחקניו, מאמניו ושופטיו (קוטלובה, למשל).

אני לא מכיר אישית את מי שערך את קטעי הווידאו האלה והעלה אותם, אז אשמח לשלוח לו תודה דרך האתר שלך (בתקווה שדבריי יפורסמו ושהוא יקרא). במשך הצפייה הארוכה עלו כל כך הרבה אנקדוטות קטנות, שחקנים שמוכרים ממקום מסוים וצצים לפתע במרחק של כמה שנים במקום אחר, רגעים שזכרתי בקושי או כאלה שרק שמעתי עליהם והיו בדמיוני, ופתאום יכולתי לראותם.

היריעה ממש קצרה מלהכיל כאן את כל הפרטים האלה, ולכן אסתפק בציון שתי מסקנות כלליות שנובעות מהחוויה הזו:

אחת, תארים זה חשוב מאוד, אך זה ממש לא הדבר היחיד שחשוב. לא רק שאלת התואר היא הקובעת. לדוגמה, העונות הטובות ביותר של מכבי באופן כללי בשנות ה-80, היו עונות 81/82 ו-88/89, אבל העונה שתיזכר תמיד כמוצלחת ביותר היא עונת 80/81, עונת הזכייה השנייה, על אף שכללה הפסדים רבים. באופן כללי, בדרך להשגת המטרות, בין אם היא מוצלחת ובין אם לא, ישנם כל כך הרבה רגעים המלאים ברגשות כמו שמחה, עצב, תדהמה, תסכול ועוד ועוד.

המשותף לכל אותם רגשות הוא הקסם שלהם. קסם שקשה מאוד לשחזר. כדאי מאוד לזכור זאת גם במבט לעתיד. גם אם עונה מוגדרת ככישלון, רצוי לנצור מתוכה רגעי קסם שכאלה, אפילו אם הם כרוכים באכזבות. איכשהו גם יצא שהרגעים המשמחים והמרגשים נותרו כאלה עבורי גם היום, ואילו תחושות השבר אחרי האכזבות התעמעמו מאוד עם הזמן.

השנייה, השידור הטלוויזיוני. אני מעדיף את סגנון השידורים הישן, שבו השדרן מתאר את האירועים באופן די תמציתי, והפרשן מוסיף את אבחנותיו רק מדי פעם. זאת בשונה מהמצב הקיים היום, כאשר ריבוי המלל המוגזם מפריע להנאה מהמשחק ולספיגת האווירה שבאולם. זה מזכיר לי משהו שכתבתי לך בעבר, על רצוני לראותך מפרשן בטלוויזיה ואולי תורם קצת לשיפור המצב. הבנתי שמאז עשית צעד חיובי בכיוון, ואני מקווה זה ימשיך.

לסיום, כדי להתייחס למה שהיה בעבר, נראה לי מתאים לצטט את דבריו של עפר שלח בהקדמה לשידור משחק הוותיקים שנערך בערב הפרישה של מיקי ברקוביץ' (משחק שמופיע גם הוא באחד מקטעי הווידיאו): "היינו מדינה שהתייחסה לגיבורי הספורט שלה אחרת. היינו הרבה פחות ציניים מאשר היום... זו היתה קבוצה שאיכשהו נפלה נכון מבחינת המקום והזמן, כדי שאנחנו נאהב אותה בשלמות, בלי סייגים, בלי לבוא אליה בטענות".

היה מרתק לעקוב אחרי השינוי באופן התנהגותם של האנשים, במראה שלהם ושל הסביבה ובאופי השידור הטלוויזיוני במשך השנים על ידי הצפייה בקטעים האלה.

קיימים עוד משחקים רבים ללא תקצירים, ואני מקווה מאוד שתימצאנה הקלטות נוספות, כי אין ספק שנותר בי טעם של עוד.

נעם