קודם כל, ישנן שלוש ורסיות שאני יודע עליהן: שולברנד, שולדברנד וגם שולדנברנד. אין לי ספק שיש גם אופציה לשולדרברנד, אם ממש מתעקשים. אבל זה הדבר הפחות חשוב כרגע, אם כי לעולם אסור לומר על שם של מישהו שהוא פחות חשוב ממשהו אחר.

בקיצור, האייטם עוד לא התחיל וכבר אני מסתבך. הסיפור הוא כזה: פעם אחת היה בחור בשם לורנס שול-משהו. נגיד שולבראנד, אוקיי? הוא שיחק באולוויק וגם בהאמרבי ועלה לישראל ב-1975 כשהוא בן 26. הוא שיחק בהפועל רמת גן וגם בהפועל עפולה ולאחר פרישתו הפך למורה לחינוך גופני, מאמן כדורסל ורכז ספורט במושב אמירים אי-שם בגליל.

ויש לו בן שאת שמו אולי יצא לכם לשמוע, יונתן שול-משהו, שזה כנראה גם שולבראנד, אם החלטנו שהולכים על השם הזה מבין כל האופציות. בקיצור, הילד גדל בהפועל גליל עליון והוא ישראלי לכל דבר, אם כי נראה שבדי לכל דבר. אפילו אבא שלו נראה יותר ישראלי ממנו, ובמחשבה שנייה כל האמירות האלה רק מוכיחות שאני ממשיך להסתבך במשפטים מסובכים, מפותלים ומיותרים, וממשיך לגנוב את ההצגה כשבעצם באתי להציג בפניכם סקופון.

אז אחרי כמה עונות בליגת העל, קצת על הספסל של הפועל גליל עליון ואחר כך גם 11 דקות משחק בממוצע לערב ברמת השרון (4.4 נקודות למשחק), הוא החליט לעזוב הכל. השנה הוא משחק בסודרטליה בשבדיה, קבוצה שאם אתם ותיקים ועתיקים מספיק אתם אמורים לזכור את שמה כיריבה של מכבי ת"א באחד השלבים המוקדמים של גביע אירופה לאלופות במתכונתו הקודמת. או הקודמת יותר. או הקודמת-קודמת יותר.

ובמשחקו הראשון בא יונתן הגדול, ונתן משחק לא קטן: 32 נקודות, 10 ריבאונדים וניצחון 90-98 על נורשופינג. יא אולוהים. איך פספסנו כזה טנק? אני לא אומר שהוא יכול לעשות מספרים כאלה גם כאן, אבל למה לא לתת יותר אמון בבן אדם? כל כך חבל, הדברים האלה. כל כך חבל.

עכשיו הגויים הצפוניים האלה ייהנו ממנו ומהדרכון השבדי שלו שמאפשר לו לשחק כמקומי. אנחנו נשחק פה עם כל מיני זרים בעמדות 4-5 שאולי רק 60 מתוך ה-460 פריקים שילמדו לדקלם את שמותיהם במהלך העונה, יצליחו לזכור גם בשנה הבאה. עדיף שול-משהו אחד מקומי וטוב שרוצה להצליח וגם מסוגל, מכל מיני ג'ייסון וולסים ואנדריוס יורקונאסים שבאים ונעלמים.

רגע, ומה עם הסקופון?

וואלה, אני מזדקן. זה לא יאומן.

בקיצור, הסקופון הוא שמי שהביא את יונתן שול-משהו, נגיד שולברנד, לשבדיה, הוא לא אחר, לא פחות ולא יותר ממוטי דניאל הפלאי. מה מסתבר? שדניאל הפך לסוכן שחקנים, בין השאר, והוא מייצג כמה חבר'ה מוכשרים מהליגה השנייה כאן, בניסיון להתעצם ולפרוץ ולהתרחב. ויונתן הסוסון, שדפק דאבל-דאבל מרשים בבכורה השבדית, מיוצג על ידו. יפה, הא?

והוא עובד, מוטי, עם חבר'ה כמו אלעד הופמן מהוד השרון, אבי אליהו מרמלה, יועד בית יוסף וקובי שרביט ממכבי אשדוד. וגם אושרי אלמוזנינו, שהיה פה והיה שם. ויום אחד אולי מוטי דניאל יהיה איזה סוכן שחקנים גדול, נגיד ג'ואל בל או אריק פליישר, או הביל דאפי ההוא, או איך שקוראים לו.

אז בהצלחה למוטי דניאל. ובהצלחה רבה מאוד גם ליונתן שול-משהו. ותודה, בהזדמנות הזו, לאבא שלו, לורנס, החביב כל כך, שהגיע ביוני שעבר לאירוע היכל התהילה בקיבוץ געש וחגג שם עם כולנו רגעים יפים מאוד לכדורסל הישראלי.

חשוב, בהול, דחוף. ברצינות:

אורי סביר האגדי מהאתר ספסל מעדכן, שאבא לורנס ביקש ממנו פעם שנקפיד על השם הנכון.