אחת לכמה זמן, לפעמים ימים לפעמים שבועות, מתפרסמת בכלי התקשורת ידיעה שפשוט עושה טוב על הלב. לא יותר מזה, אבל בטח לא פחות. לא יודע מה אתכם, את המנה שלי קיבלתי בראשית השבוע: פנאיוטיס פאסולאס, הוא ולא אחר, נבחר לראשות עיריית פיראוס. איזה יופי. בעיקר לו ולתושבי העיר, אבל גם לנו. הנה, עכשיו לא נצטרך לחפש אותו. לפחות לא בשנים הקרובות. טלפון אחד ללשכת ראש העיר - והאיש והאגדה על הקו.

צעיר בשנים ומורעל-כדורסל הייתי כשפגשתי בו לראשונה. השנה היתה 1987, האירוע - אליפות אירופה לנבחרות, המקום - "היכל השלום והאחווה" (והרי אין שם מתאים מזה למקום המאכלס קרוב ל-20 אלף יוונים פנאטים) בפיראוס, ו"פגשתי" זה מונח רחב, כמובן. הוא - חבר בכיר ונערץ בנבחרת יוון. אני - יציע C, שורה 4 באמצע.

המוני מלים נאמרו ונכתבו על אותה אליפות מופלאה, בה הדהימה יוון את אירופה כולה, וזכתה בתואר תוך שהיא גוברת בחצי הגמר על יוגוסלביה של דראזן פטרוביץ' הגדול-מכל, ובגמר על ברית המועצות המפחידה עד מאוד. לאורך כל הטורניר התמקדו כלי התקשורת, היוונים ובעיקר הזרים, בשני הכוכבים הגדולים: גאליס וינאקיס. בסדר הזה. אי לכך, נשמע דיווח אופייני בטלוויזיה היוונית בערך כך: "הֶלָאס ("יוון", בפי אזרחיה), גאליס, גאליס, גאליס, ינאקיס, גאליס, הלאס, ינאקיס, גאליס, גאליס, הלאס, ינאקיס, גאליס. הלאס! גאליס!!"

אבל עבור האוהדים היוונים באשר הם היו גם אחרים. ועוד איך. כלומר, גאליס עדיין היה ראש וראשון, אחד, יחיד ומיוחד ("מלך האלים הגיע לפיראוס. תזהו אותו לפי הגופייה מספר 4", תירגם לי מנהל הקבלה במלון את אחת הכותרות הראשיות אחרי הניצחון בחצי הגמר), ינאקיס היה מלך בזכות עצמו והיו שם גם כריסטודולו וקמבוריס ועוד כמה, אבל בכל פעם שהכרוז האדיש-למשמע היה מזמין אל הפרקט את פאסולאס, היינו מתווכחים בינינו האם מדובר בדרגה שבע או שמונה בסולם ריכטר. האולם רעד. ממש רעד. הפיראוסים פשוט היו (ועדיין) מאוהבים בסנטר הצעיר והצנום למדי, ש-213 סנטימטריו הרימו תרומה אדירה בשני צדי המגרש לזכייה היוונית. לקח בדיוק משחק וחצי עד שהצטרפתי למועדון אוהדי "ארִיתְמו דֶקָה-טְרִיָה ("מספר 13").

מאחר שנבחרת ישראל של אותה אליפות היתה - איך נאמר בעדינות - קטסטרופה, התפנינו לאהוד נבחרות אחרות בדרך אל התואר. אחרי שאיטליה, ספרד המלהיבה עד מאוד (כל היודע דבר על מקום הימצאו של ג'ורדי ויאקאמפה מתבקש ליצור קשר עם המערכת) ויוגוסלביה של דראזן הלכו להן הביתה, נשארנו במשחק הגמר עם יוון וברית המועצות. גאליס הסתפק ב-40 נקודות, ינאקיס השתדל להיות ינאקיס, קמבוריס (קמבוריס!) קלע את השתיים המכריעות מהקו, ופאסולאס? ענק ואליל כהרגלו, שלט בצבע ורץ לבכות משמחה עם כל המדינה.

מאז, במשך כל השנים בהן שיחק, הייתי בעדו. לא תמיד עקבתי אחרי כל ריבאונד, חסימה, או סיבוב מהיר בתוך הצבע בדרך לעוד שתי נקודות, אבל כללית - עודדתי אותו בתוך תוכי. כי ענק האיש, משמע ותרתי משמע.

אחרי שפרש נותק קצת הקשר בינינו. איפה שהוא באזור אולימפיאדת אתונה הבליחה קומתו התמירה כאחד המארגנים, שגרירים או השד יודע מה, ואז שוב דממה. והנה, החל מהשבוע, ראש עיר הוא פאסולאס. מתי הגיע לפוליטיקה, איך הגיע לפוליטיקה, לא יודע וזה גם לא חשוב, כי אם יטפל האיש בבעיותיה של עירו באותה יעילות בה שיחק, תהיה פיראוס במהרה לאחד המקומות המאורגנים והמסודרים ביקום כולו. ומה שבטוח - לא תהיה בה שום בעיה של גגות.