נמאס לכם מהמצעדים והסיכומים הבנאליים שצצים מיד בסיום השנה כפטריות אחרי הגשם, או יותר נכון – בממטרים כבדים, על ידי כלי תקשורת הספורט השונים? אז הנה לפניכם, באופן מקורי, ממוקד ולא טרחני, מצעד אירועי השנה בכדורסל העולמי.

הסרט הטוב ביותר – גמר ה-NBA

ההצגה הכי טובה בעיר. בתפקיד הנבל: לברון ג'יימס, שהלך אחר בצע הכסף והצטרף בגלאקטיקוס במיאמי לדוויין ווייד וכריס בוש כדי להביא טבעת אליפות הביתה (האמת שאני מבין אותו, אבל בואו לא נהרוס את הסיפור). אחרי שנראה שאיש לא יעצור את המכונה הדורסנית, שעוברת בדרך את בוסטון ושיקגו בלי הרבה בעיות, באו משום מקום המאבריקס ונתנו להם בראש עם נקמה מתוקה על אירועי 2006. הצדק ניצח. קלאסה.

הבמאי הטוב ביותר – ז'ליקו אוברדוביץ'

איזה טוויסט אוברדוביץ' בישל לנו השנה. שנה אחרי שפאו שלו נעצרה כבר בטופ 16, ז'ליקו הגיע לסדרה נגד ברצלונה – שבאה כאלופת אירופה הגאה – כאנדרדוג מוחלט. ללא יתרון הביתיות, ובהנהגת דיאמנטידיס הבלתי-נגמר, פאו גנבה משחק בפלאו בלאוגרנה ובסוף לקחה את כל הקופה, כשהיא משאירה את ברצלונה מחוץ לפיינל פור הביתי ואת הקהל שלה עם הפנים בין הידיים. בהמשך הוא הבריק בניהול המשחק גם בחצי הגמר מול סיינה ובגמר נגד מכבי ת"א העיקשת וזכה בגביע בפעם השמונה-מאות כמאמן (או יותר נכון – השמינית). נכון, זה כבר נדוש, אבל עדיין ההישג של ז'ליקו ראוי לציון.

התסריט המקורי הטוב ביותר – נבחרת מקדוניה ביורובאסקט

מה שנבחרת מקדוניה עשתה ביורובאסקט 2011 הוא לא ייאמן. מאמן אלמוני בשם מרין דוקוזובסקי עם סגל שלא עולה ברמתו על זה של נבחרת ישראל + בו מקאלב שסחרר את כל אירופה = מקום בחצי הגמר תוך הדחה סנסציונית לחלוטין של ליטא המארחת ברבע. סינדרלה קלאסית.

התסריט המעובד הטוב ביותר – מכבי תל אביב 2010/11

דייויד בלאט קיבל את המפתחות בקיץ שעבר במטרה להחזיר את מכבי לימיה הגדולים, כלומר שושלת פארקר-שאראס-וויצ'יץ'-באסטון מאמצע העשור הקודם. אפשר להגיד שהשלב הראשון במשימה הוכתר בהצלחה. בלאט עיבד קבוצה בצלמו ובדמותו והתוצאה הפתיעה לטובה גם את בכירי הפרשנים, עם תצוגות דורסניות של הקבוצה המהנה ביותר מאז אותה קבוצה של פיני גרשון והגעה פנטסטית לגמר היורוליג. על הדרך אסור לפספס את עלילות המשנה: שיקום הקריירה האדיר של שחורציאניטיס וגניבת השנה – ג'רמי פארגו (שהגיע בכלל במקום מיקאל טורנס שהתמוטט).

השחקן הראשי הטוב ביותר – דירק נוביצקי

הוא גבוה, הוא גמלוני, הוא לבן, ובנוסף לכל: הוא גרמני. דירק נוביצקי הוא לא בדיוק האב-טיפוס של גיבור הכדורסל האמריקאי, אבל בפלייאוף אחד אלוהי הוא הוביל את דאלאס – קבוצה שיש בה מקום לבריאן קרדינל לקבל דקות – לאליפות היסטורית, דווקא כשאף אחד לא ציפה לה. על הדרך הוא הביך בגמר את לברון, ווייד ומיאמי, הקבוצה השנואה בליגה, וקנה את עולמו בקרב רוב אוהדי הליגה (מי לוזר עכשיו?). את כל זה נוביצקי הנהיג ללא אף אולסטאר אמיתי ומתפקד לידו. אז תגידו שזו אחת האלופות הבינוניות בתולדות ה-NBA – מה שבטוח הוא שהיא גם אחת המרגשות והמפתיעות שבהן, ונוביצקי לבטח ייכתב בספר דברי הימים של הכדורסל. ושכולם יאכלו את הכובע.

שחקן המשנה הטוב ביותר – ג'יי ג'יי בראה

מישהו מדאלאס היה צריך להיבחר, והפורטו-ריקני הזה, חברו של קרלוס ארויו, נבחר מבין השחקנים המשלימים – אלה מהשורה השנייה או השלישית שנמצאים מחוץ לאור הזרקורים. הרגליים הזריזות, הקומה הצנומה והקליעה הנקייה הקנו לו קסם שהפך אותו לאחד השחקנים המרגשים בעונת האליפות של המאבס.

הסרט הזר הטוב ביותר – הזכייה של אליצור רמלה ביורוקאפ

למה זר? כי כדורסל הנשים הוא במידה מסוימת זר לרובנו. למרות הקשיים, המדינה והתקשורת שלא ממש נותנים גב וכמות האוהדים והעניין הדלה ביחס לגברים – רמלה הוכיחה ששווה להשקיע בכדורסל הנשים בישראל ושווה לעקוב אחריו, עם זכייה בגביע השני בחשיבותו ביבשת והשלמת טראבל היסטורי.

עיצוב תלבושות + עיצוב תפאורה - אראס (נשים)

בלי ספק, התלבושות וכן האולם של הקבוצה הצרפתית שהפסידה לאליצור רמלה בגמר היורוקאפ לנשים, המתהדרים בורוד בוהק וזרחני שלא היה מבייש את פאלרמו הגברית מהענף האחר, לוקחים את שני הפרסים.

אפקטים מיוחדים – בלייק גריפין

היה שווה לחכות. בלייק גריפין חזר מהפציעה שהשביתה אותה לשנה כמו מלוע של תותח, ונראה השנה כמו, ובכן, אחד הדברים המלהיבים שראינו כבר הרבה זמן (אם לא ה-). גריפין זכה בהליכה בתואר רוקי השנה, היה אורח דרך קבע בפסגת המהלכים השבועיים/יומיים של ה-NBA ובל נשכח את הזכייה המרהיבה בתחרות ההטבעות באולסטאר (בו השתתף גם במשחק הכוכבים עצמו). יש תקווה לקליפרס.

פרס מפעל חיים – שאקיל אוניל

הפרישה המשמעותית של השנה היא בלי ספק זאת של אוניל. חוץ מזה שמדובר באחד האנשים הקרועים עלי אדמות, מדובר בסנטר הדומיננטי ביותר של הדור האחרון. אחרי ארבע טבעות אליפות ואינספור תארים אישיים – נפרגן לו בסטנדינג אוביישן והרבה כבוד.