זה התחיל באופן לגמרי מקרי. ישבתי לי בלילה, קצת לפני המשחק של מכבי ת"א בקליבלנד, וחשבתי לחפש משהו טוב ל'שיר אחד ביום'. נזכרתי שבבוקר יצא לי לשמוע את wild world של קאט סטיבנס, אחד השירים הכי מפורסמים שיש. שיר ישן מאוד. שנות השישים אולי? לא יודע בדיוק. וכפי שכבר כתבתי כאן בהזדמנות קודמת, זה אחד הכיפים יותר גדולים באתר. לא זוכר משהו? לא בטוח? לא יודע בוודאות או לא יודע בכלל? פשוט תכתוב שאתה לא. וזהו זה. מה הביג דיל, מישהו יהרוג אותי?

והתחלתי לחפש את השיר הזה ב-You tube ומפה לשם הגעתי לקטע אחר לגמרי. קטע שהזכיר לי עולם אהוב על מאוד, עוד תחום שמאוד מרתק אותי מלבד ספורט ומוסיקה והעולם הערבי (אהה, אהה, תודו שאת זה לא ידעתם), והוא הטבע. יותר נכון, לא ממש לטייל בטבע ולחוות אותו על עצמי, כמו לראות סרטי טבע מדהימים.

אבל זה משהו, לצערי, שקצת נעלם עם השנים. נגררתי למיינסטרים של ערוץ 2, ערוץ הספורט, ערוץ 10, ערוץ חרטא, והפסקתי לגמרי לראות סרטי טבע על אריות שרודפים אחרי איילות, צבועים שרוצים חלק מהשלל שצדות לביאות, כרישים שטורפים דגים, ודגים שאוכלים דגיגים. בקיצור, עולם שמאוד מאוד אהבתי. ועדיין אוהב. אבל נכשח כמת מלב. פינה את מקומו.

נו, והקלקתי שם על הלינק ופתאום – מה זה? איפה קאט סטיבנס ויצירת המופת שלו? פתאום נוחתים עלי בבת אחת הלביאות, האריות, המרדפים באחו, הטרף האומלל שנס על חייו ללא הצלחה ואפילו כריש אחד קטן שמקבל בראש מתמנון ענק.

אז אוקיי, אני יודע שזה לא לבעלי לב חלש מה שנקרא. גם לי לא תמיד כיף נטו לראות את זה, אבל שמעו – העסק כל כך מרתק, כל כך מדהים וכל כך מעשיר, אני חושב, שמאוד כדאי לחרוג לרגע מיכולת הריבאונד של נואל פליקס והדאנקים של לברון ג'יימס ולעצור הכל. לעצור ולצפות בטבע במלוא טבעיותו, הדרו ואכזריותו. רגע חיית, רגע אתה לא. רגע פסקת באחו כמו קינג, רגע אתה בפה של אריה רעב שהצעד הראשון שלו מהיר משלך. מה לעשות. אולי לא עבדת מספיק בקיץ על גמישות ואתלטיקה.

קחו סרטון טבע לשם שינוי.

כדורסלע? כדורטבע!

לא נכחיש זאת.