ערב מעניין היה לנו בשמינית גמר גביע המדינה. לא ננסה אפילו להכחיש זאת. שורות אלו נכתבות אי אלו שעות לפני פתיחת ההתמודדות שתנעל את השלב, בין בני השרון למכבי תל אביב, אבל ניתן להניח ש"מעניין" לא יהיה אחד משמות התואר שיוצמדו לתיאור המשחק הזה.

שתיים-שלוש נקודות ומחשבות בעקבות מה שהספקתי לראות בראשון בערב, בין מתן מענה למיילים טורדניים מחו"ל, לבין טיפול אינטנסיבי בנסיכה ב', הנאבקת מאז מוצאי שבת בווירוס עקשן להפליא ובחום גבוה במיוחד.

ראשית, לראשונה השנה - לפחות בפעמים בהן יצא לי לצפות - שודרו שני משחקים ששמרו על רמת מתח ועניין ממש עד לשניות האחרונות. לאור מצבה העגום של ליגת קזינו, אין מדובר בעניין של מה בכך, ויידעו הקבוצות כי העם מעריך זאת.

שנית, בשני המשחקים היה קהל, אפילו הרבה יחסית, שיצר אווירה אמיתית של כדורסל. בסדר, אז היה הבלגן הגדול בראשל"צ, וחבל שהיה, אבל הסך הכל היה דוגמאות מצוינות איך צריכים להיראות ולהישמע משחקים. כיף גדול.

צל"ש וברכות לכל המנצחות, אבל כעת לנקודה שבעיקר לשמה התכנסתי. אי שם, בשלהי המשחק בין ראשל"צ לירושלים, בוצעה עבירה בלתי ספורטיבית על אחד משחקני ירושלים. נדמה לי שהיה זה סטרוברי, אבל זה לא ממש משנה לענייננו. מה שכן משנה, הוא שכמו רוב חבריו באותו חלק של המשחק, הלך האיש אל הקו והחטיא את שתי הזריקות. או אז, 'התרעם' קמעה הפרשן, אלי סהר, ואמר כי מקרים שכאלה מהווים מעין פרס לקבוצה שביצעה את העבירה, ולכן יש מקום לדעתו לשקול להחיל מחדש את חוק ה"שתיים מתוך שלוש". לא ציטוט מלה במלה, אבל זו היתה רוח הדברים.

לאלה מכם שלא יודעים או לא זוכרים - מדובר בחוק שהריצה פיב"א במשך שנה-שנתיים לפני כ-30 שנה, ושלפיו קיבל כל שחקן שנשלח לקו העונשין שלושה ניסיונות כדי לקלוע שתי נקודות. קלע את השתיים הראשונות? יופי. החטיא אחת מהן - קיבל זריקה שלישית כדי לנסות ולתקן.

ואני אומר: לא ולא. ממש לא ובשום פנים ואופן לא. היתה סיבה טובה מאוד להתנגדות שעורר בזמנו החוק ההוא בקרב אנשי כדורסל רבים. משחקים מוכרעים על ידי מספר גורמים, בהם יכולת תפקוד ועמידה בלחצים במאני-טיים. זריקות עונשין, אין צורך לציין, הן חלק גדול ומשמעותי מכך. Free throws win ball games, אמרה כרזת ענק, שהיתה תלויה באולם האימונים של מכללת מישיגן סטייט, בעת שביקרתי שם לפני 15 שנה. אני מניח שכרזה כזו עדיין נמצאת שם, כמו בעוד אולמות בכל רחבי ארה"ב. מי שרוצה לנצח, כדאי שיידע לתפקד גם על הקו.

פרס ל"עבריינים"? לא חושב. לפעמים זהו הנשק היחיד שנותר להם כדי למנוע סל כמעט בטוח. חוץ מזה, אם סטרוברי, או מי שזה לא יהיה, היה קולע את השתיים ומיד עם הכנסת הכדור למשחק היתה ירושלים קולעת סל נוסף, נאמר שלשה? גם אז זה היה משתלם לראשל"צ? זה חלק מהמשחק, על כל המשתמע מכך.

בדיוק כמו ששחקנים לא מקבלים ברוב המקרים ניסיון נוסף לתקן באותה התקפה כל איבוד כדור או החטאה מהשדה - אין סיבה לתת להם מקצה שיפורים מהקו. גם אין סיבה ששחקן, כל שחקן, לא יקלע עונשין כמו שצריך. אפשר לחשוב מה כבר נדרש כדי להגיע למספרים סבירים. פשוט שיתרגלו כל יום כמה שצריך, עד שיגיעו ל-80 אחוז לפחות. 200 זריקות עונשין כל יום, והכל יהיה בסדר.

ועוד הערה אחת לגבי המשחק הזה: את אותה מהומה גדולה בין המאבטחים לאוהדי ירושלים דווקא פיספסתי בזמן אמת, ולכן נאלצתי להסתפק בתקצירים בחדשות הספורט ובאינטרנט. אכן, היה רע לתפארת, אבל אחרי שקראתי כי שי שני הבטיח שהדברים יטופלו בחומרה - נרגעתי. סתם שתדעו.

אה כן, הרגע קיבלתי SMS מחבר מאזור עמק יזרעאל, המברך על הגרלת רבע הגמר, שזימנה להפועל עפולה/גלבוע מהלאומית משחק ביתי מול מכבי ת"א (בסדר-בסדר, ב"הנחה" שהם יצליחו לא להפסיד מול בני השרון). "איזה פלאשבק מטורף לשנות ה-80'! רק שהפעם - גם בלי קרל נברסון, דורון שפע ושלוש הארכות ננצח אותם", הוא כתב. צודק, וריקי רוביו יוליך את מינסוטה לאליפות. העיקר האמונה.

shaharhermelin@gmail.com