לקח לתקשורת בישראל זמן לקלוט שמדובר באדריאן יוטר. למעשה, עד שהגיע לליגת העל במדי מכבי ראשון לציון התקשורת היתה חלוקה בעניין - אוטר או יוטר? ולא מדובר בעניין של יום או יומיים. יוטר, כן, זה שמו, הספיק לשחק בליגה השנייה בישראל שלוש עונות בטרם הגיע לליגה הבכירה.

אדריאן יוטר, סוסון ג'מייקני עב-צוואר ועב זרועות, גדל בניו יורק והחל את הקריירה שלו במכללת Hofstra. לא מכירים? זה בסדר. כשהשמות הכי גדולים שמכללה מוציאה הם ספידי קלקסטון וצ'רלס ג'נקינס, מותר לא לדעת שהמכללה הזו קיימת. אבל היא קיימת, ואפילו הספיקה לשלוח לישראל עוד ביג-מן בעבר, קני אדלקה. המספרים שלו שם לא היו יוצאים מגדר הרגיל, אבל כבר שם הוא הוכיח את יכולתו היוצאת מגדר הרגיל לחסום, כאשר בשתי עונותיו שם רשם ממוצעים של קצת מעל 2 חסימות למשחק.

עם מספרים כאלו, ואולי יותר מזה, גם ממדים של שני מטר בלבד לסנטר, אולי הולכים למכולת, אבל בוודאי לא לליגה של הגדולים. אז אדריאן-שלנו נטל את מקל הנדודים, ויצא לסיבוב באירופה הקלאסית. התחלה לא מרשימה בגמונדן מהליגה האוסטרית הבכירה נקטעה בשל פציעה, אחריה הגיע לליגה הצרפתית השנייה והרשים אף פחות.

אז הבין יוטר שכל הקור האירופי כנראה לא מתאים לג'מייקני, והלך לנשום אוויר חם בליגה הפורטוגזית. למרות שהצטרף בשלב מאוחר מאוד ושיחק רק חמישה משחקים, הוא קלע כמעט 20 נקודות למשחק אליהם הוסיף 12 ריבאונדים בממוצע, כדי שסוף-סוף יוכל להציע את עצמו כראוי לקהל הרחב.

את הקהל הזה הוא מצא לפתע בליגה השנייה בישראל, בתחילה במדי לב השרון, שם רשם מספרים טובים עוד יותר מהמספרים שלו בפורטוגל, ואחר כך הגיע גם למ.כ. הבקעה, איתה גם זכה באליפות הליגה השנייה.

כמו שגילו הרבה זרים אחרים לפניו, זכייה באליפות הליגה השנייה לא תמיד מרשימה את הקבוצות בליגה הבכירה. כשמ.כ. הבקעה גם בחרה לא לממש את אותה זכייה באליפות, שכזכור גררה בסופו של דבר את אשדוד לליגה הבכירה, ארז עצמו יוטר והלך להפועל אוסישקין תל אביב.

בחסות אותה קבוצה שפתחה את הליגה מצוין, וביחד עם בריאן אסברי, עוד שחקן שהתקשורת הישראלית בחרה לשבש את שמו (אוסברי), זכה יוטר להתעניינות שכמותה בוודאי לא ראה בעונותיו הקודמות בקבוצות עם פרופיל תקשורתי נמוך בהרבה מזה של אוסישקין. הריצה היפה הזו גם הובילה את הקבוצה לחצי גמר גביע המדינה, ולאיזושהי פנטזיה על מפגש סוף סוף עם מכבי תל אביב בגמר הגביע.

אלא שכמו כל סיפור סינדרלה, גם זה של יוטר והפועל סופו היה להסתיים במפח נפש. יוטר שבר את ידו במהלך משחק, השלים את אותו משחק ורק לאחר מכן, בבית החולים, הסתבר כי הוא סובל משבר. החלפתו בזר אחר לא אושרה על ידי איגוד הכדורסל, ובסוף, כשחזר סוסון היאור, זה נעשה מוקדם מדי והוא היה חלק מהקבוצה שקיבלה סוויפ בגמר הפלייאוף מול אותה בקעה שעזב שנה קודם לכן.

אחרי ההצלחה מול זרים מליגת העל בגביע, ההתעניינות בו הובילה אותו למכבי ראשון לציון, כאשר בנקודת הזמן בה נכתב הפרופילון הסוסון גם מוביל את טבלת חוסמי הליגה. לא הולך ברגל כשאתה שני מטר ביום חם במיוחד, כן?

על אף מצוקתו בגובה, יוטר מכה פעם אחר פעם בני ערלים מתחת לסל באמצעות לחי החמור שהוא קורא לה "כף ידי הימנית". הכוח הפיזי הבלתי רגיל שלו מאפשר לו לשלוט מול שחקנים גבוהים ממנו, ואחד המהלכים שאפשר לראות ממנו תדיר הוא סל ועבירה, כי באמת קשה מאוד להוציא אותו מהאיזון. הוא עד כדי כך חזק. רק מה, הוא תמיד יתקשה להשלים את השלוש נקודות. כן, אדריאן יוטר הוא לא בדיוק לארי בירד כשזה נוגע לאחוזי עונשין, ואיך נאמר זאת בעדינות - אחוזי העונשין שלו קרובים יותר לאחוזי השדה שלו מאשר ל-80 אחוז שהיה מספק לו "נאה".

אבל כנראה שזוהי מחלה כלל סוסונית. הטאץ' הגס בהליכה לריבאונד ובהדיפת כדורים תועים בסביבת הסל הוא חלק מהם גם כשהם נדרשים לטאץ' מעט יותר רך מהעונשין. לא שזה משנה. בכל הקבוצות שלו בישראל, ניכר תמיד שיוטר אוהב את מה שמבקשים ממנו, ומאוד פשוט לבקש ממנו - כי הוא פשוט יעשה את זה.

בהיותי תושב ראשון לציון הנתקל במקומוניה בעונה זו, אני יכול להעיד שבכל פעם שהעיתון עושה כתבה על מישהו משחקני הקבוצה, הוא מגיע ליוטר שמרעיף שבחים בלי הכרה על אותו שחקן. וגם ככה אנחנו אוהבים את השחקנים שלנו. אומרים, אגב, שרגל אחת קצרה לו, ליוטר, כמו ללבאן מרסר. יש לבדוק זאת מתישהו.

אז רבוץ נא, אדון סוסון, ודע שישבנך קנה לו מקום בליבנו כפי שמרפקיך קנו להם עולמות בסנטרים של מיטב סנטרי הליגה.