רק לפני שבועיים כתבתי טור על ההתרגשות האדירה מהעלייה לחצי גמר גביע המדינה יחד עם ההרגשה שאפשר לעלות לגמר, ואולי לעשות את זה שם.
(דבר יו"ר הדירקטוריון: דבר עברית, בן אדם. כתבת אייטמון, כתבת. לא טור. המשך נא בבקשה).
והנה, עברו להם בקושי שבועיים, ואנחנו, האוהדים של ראשון, שהרגשנו נשיאים לרגע, הפכנו פתאום לעבדים – בעל כורחנו. עבדים של מלחמה לא נעימה בין שני אדונים הרוצים למלוך בממלכה הכתומה הקטנה. מכבי ראשון מעולם לא היתה כל כך הרבה בכותרות וחבל שזה בשביל סיפור כזה, ולא בשביל זכיה בתואר כלשהו. גם זה יגיע. אבל עד אז, צריך להתמודד עם המצב.
הקטע הקודם (היה אמור להיות חד פעמי, אבל הנה אני שוב...) נכתב עם המון חדווה ואהבה. הפעם הוא נכתב עם המון תסכול וחוסר וודאות.
פרי וקליסקי, קליסקי ופרי. מי צודק? מי גנב (אם בכלל) ומי חותך אצבעות (אם בכלל)? את האמת כנראה שלא נדע לעולם, והימרתי עם חברים שבבדיקת פוליגרף שניהם ייצאו דוברי אמת. בגלל זה המכונה הזו לא קבילה בבתי משפט – היא איננה "מכונת אמת" אלא "מכונה לבדיקת התרגשות של אדם העונה לשאלות". אם כל צד משוכנע בדעתו, הרי שכל צד ייצא צודק.
אני אדבר כאן מהצד של אוהד, אם כי חשוב לי להדגיש שאינני מתיימר לייצג אוהדים אחרים. לא ביקשתי אישור או רשות מאף אחד בארגון האוהדים (על אף שאני פעיל בו) ואף אחד ממני לא ביקש להיות דובר הארגון, לכן הכתוב כאן מייצג את דעותיי ודעותיי בלבד. אתם מוזמנים להסכים או למחות.
יש לי דברים טובים וטענות כלפי כל אחד משני האדונים הללו בזמן תפקידם כיו"ר הקבוצה. אני מעריך מאד את מה שפרי עשה עבור הקבוצה – החל מעצם העובדה שהקבוצה נולדה בזכותו (בתור אוהד, אפשר בהחלט להגיד "נולדה" ולא "נוסדה") ועד להגעה לצמרת ליגת העל ולאירופה. אני מעריך ומוקיר אותו על זה. אבל כמו הורה המגדל את ילדיו, מחנך אותם, מאכיל אותם, מלמד אותם, ויודע שיגיע היום בו הילדים יפרחו ויהיו לעצמאים, כך גם פרי צריך לדעת שראשון המשיכה הלאה, מצאה לה דרך משלה – והדרך הזו מצליחה.
לצערי, במקום לצפות מהצד, ליהנות ולתמוך בקבוצה, החליט בוקר בהיר אחד יצחק פרי כי הוא רוצה למשוך שוב את העגלה – אלא שהעגלה דווקא נסעה טוב מאד ובגללו היא עכשיו מתחפרת בחול.
כן, אני מעריך את פרי, אבל לוקח פה צד ברור – את הצד של קליסקי. פרי אמנם הביא את אותן שתי עונות נהדרות, שכל אוהד כדורסל ישראלי זוכר עד היום עם שמות כמו "בנקס, ספנסר וברקוביץ'", אבל אלה היו שנתיים מתוך 14 בהן ניהל את הקבוצה. בשאר העונות, הקבוצה דשדשה בבינוניות, כולל ירידת ליגה אחת (הקבוצה נשארה בליגת העל רק בגלל העובדה כי ראש העין לא יכלה להעמיד תקציב לליגת הבכירה בעונה שלאחר מכן). בימים שלאחר בנקס ספנסר וברקוביץ', "זכינו" לתביעת ענק של ג'מצ'י, ועוד תביעות של אמיר כץ (הידית) וחיים שמעונוביץ' (שוויתר בסופו של דבר על חובו כדי שיוכל לשחק במכללה). הקבוצה הייתה בתחתית הליגה ונכנסה לחובות כבדים מאד שאיימו על עצם קיומה.
אני לא מרוצה מכל דבר שעשה משה קליסקי, אבל לא ניתן להתעלם ממספר דברים קריטיים: הדבר הראשון הוא עניין הכסף. זה לא אמור להיות כזה מרשים שראש קבוצה לא מבזבז יותר ממה שיש, אבל אם תתחילו לספור כמה קבוצות בכדורסל ובכדורגל הישראלי נעלמו לאורך השנים מכיוון שהוציאו יותר כסף ממה שהיה להן, לא תסיימו לספור. קליסקי דאג לקבוצה מאוזנת תקציבית, שגם בשנים פחות מוצלחות מקצועית, אתה יודע שהקבוצה שלך עדיין חיה, קיימת, נושמת ותהיה פה גם בעונה הבאה.
בנוסף, קליסקי דאג לצביון הייחודי לקבוצה – המעבר לכתום-לבן במקום כחול-צהוב (החלטה שנעשתה יחד עם מנכ"ל הקבוצה גלעד זיו) שהוא הצבע המקובל אצל רוב קבוצות אגודת "מכבי". החלפת צבע שהתקבלה בשמחה גדולה אצל כל האוהדים, כולל הוותיקים ביותר, עד כדי כך שבתוך שנתיים, אנשים שכחו שזה צבע חדש לקבוצה... כיום, כקבוצה היחידה בצבע הזה, לראשון יש בהחלט גוון מיוחד וייחודי.
עונת 2006 הייתה עונה מוצלחת "מקרית". אבל בשנים האחרונות, נבנה משהו ארוך טווח בקבוצה. אפי בירנבוים נמצא כאן לעונה שלישית, וכבר חתום לעוד שתיים. העונות לפניו (2007-9) היו גרועות מאד אבל איתו הקבוצה בקו עליה קבועה: 2010 – סדרת פלייאוף יפה נגד הפועל ירושלים. 2011 – פיינל פור עם סדרה נהדרת (לפחות עבור אוהדי ראשון, היא כבר נכנסה לפנתיאון) מול בני השרון. 2012 – העונה עוד בעיצומה, אבל בצמרת הליגה והגעה לגמר גביע ראשון אחרי 20 שנה.
כל זה תוך כדי פגיעה בול בזרים, ניצן חנוכי שממשיך עונה שניה בקבוצה ופיתוח שחקנים צעירים – נסטרנקו בן 21 ומקבל דקות על בסיס קבוע, למרות שפחות הולך לו העונה מאשר העונה שעברה – אבל אפי לא מוותר עליו, ואור סולומון, ילד בן 18 (!) שבקושי התחיל עכשיו טירונות שכבר משחק דקות משמעותיות וגם עלה כמה פעמים בחמישייה. וכאמור, לא רק שזה לא פוגע בקבוצה, אלא שהיא הולכת ומצליחה.
במקביל לכל זה, ארגון האוהדים שמנה במשך שנים 30-40 איש הולך וגדל, וכל הליגה כבר התרגלה לראות שכשמכבי ראשון מגיעה לעיר, תמיד מגיעים איתה גם כמה עשרות אוהדים, משהו שהיה מקובל עד היום רק עם האוהדים של מכבי ת"א, הפועל ירושלים, הפועל חולון והפועל ת"א. כיום, גם ראשון ברשימה המכובדת הזו.
אז נשאלת השאלה – למה צריך להחליף ולשנות משהו שעובד כל כך טוב? ועוד – קליסקי שהבין שפרי נושף בעורפו החליט מרצונו לוותר על התפקיד ולהציע אותו חזרה לפרי. אבל כנראה שלפרי זה לא מספיק – הוא רוצה את זה כבר עכשיו, בלי לחכות לקיץ. למה?
אין לי תשובה, והאמת היא, שהתשובה האמיתית לא באמת מעניינת אותנו.
כשקבוצה עסוקה בלבנות משהו לטווח הארוך, כשהמשהו הזה עובד ומתקדם, כשיש תוצאות ברורות בשטח וכשהל עובד טוב – אין סיבה לשנות דבר. בוודאי שלא את יושב הראש של הקבוצה.
אנחנו מודים לפרי על הדברים הטובים שעשה בעבר עבור הקבוצה. אבל אם היא באמת קרובה לליבו, אני מקווה שהוא יבין שהדבר הנכון ביותר (והיחיד) שעליו לעשות הוא להפסיק את מחול השדים הזה, לוותר כליל על התפקיד (גם בקיץ) ולתת למערכת להמשיך לעבוד בשקט.
אילן ברמי-רוזיליו