שלום,

הייתי במשחק בין הפועל גליל עליון לחדרה בליגת קזינו 3. משחק-משחק היה, לא נכחיש זאת, ובכלל, לראות קבוצות של זיו בר תנא זה תמיד כיף.

בכניסה לאולם (המיתולוגי, יש לציין) בכפר בלום, נפתרה תעלומה שהטרידה את מנוחתי מאז גמר ליגת התיכוניים.

ילדי קבוצת הקטסל "לב העמק" שיחקו במחצית על הפרקט של הגדולים.

כיוון שכך, וכיוון שילדים בחורף נוטים ללכת בבוץ, ובמיוחד בצפון הגשום, עמדה בכניסה אישה רבת רושם והדר ובדקה את נעליהם של הזאטוטים. בעודנו עוברים לידה, שמעתי את אחד הילדים שואל: "אז אני יכול להיכנס, עליזה?" וכך, בבת אחת, התחוור לי עניינו של שיר העידוד הזכור מהגמר ההוא.

כך או אחרת, אחרת או כך, היה גם משחק שבסופו ניצחה הגליל, והכל טוב ויפה.

דבר אחד הפריע לי בעין, ואשמח אם כבודו יחווה דעה בעניין. מתן סונגו. הבחור גבוה ואף גבוה הבחור. נדמה לי, על אף שאינני, כי הוא היה הכי גבוה במגרש, וגם אם לא, ממש לא רחוק מזה.

אלא מאי? הבחור לא משחק בצבע. למה? ככה. אולי לא אוהב לקבל מכות, אולי מסיבה אחרת, אבל הוא משחק בדרך כלל באיזורים שבין קשת השלוש והבקבוק.

פעם ב-, פה ושם, הוא מבליח בצבע, ועם מוטת הידיים הענקית שלו, הוא גם מפליא לעשות שם. מוריד ריבאונדים, עושה נקודות, יופי טופי. אלא שבדרך כלל הוא מנסה את היד שלו מבחוץ (יש לו יד סבירה, כן? הוא אפילו הרביץ שלשה אחת), אבל התחושה היא שזה לא זה. לא לחינם הדקות הטובות של הגליל הגיעו כשהגבוהים שלה היו דניאל תמיר ועוז כחלון.

מה דעת נשיא הסיפרה בעניין? גם באופן כללי (האם גבוה שמשחק בחוץ זה יתרון או חיסרון?) וספציפית על מתן סונגו (משום מה זכור לי שכבודו התייחס אליו באחד האייטמונים באתר. או שאולי לא? לא בטוח במאה אחוז, זוכר משהו כזה במעורפל)?

צוד

כתבת יפה, כרגיל, אבל צר לי לאכזב: לא זכור לי אייטמון על סונגו. יכול להיות שהוא הוזכר על ידי כמה מבני העם כדמות באחת מחידות 'ונשאלת השאלה'. לא ממש מכיר את השחקן, למען האמת, מלבד שמו והרזומה שלו. בוא לא נגזים: זה שהתחלתי לפרשן השנה משחקים בליגה הלאומית עדיין לא עושה אותי לסופר מומחה לליגות המשנה, כן?

למעשה, לא הייתי במשחק ליגה ארצית מאז הדרבי של מכבי פ"ת נגד אליצור פ"ת (עם הניגרי אייברהם אוקורודודו שאת שמו לא אשכח אף פעם) כשהייתי במשך תקופה מסוימת כתב במקומון מלאבס אי שם בתחילת התשעים.

כללית (להבדיל ממאוחדת או לאומית) – גבוה שמשחק בחוץ זה יתרון, בתנאי שזה לא בא על חשבון משחק הפנים. אם יש לך סוסון בפנים, לגמרי לא יזיק שיהיה לך גבוה בחוץ.

שלום,

במשחק בין הקליפרס לאוקלהומה הכריזו השדרים כי זו ההטבעה המדהימה ביותר של בלייק גריפין (הנה היא כאן) ואולי של העונה בכלל.

האם זו בכלל נחשבת הטבעה, בהתחשב בכך שהוא כמעט ולא מגיע לטבעת? אתמהה נואשות וממושכות.

בברכה,

חן

שמע, אני לגמרי לא בטוח שיש הגדרה כלשהי להטבעה. בסופו של דבר זו הרי לא הפרה, ואלה לא כללי יסוד בחוקת הכדורסל. דאנק הוא עוד סוג של קליעה לסל. זהו.

לימדו אותנו לאורך השנים שכאשר שחקן משחיל את הכדור לסל ממרחק אפס, ובדרך כלל מוסיף תנועת פטיש שמכה במסמר – זו הטבעה. גריפין אמנם מאוד רוצה להטביע אבל אין מגע יד-חישוק והוא לא מניח את הכדור בתוכו במובן המקובל, וגם לא עומד בשאר קווים כלליים לדמותו של הדאנק באשר הוא.

ובקיצור, לשאלתך, נראה שזו לא ממש הטבעה. בעצם, אולי רק מיני-הטבעה או בייבי-הטבעה, אבל מה זה משנה? שתי נקודות זה כן.

ערן,

נשמעו אחרי גמר אליפות אוסטרליה לא מעט רינונים על הסיבות האמיתיות לטניס הלא אנושי בין נדאל לג'וקוביץ' במשחק הגמר.

סמים, זו הטענה. על גודל הידיים של נדאל יש כבר הרבה שנים שאלות, ועכשיו ג'וקוביץ' הצטרף גם כן לאלופים שהגינותם מוטלת בספק.

לא נעים להגיד, אבל יותר ויותר נראה במשחקים של פדרר נגד הסרבי והספרדי שמשחק פה אדם נגד מכונה מלאה בגריז של ממריצים. פדרר מנצח את נדאל במערכה הראשונה ומכאן ואילך זה נראה כאילו נדאל לא יתעייף גם אם ישחקו עוד שש שעות. פדרר נותן חבטות אמנותיות ונדאל כמו רובוט מפלצתי נשאר עומד. כל הכבוד לנדאל, אבל זה נראה לא אנושי מהצד השלילי של המושג.

נקודה נוספת ששווה להזכיר היא, שגם איוון לנדל שהעלה את רף האימונים לעוצמות שאין גם היום, לא שלט בטניס כמו דג'וקוביץ' ונדאל.

מה אפשר להגיד, כל הכבוד לג'וקוביץ' על עוד גרנד סלאם, אבל זה לא נראה כמו הצייר הכי גדול בהיסטוריה. ספק מאוד גדול אם פדרר או אנדי מארי יכולים לנצח היום את ג'וקוביץ'/נדאל, וזה לא בגלל היכולת שהשתפרה פתאום פלאים אצל הסרבי.

חגי

טוב, לאשר אני לא יכול לאשר, להכחיש אין לי מה ומומחה לסמים אני לא, אז תן לי רק לומר לך שהמייל הזה הזכיר לי שכמעט כל ימי רביעי בחורף היו בעייתיים: או שירד גשם, או שהיה שידור של ג"ג בבלקנית. רק מעט מאוד ימי רביעי היו נקיים מאלה. המשמעות, כמו שנוהגים לכתוב במדורי הספורט: כמעט שלא התנהלו מפגשי טניסלע נגד השכן באחרונה. פייייי, מבאס נורא.

שלומות ונצורות לך ערן יקירי,

אתחיל בשאלה.. האם ידוע לך כי מר פאו גאסול מכונה בפי אחד משדרני הכדורסל בארץ האפשרויות הבלתי נגמרות

"פא ואוו ואוו יפי יו ייפייה גאסול"

( אם כבודו מתקשה להבין את הכינוי יען כי הכתיבה שלי קצת משובשת ויען כי בכל זאת באנגלית זה נשמע יותר טוב יטרח כבודו להיכנס לקישור הבא "עשרת מהלכי היום ב-nba" ולחכות למהלך מספר 7.

וד'אנדרה ג'ורדן מכונה "ד'אנדרה 3000"

ואני הקטן מתקשה להבין את פשר הכינויים. אולי כבודו יסביר לי את מהותם, ויאיר את עייני בעוד כמה כינויים חביבים שהודבקו לשחקני כדורסל כאלה ואחרים.

ובכלל למה בארץ אין כמעט כינוים חביבים לשחקני הכדורסל?

נ.ב האם כבודו חזה בדאנק המפלצתי של בלייק גריפין? והאם זהו דאנק השנה? שלומות ונצורות וסורי על הבלבול בכתיבה.

יוני

מייל מעניין. לא, לא ידעתי על פא וואו וואו יפי יו ייפייה גאסול. זה חדש ונאה כרפאל. לא שמעתי על ד'אנדרה 3000, אבל ישנו ראפר בשם אנדרה 3000 ואולי זה קשור.

עוד כמה כינויים חביבם שהודבקו לשחקני כדורסל ואחרים? תגיד, בלינק "איש הזאב" כבר ביקרת?

ולמה בארץ אין כינויים חביבים? תגיד, בתפריט הלינקים של סיפרה בסלע/ אגדות מהלכות / בעלי כינויים כבר ביקרת? זה אולי המקום היחיד בארץ שמשתדל להקפיד ולהמציא כינויים על בסיס קבוע לשחקני כדורסל מקומיים.

כבודו חזה בדאנק של גריפין וחושב שזה לא לגמרי דאנק, אבל אם יצטט כבודו את כבודו: "נראה שזו לא הטבעה, אולי רק מיני-הטבעה או בייבי-הטבעה, אבל מה זה משנה? שתי נקודות זה כן".

ערן,

At the end of the day its all about mentality. אפשר לדבר עד מחר על טכניקה ומהירות הוצאת הכדור מהיד, אבל בסופו של יום זה מי שיש לו מנטליות מנצח.

לאוחיון יש מנטליות וזה מה שכנראה הופך אותו לרכז של מכבי בשנים הקרובות.

בעצם, מה חסר לאוחיון בעמדת הרכז של קבוצת יורוליג לגיטימית? יש לו זריקה סבירה מתחום השלוש, הכדור לא נשאר בידיים שלו יותר מדי זמן, הוא מריץ את התרגילים טוב, השחקנים מסונכרנים איתו, הוא מסוגל לקבל החלטות גם במאני טיים.

מה חסר לאוחיון מול רכזים דוגמת מאסימו בולרי? מוסר, שומר סביר, זריקה סבירה מרחוק. נקודות? בשביל זה בכל קבוצה יש סקורר, זה לא תפקידו של הרכז.

ולסיום מילה לשיבק, אוחיון הוא הרכז הישראלי הכי טוב שיהיה בעשר שנים הקרובות, ועמדת הרכז בנבחרת צריכה להיות שלו כמו שהיתה של שפר וקטש בעבר.

חגי

הזריקה מרחוק עדיין לא סבירה במונחי יורוליג, אבל בהחלט בקו שיפור בתקופה האחרונה. כך או אחרת, אחרת או כך, נכבדך ונעריכך על מייל נאה זה.

שלום לכבוד הנשיא,

רציתי להתייחס לשני דברים שצרמו לי מאד במהלך צפייתי בחצי גמר גביע המדינה, ושניהם קשורים בעקיפין לשידור של הערוץ המשדר. באופן מפתיע אני לא מדבר על איכות הצילום והשדרים אלא לאלימות במגרשים.

אני לא מצליח להבין למה הבמאי של הערוץ החליט להראות לכל הקהל בבית את ההתפרעות של אותו אוהד חולון. בענף הביפ, לאחר תקופה בה אוהדי קבוצות היו מתפרצים לדשא עם איזה דגל (פלסטין) או סתם בשביל להשוויץ, ניתנה הוראה שאין להראות את התמונות הללו לאנשים בבית. על אותו משקל, מדוע אני צריך לראות אוהד מטומטם הולך מכות עם מאבטחים?

הדבר השני קשור לכך שבערך ארבע דקות לסיום המשחק, כשכבר הכל גמור, רצו להראות לנו איזה קהל נהדר יש לחולון ועשו אליו זום. הבעיה היא שעשו אליו זום שהקהל באטרף שר בקולי קולות את השיר "הנהדר" מכבי "זולה" מכבי "זולה" מכבי %$%@# לכל השכונה. ואני שואל: זה קהל נהדר? את התמונות האלו צריך להראות לכל קהל הילדים שיושבים בבית ורואים כדורסל?

אז ערוץ 1, עשו לי טובה ואת האלימות המילולית והפיזית שגם ככה מקומה לא במגרשי ארצנו, לפחות תשאירו במגרש.

תודה,

שמעון

שמעל'ה, מייל גדול. אחד הטובים. מצטרף לדבריך ומחזק אותם.

שלום,

בעניין האייטמון על משמעות המלה כריסטודולו מלפני מספר שבועות: יותם כהן יצר פינה קסומה ומרתקת, לפחות לדעתי הנתינית והפחות חשובה. מחכה לעונג הבא!

נדמה לי שתחביבינו קרובים מעט ולכן אנסה לתרום סנט וחצי משלי (יותם, מה מקור הביטוי 'שני הסנט שלי'?)

הסקירה של יותם החלה בשימוש של תרגום השבעים במילה כריסטוס (מאה 2-3 לפנה"ס). אבל זו, למי שלא יודע, יונית חדשה למדי.

יוונית קלאסית כתובה יש לנו כמה מאות שנים קודם. המובן המקורי של χαρισ יעני חאריס (charis) הוא קסם, חסד אלוהים, חכמה, או בעברית כריסמה... ומכאן מי שיש עליו חסד אלוהי שכזה הוא כריסטוס (צורת השייכות: חאריס שלו).

המונח הזה משמש בהיסטוריה היוונית לתיאור מנהיגים מתוך תפיסה שהמנהיג הוא איש "שהרוח שורה עליו" (המקבילה בתנ"ך למושג היווני). ומכאן התיאור של השבעים את המשיח, מי שנמשח למלך, קצר וטבעי.

מבין הדברים אפשר להבחין כמובן שכריס (מאלין, ויש שהיו אומרים: בוש), חאריס (אלקסיו) האריס (דרל, אמבר) ואחרים, מבטאים את השאיפה לזכות ברוח אלוהית שכזו, כריסמה (הוראה למתהדרים במילה מפוצצת בתוך המשפט- אל תאמר karismati אלא harismati).

אגב, אני יכול להעיד שכריס מאלין זכה ברוח זו!

לכל זה אין קשר לאריס סלוניקי (או סאן).

אולי נזכה לפינה על סכורצאניטיס ופפלוקאס (האלוהי, על פי שמו ומשחקו גם יחד!)

אברהם

מייל עצום, אברהם. נהניתי מאוד. תודה.

ועוד בעניין הזה:

שלום לכבוד נשיאנו הרם,

כסטודנט להיסטוריה אני רוצה לשבח את הפינה החדשה של יותם כהן. קטע מעניין ונחמד. הכי טוב - בזכות זה אני יכול להגיד שאני לומד למבחנים בזמן שאני בכדורסלע!

בברכת יום נוח ונינוח,

גל

חיזקת את דעתי, ועכשיו הכל תלוי ביותם. ישלח אייטמונים נוספים – אפרסם. ירצה לנוח – הפינה תנוח.

ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.

שלומות ונצורות בשלב זה.