מספר עניינים שהצטברו על שולחן הנשיאות בתקופה האחרונה.

בראיון מקיף שנתן דייויד בלאט, הלוא הוא מאמננו העולה, ל"יציע העיתונות" שאלו אותו החבר'ה שם על מועמדים ישראלים לעונה הבאה. שאלו על יותם הלפרין, על סילבן לנדסברג, ובין לבין זרק מאמננו משהו בסגנון: "מה עם ישראלים? מחכים לראות מי יהיה ישראלי בעונה הבאה".

איכשהו, המחושים של החברים רסקין, קופמן ושרף, לא הזדקפו באותו רגע. אולי לא היו חדים מספיק. אם אני חושב שהבנתי מה שנדמה לי שאני חושב שהבנתי, אז יש סיכוי סביר מאוד שאלכס טיוס ממכבי אשדוד הוא השחקן שאליו רמז בלאט בתשובתו.

בחור בן 24, 2.03, קפיץ, שחקן פנים. אטרקטיבי, מטביע, קולע באחוזים טובים בצבע. ריבאונדר טוב. אם יואיל לעלות מ-50 ל-65 אחוז מקו העונשין עם השנים יודו לו כולם, ומן הסתם גם יופיע בנבחרת ישראל במוקדם או במאוחר, שזה אפילו חשוב יותר.

בקיצור, אם טיוס אכן יהיה ישראלי בקרוב ושחקן מכבי ת"א, שרף, רסקין וקופמן יוכלו לחתום בלעדית על "פספוס ראשון". ובכלל, זו שאלה נאה כרפאל: תיישון ג'יימס כגבוה שלישי זר בחצי מיליון דולר נניח, או אלכס טיוס כגבוה שלישי ישראלי ב-220 אלף דולר? וואלאק, סיכוי סביר שהתשובה היא טיוס, עם מלוא אהדתי לזקן התיש.

עניין אחר.

שישי, 14.30, עפולה. הקבוצה המקומית נגד עירוני נס ציונה במשחק מספר 2 ברבע גמר הפלייאוף. שידור חי בערוץ 50 ובהשתתפות נשיאותית. אני כותב את הדברים לפני כן, ולא יודע כמה צופים יגיעו, אבל לא פעם ולא פעמיים יצא לי לחשוב על העניין ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שלשחק כדורסל ביום הזה ובשעות האלו יכול להיות יופי של פתרון, לפחות חלקי.

פתרון למה? לזה שישנם פה משחקים שמתחילים מאוחר מאוד וגולשים עמוק לתוך הלילה, לכל מיני ערבים ולילות שמבדילים אדם מאשתו ומילדיו, או גברת מבעלה ומילדיה. בהחלט יכול להיות ש-14.00 בצהריים ביום שישי עשוי לשמש מועד לא רע עבור רבים. אם בשנים האחרונות היה נוהג מפעם לפעם לקיים משחק אחד של ליגת קזינו ביום שני בערב, אפשר לנסות ולקיים אותו בשישי ב-14.30. אופציה מעניינת למי שרוצה קצת ספורט בטלוויזיה גם ביום ובשעה הזו (ולא, שידורים חיים מהליגה השנייה בביפ הם לא ספורט לצורך העניין).

זה מתבקש גם לנוכח הנטייה של מנהלת הליגה לקיים משחקים בשעות מוקדמות במיוחד במועדים כמו פורים, או לקבוע משחקים לימים חגיגיים כמו יום העצמאות במטרה למשוך קהל נוסף וצעיר. אם מוקדם, אז היידה – עד הסוף. יספר לכם ודאי סר ש. הרמלין הקשיש עד מאוד, כי פעם שיחקו פה כדורסל בימי שישי אחר הצהריים או בערב בכבוד ובגאווה רבה. גם צהריים מוקדמים זה טוב, למען נקל על החיים על שומרי השבת.

זאת ועוד.

ביוון נפתח אתמול הפלייאוף. משחקים שם רבעי גמר בשיטת הטוב משלושה ובאחת הקבוצות, קולסוס, משחק מרכוס "המנוול" האטן. גארד אהוד במקומותינו, בעל כינוי בכדורסלע-האתר. האיש קלע 23 נקודות ב-9 מ-13 מהשדה, הוסיף 5 ריבאונדים ושתי חטיפות וכל זה ב-28 דקות. נכבדו ונעריכו על כך.

אחרון קטנטן.

אנדריי קירילנקו נבחר לשחקן ההגנה של העונה ביורוליג. נו טוב, אחרי מה שיוגב אוחיון עשה לדימיטריס דיאמנטידיס בחלק מהסדרה בין מכבי ת"א לפאו, אי אפשר היה לבחור בתמנון פעם נוספת. בעצם, יכול להיות שמשאל המאמנים מתבצע עוד לפני סדרות הפלייאוף? לא יודע למען האמת. ולמען האמת, לא יודע. בכל מקרה, כשקירילנקו משחק באירופה, ומשחק טוב, אין בחירה אחרת: הוא התמנון והיונה ההנפלדית גם יחד. הוא הדבר האמיתי.

ולסיום, אני חושב שנפל דבר. לא, לא ההחלטה של השופטים במשחק בין נתניה לבקעה, גם לא הדרך המאוד מכובדת בה נפרדה עירוני רמת גן מהעונה אחרי שלקחה את הפועל ת"א לשתי הארכות במשחק מספר 2 ברבע הגמר לפני שהודחה.

מה שקרה הוא זה: איתי סלע הפלאי, עוד מעט בן 13, בחר שלושה תקליטים (תקליטים, אין טעות) מהאוסף האדיר שלי שסוף-סוף מצא מנוחה ומקום של כבוד במשכן המשופץ, והחליט להקשיב דווקא להם בימים האחרונים: אחד של דייר סטרייטס, אחד של קווין ואחד של לד זפלין.

מי שחשב שיש דברים שאבד עליהם הכלח מרגע שהדור המאוד-צעיר השתלט על העולם, מן הראוי שיחשוב פעמיים.

איזה בחירות עשה הפלאי, איזה בחירות.

נכבדו ונעריכו על כך.

שלומות ונצורות בשלב זה.